כיפורים מהסרטים: לאן נעלמו כל היהודים?
סרטים על חנוכה ופסח זה בסדר, אבל יום כיפור? הוליווד מעדיפה לשמור מרחק מהמנהג המוזר הזה. מזל שיש יוצרים עצמאיים שמשתמשים ביום הקדוש כרקע לקומדיות, סרטי אקשן ואפילו מדע בדיוני ביזארי. "Day of Atonement" - בקרוב בקולנוע
יום כיפור הוא היום הקדוש ביותר בשנה על פי המסורת היהודית - יום של היטהרות, הזדככות, חמלה וחרטה. יש אנשים שנוסעים עד להודו כדי לברוח מהמציאות, ולהתבונן פנימה בשקט. אצלנו בישראל, המציאות היא זו שעוצרת. בלי מכוניות, בלי טלוויזיה, אצל חלקנו גם בלי אוכל. פסק זמן כדי להתמקד במה שחשוב באמת - בחינה מחודשת של חיינו. טיפול אוברול של הנפש. לפי המסורת היהודית, מן הראוי שנעשה זאת לפחות פעם אחת בשנה.
יום כיפור הוא יום שמבטא צורך אנושי טבעי: חשבון נפש, חיפוש אחר מזור למצפון מעיק, ובקשת סליחה ומחילה - משהו שכל אדם יכול להזדהות עמו. ולמרות זאת, לעיניים מערביות הדבר הזה נראה מוזר - ממש כמו אותם נזירים בודהיסטים סגפנים בהודו. המנהג הזה להתנתק מהכל לצורך סקירה של גיליון ההתנהגות שלך תוך הרעבה עצמית הוא משהו שאינו משתלב בהוויה המודרנית. התפיסה שמנהג זה יכול לכפר על החטאים, היא אף אבסורדית יותר.
וכשיש אבסורד ומוזרות, יש גם ביקורת והומור, וגם סיפורים מעניינים - חומרים מבטיחים עבור יוצרי קולנוע. נכון, כמועד הקדוש ביותר של השנה, יום כיפור עשוי להיות נושא רגיש ובעייתי ליהודים מאמינים, וזוהי כנראה הסיבה שאין לצפות מהאולפנים הגדולים של הוליווד להפיק סרט שבוחן את הסוגיות שיום כיפור מעלה - כדרמה פילוסופית כבדה, או כקומדיה צינית קלילה. סרטי חנוכה ופסח? בכיף. סרט יום כיפור? הממ... כבר עדיף זוועתון אנטי-מוחמד.
אז בהוליווד נתקשה למצוא עיסוק ביום כיפור, אבל חיפוש באינטרנט מעיד על תופעה מעניינת: יוצרי קולנוע אינדי זרים, גויים יותר ויהודים כשרים פחות, מודעים לקיומו של המועד החשוב הזה - יום כיפור, או בתרגום לאנגלית "Day of Atonement" - והם, בניגוד למפיקים חפצי פוליטיקלי קורקט, לא חוששים לחקור אותו, לעמוד על טיבו ומקורות מנהגיו. וכן, בעיקר לצחוק עליו.
קחו לדוגמה את הסרטון "Day Of Atonement" שביים גדעון מוס, קולנוען יהודי בריטי, ב-2004 במהלך לימודיו באוניברסיטת בורנמות'. הסרט הקצר שהשתתף בפסטיבל QF48 Tarantino Showcase הלונדוני לפני ארבע שנים, הוא קומדיית פשע המתרחשת בחדר שינה בדירה ניו יורקית בבוקרו של יום כיפור.
"Day Of Atonement" של גדעון מוס
גיבור הסרט הרשל, הוא יהודי בן 43 רווי שנאה עצמית, שמלבד העובדה שבילה את הלילה בחברת פילגשו, הוא זומם לבצע פעולת טרור כבירה בשיתוף מחבלים מוסלמים. גם האשה שאיתו - מחסלת ממוצא היספני-לבנוני - חוברת אליו. מי שמסכלת את התוכניות היא אשתו, שתופסת את השניים במיטה ומכוונת אקדח לראשם - וזה נגמר במרחץ דמים בסגנון עדות קוונטין טרנטינו. גם הקאט של הבמאי עצמו בסיום לא מציל את הרשל, וגם לא חשבון נפש. יהיה בוודאי מי שיקשור את סרטו הטמא בטרגדיה שנפלה עליו ב-29 באפריל אשתקד, כשאביו, העיתונאי פיטר מוס (כתב הג'ואיש כרוניקל הלונדוני), נהרג בפיגוע טרור בבית קפה במרקש, שבמרוקו.
יום כיפור של 48 שעות
בעיני הספקנים, הציניקנים והלא מאמינים, יום כיפור עשוי להיות היום הכי משעמם של השנה. בלי שידורי טלוויזיה, בלי VOD פעיל, בלי מסעדות ופאבים פתוחים - כאילו כל מה שנשאר לעשות זה להישאר בבית או לצאת לטיול אופניים. כך או כך, היום הזה נמתח ונמתח ומרגיש הרבה יותר מהיממה פלוס שעוברת מהארוחה המפסקת ועד לתפילת נעילה, שדווקא פותחת לנו את התאבון.
אין דבר יותר שונה מאווירת יום כיפור, מאשר הפקת סרט תוך שתי יממות - וזה מה שנדרשים קולנוענים הרפתקנים לעשות בתחרויות 48 שעות השונות ברחבי העולם. הם לא יכולים להרשות לעצמם להשתעמם, ושתי היממות שעומדות לרשותם לצורך השלמת הסרט הן פרק הזמן הקצר ביותר שחוו מעולם. אבל זה לא אומר שאין ביניהם ספקנים, ציניקנים ולא מאמינים, וחלקם אף מקדישים את הפרויקטים שלהם ליום כיפור. מצאנו לפחות שלושה כאלה מהשנים 2008-09.
קחו לדוגמא את הסרט "Day Of Atonement" של הבמאי סטיבן פרובינס וקבוצת BigJuice, שהשתתפו לפני ארבע שנים בתחרות 48 שעות בסנט לואיס. העלילה מלווה את ארל פריקל - איש עסקים בלתי נסבל שמסתכסך עם כולם: החבר והשותף לעסק, העובד שלו, אשתו, הפילגש, ואפילו קבצן ברחוב. ארל מסתבר, הוא יהודי כופר, ובמקום ללכת לרב, הוא הולך לבר. בין כוסית וויסקי אחת לשניה, מוזג לו הברמן קצת תובנות לחיים ותקוות לגאולה.
"Day Of Atonement" של סטיבן פרובנס ו-BugJuice
"מזל שמחר זה יום כיפור", אומר הברמן, "צא היום ובקש סליחה מכל מי שפגעת בו, מחר בקש סליחה מאלוהים". לשם שינוי, ארל מקבל את העצה הידידות ויוצא למסע בין קורבנותיו בניסיון לבקש סליחה. האם זה מספיק בשביל לכפר על מעשיו? ארל מנסה לחזור בתשובה, אבל התשובה כנראה קצת יותר מורכבת.
התשובה בסרטם של שון קלנסי וקבוצת פוליגלוסיה (שנקרא גם הוא "Day Of Atonement") שנוצר במסגרת תחרות 48 שעות בסיאטל ב-2009 פשוטה יותר, חדה ומשעשעת הרבה יותר. אנחנו עוקבים אחר סטיבן ברידג'ווטר - צעיר אמריקני, יהודי טרי, וחוטא סדרתי. חמוש בכיפה, ובידע מינימלי כלשהו בנוגע למסורת עמו, הוא יוצא ערב יום כיפור למשימה יומרנית: לעבור על כל עשרת הדברות כל עוד יש לו הזדמנות, ואז לזכות למחילה ביום כיפור.
"Day Of Atonement" של שון קלנסי וקבוצת פוליגלוסיה
לא, אין מדובר במאסה קולנועית כבדה מזן "הדקלוג" של קשישטוף קישלובסקי, אלא בסרטון קצר ודי משעשע. ששם ללעג את הכמיהה של המאמינים ליום אחד בשנה בו נמחקים בדרך פלא החטאים כולם. וכך, מה שמתחיל בשורה "פאק אלוהים", נגמר במעין ברית מילה אלטרנטיבית ודי מכאיבה.
מילא פרובינס וקלנסי, שאינם נמנים על בני עמנו, אבל למען השם - אלכס גרוסמן הוא יהודי. וככזה, לא ברור איך הוא הרשה לעצמו ליצור את "Bad Karma on The Kippur". הסרטון שנוצר תוך 24 שעות במסגרת Los Angeles Film Race לפני ארבע שנים מראה לנו איך הדברים מתנהלים בבתי הכנסת רגע לפני תפילת כל נדרי. יום כיפור או לא יום כיפור, יש מי שעושה מזה כסף, ובמקרה שלנו מדובר בספסר, או אולי דווקא ספסרב, שמוכר כרטיסים למקומות הכי טובים בהיכל.
"Bad Karma on The Kippur" של אלכס גרוסמן
ומיהודים שעושים כסף מיום כיפור, לכאלו שמעדיפים להתרחק ממנו לשם שינוי, ומשאירים את מקום העבודה נטוש. כך בסרטון "Yom Kippur At WME" שביים התסריטאי ג'ף לה-טוליפ, בכיכובו של הקומיקאי ג'יי.בי. סמוב, שמגיע למשרדי סוכנות הכשרונות המהוללת וויליאם מוריס (WME) בניו יורק, רק כדי לגלות שהם נזנחו על ידי העובדים (מטבע הדברים יהודים, וביניהם היו"ר ארי עמנואל). זה מאפשר לו להסתובב ברחבי ה-open space שסביבו ולנבל את פיו לחלל הריק. נו, רק אלוהים שומע.
"Yom Kippur At WME" של ג'ף לה-טוליפ
טוב, לא רק אלוהים שמע. גם אדם גודמן, נשיא אולפני פרמאונט, צפה כמוכם בסרטון ביוטיוב, והחליט שלה-טוליפ (שכתב את התסריט ל"הולכים רחוק" עם דרו ברימור ב-2010) ראוי גם להזדמנות כבמאי, והוא צפוי להוביל קומדיה עתידית תחת חסותו. מסתבר שהקב"ה נותן לובסטרים למי שלא שומר על כשרות.
"Yom Kippur At WME" היה כרטיס הכניסה של לה-טוליפ כבמאי בהוליווד, אולם זה האולפנים האמריקנים מעדיפים כאמור לשמור מרחק מלהתעסק ביום הקדוש ביותר ליהודים. אבל מה שמחייב את האמריקנים נוטפי הזהירות הצבועה, לא נוגע בהכרח לאירופאים, וכך קורה שב-1992 הופק בצרפת "הקשר היהודי 2" - תרגום אלגנטי לעברית מ"Le Grand Pardon 2" ("הסליחה הגדולה 2"), או "Day of Atonement" כפי שהופץ בארצות הברית.
הטריילר של "הקשר היהודי 2"
הסרט - באורך מלא - בבימויו של הצרפתי-יהודי אלכסנדר ארקדי, הוא סרט המשך ל"הקשר היהודי" מ-1982, המספר על משפחת ביטון - משפחה כשרה רק מבחינת הבד"צ. בסרט שצולם בחלקו במיאמי, מככבים רוז'ה הנין,
רישאר ברי וגם כריסטופר ווקן, ג'ניפר בילס וג'יל קלייבורג, ויש בו מכל וכל, ממש שישו ושמחו: פשע מאורגן, אקדחים, סמים, בר מצווה, כפרות וחרטות. אין פלא שהמתרגמים נמנעו מאזכור יום כיפור בשמו העברי של הסרט.
לפנינו המבול
והנה פיתוח קולנועי-טלוויזיוני שנוצר בהשראת יום כיפור, ויצא מכלל שליטה. כך במקרה של הסדרה שהפיקו אולפני ג'וניור באוקראינה בקיץ שעבר "שומרים: יום הדין", ובו 48 שעות לפני תחילת יום כיפור, מראה לנו אלוהים את חרון אפו בדמות אפוקליפסה טכנולוגית, שמתפשטת באמצעות האינטרנט ושוטפת את האנושות כמו במבול המקראי.
הטריילר של "שומרים: יום הדין"
מי שעשויה להציל את עולמנו, רגע לפני שלא נוכל יותר לבקש סליחה, היא חייזרית בשם לילה מהכוכב ניבירו. כמו נוח בזמנו, היא תרה ברחבי כדור הארץ בחיפוש ילדים נחושים דיים שיתנגדו לאטמוספירה הרעילה שיצרנו מרשע ותאוות בצע, ויוכלו לגאול אותו מכליה - עוד לפני הארוחה המפסקת. אז זהו יום כיפור שלהם - מצחיק שהגויים חושבים שאנחנו מוזרים.
