לא רוצה בחורה נורמלית. הבו לי משוגעת ואתרצה

"אני מה שנקרא 'בי'", עדכנה אותי הדייט שלי בשלב מוקדם יחסית.

"זה נהדר", החמאתי לה על הפתיחות. "גם אני לא שולל התנסות עם בני אותו המין".

"אני בי פולארית, דו קוטבית" הסבירה לי כאל ילד קטן.

"דו קוטבית?" השתוממתי. "את מפנטזת על סנדוויץ' עם שני אסקימואים?"

"הכוונה שאני מאנית – דיפרסיבית".

עיניה החומות, הסמי מלוכסנות, הביטו בי במבט תמים. היא בהחלט בחורה יפה, הרהרתי בבלונדה שמולי, אבל מה שהדליק אותי יותר היה האיי.קיו הרב סיפרתי ששכן היכן שהוא בין שתי אוזניה הנקובות.

בוגרת תלפיות השולטת במספר שפות אקזוטיות ומשרתת במילואים בתכנית מצטיינים לדוקטורנטים של הטכניון – זה דבר שפשוט איני יכול לעמוד בפניו. גם ההפרעה הנפשית לכאורה, לא ריפתה את ידי, להיפך! הפרעה נפשית הפכה עבורי דווקא לתו תקן של איכות.

עוד בנושא:

טיפול אונליין: לביישנים שמתקשים למצוא זוגיות  

נזכרתי שיש דבר כזה: אהבה "נורמלית" וטובה

למה אנשים נשארים במערכות יחסים גרועות?

כמי שנמשך מאוד לנשים אינטליגנטיות במיוחד, הבנתי שהדברים תלויים זה בזה וכפי שמקובל לומר בארמית מדוברת: "הא בהא תליא". אם הבחורה נמצאת בפינה הימנית של גרף האינטליגנציה, תוכל להיות משוכנע שהדבר מגיע בעסקת חבילה, בצירוף אישיות גבולית במקרה הפחות טוב, ובמקרה הטוב יותר מבחינתי, עם אישיות פסיכוטית של ממש.

למעשה, משיכתי לנשים מחוננות הביאתני להתמחות עומק במגוון רחב של תחומי הפסיכיאטריה, ואתם יכולים לבדוק אותי: הציגו בפניי עלמה למשך דקות ספורות ואוכל לאבחן אותה מהר יותר מאורן זריף. בתוך שניות אקבע עבורכם האם סובלת המועמדת מנוירוזה, שמא מפסיכוזה, מ"דיכאון מז'ורי" או שמדובר בחיקוי סיני סתמי מתוצרת ה"דיכאון הדיסתמי".

חבל שלא עשני נורמלית

אני מזהה אותן סופית כשהן מספרות לי כמה הן משתוקקות להיות בן אדם פשוט, להוריד קצת את רמת המשכל, להאזין לאיל גולן וליהנות מהחיים, כמו שרק פרימאטים בעלי מספר שלילי של תאי מח פעילים יכולים. למעשה, "כולן" רוצות להיות הכי מיוחדות ולכן הן מנסות להתבלט. אך המיוחדות באמת, אלו שנועדו לסבול, משתוקקות לרדת לדרגת הנורמטיבי המצוי, ולהפסיק את העינוי הקיומי.

נשים כאלו, ככל אדם שניחן ביכולת חשיבה וספקנות, מתקשות להדחיק את חוסר התכלית ואת הקלות הבלתי נסבלת של הקיום. כך קשה להן יותר להימלט אל מחוזות הדת, האידיאולוגיה או כל טמטום מסיח דעת מסוג אחר. הן נדונו לשיט אינסופי באוקיינוס הסבל הקיומי, שבו מצויים רק איים קטנטנים של קלונקס.

כן, אני יודע שזה לא בריא לי. כמו תמיד, ייגמר הרומן המפואר בקינות, בלב מרוסק, בנהי ובמספד. ככה זה עם השרוטות, הן אינן מסוגלות להחזיק קשר, והפיאנלה, כרגיל, תתכבד במיטב תופיני הטרגדיה והכאב. אך היות שברור היה לי כי "יותר טוב כלום מכמעט", נמשך לו מסע ההרס העצמי בשדות הקטל רוויי הדם של הרומנטיקה.

"זה מגיע לך, כי אתה לא יכול לנסוע בטויוטה", הסבירה לי ידידה, זוכת נובל לעתיד בזכות עצמה. "אתה הרי מוכן לנסוע רק באלפא רומאו אדומה". "מה רע?" שאלתי אותה. "זה לא רע. רק שתדע שלמה שאתה מחפש, קוראים בעברית 'סופיסטיכוסית', ועל סופיסטיכוסיות אדומות", המשיכה אותה ידידה מבלי לרחם, "משלמים ביוקר כשהן מגיעות למוסך".

זה נכון, אני תמיד ער לנוכחותן של אמניות מיוסרות, גיקיות הזויות, מדעניות שבריריות ורופאות מלנכוליות. לרוב לא אכפת לי אם יש למועמדת עבר פסיכוטי, אם היא נושאת ברחמה תאומים סיאמיים או בורמזים ואפילו לא אם היא מתגוררת בקלעת נמרוד ועוסקת למחייתה בעיצוב דולמנים. אם היא גאונה – הבו לי אותה.

נפל לי הסים

אבל יום אחד השתנה כיוון הרוח. "תשמע", פנה אלי אחד מחברי רק השבוע. "אני רוצה להכיר לך מישהי ממש מיוחדת", התלהב השדכן המאולתר. "היא אמנם אינה סכיזופרנית ואין לה אשפוזים כפויים ברזומה, אבל אני חושב שהיא הזכירה משהו על ציפרלקס".

"ציפרלקס?" נחרתי בזלזול. "המאהבות שלי מנשנשות ציפרלקס בין הארוחות. אתה יודע שהאקסית האחרונה שלי התחילה כבר בגיל 14 עם זיפרקסה?"

"בן אדם, אתה לא יכול להמשיך ככה", התרה בי החבר. "המדרובות האלה הורגות אותך", הפציר בי.

אבל אם בסוף נפל לי הסים, זה דווקא בגלל האקסית האחרונה. היא הפנתה אלי את קומתה התמירה, את מצחה הגבוה ופערה לעומתי את עיניה הנבונות. "אתה גבר נהדר, באמת", היא אמרה, "אבל בנות כמוני לא טובות לך. אנחנו לא יכולות לתת לך את מה שאתה רוצה וכדאי לך להאמין לי בעניין הזה. בכל זאת, אני קצת יותר חכמה ממך".

אז החלטתי להפסיק את החגיגה הקטלנית הזו. מאסתי בשריטות, בנזעים ("שוקים" בעברית) החשמליים, באלווטרין, בליתיום ובשאר מתכות כבדות. אם יש סופיסטיכוסית בריאת נפש – תופיע מיד! ואם לא, אשאר קצת סינגל, אפילו לעד.

בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק

למייל של קפטן סטובינג