ש"ס מכבה לנו את האור

חברים, מצפצפים עלינו. ממשלת ישראל לא סופרת אותנו, פשוט ככה. אין הסבר הגיוני אחר, המניח את הדעת, איך אחרי שנתיים של מאבק, מחאה ציבורית קולנית, עשרות אלפי חותמים על עצומה וועדת מומחים אחת, שוב נעבור בשבת הקרובה לשעון חורף בשיא הקיץ. מדינת ישראל שוב נגררת אחר תפישותיו האפלות של אלי ישי, במקום להצטרף לעולם הנאור ולנצל בצורה מיטבית את אנרגיית השמש והאור ששוטף אותו.

אלי ישי, שרק לפני פחות משנה הודיע תחת כל עץ רענן שהוא עומד להוביל מהפכה, וכי בזכותו ייהנו אזרחי ישראל מעוד שעת אור, הוכיח לנו שוב מי בעל הבית פה ואיך מתקבלות החלטות בירושלים. שוב למדנו כי מחויבותה של ממשלת ישראל לצרכים הפוליטיים והציבוריים של אלי ישי וחבריו גבוהה ממחויבותה לאינטרס הציבורי הכללי. אז מה אם המשק הישראלי מפסיד עשרות אלפי שקלים על בזבוז חשמל ואנרגיה? למי זה חשוב שננהג מהעבודה חזרה בחושך? ולמי אכפת שאיכות החיים של הישראלים ממשיכה להיפגע? סדר העדיפויות בישראל ברור: קודם כול אלי ישי ואחר כך אנחנו. קודם כול קומבינות קואליציוניות, אחר כך הצורך הבסיסי של אזרחי ישראל והמשק לשעת אור נוספת למשך חודש נוסף לפחות.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

מערכה חינוכית נגד "גלוחי הראש" שלנו / נמרוד אלוני וגבי סלומון

גרעין של סכנה במשיחיסטים מטהרן / רואי בר שדה

עיכב את הרפורמה. ח"כ אמנון כהן (צילום: אוהד צויגנברג)

והשנה, שעון החורף באמצע הקיץ מרגיז ומקומם שבעתיים. אם בשנה שעברה ניסינו לתקן את המעוות על ידי הצעות חוק שהגיעו משורות האופוזיציה, השנה עמדה בפני יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, ח"כ אמנון כהן (ש"ס), הצעת חוק ממשלתית המגובה בוועדת מומחים שמונתה על ידי שר הפנים בכבודו ובעצמו. אלא שהוא בחר לעכב את העברת הצעת החוק.

בונים על הזיכרון הקצר שלנו

ועדת המומחים שעבדה על הדו"ח חודשים ארוכים, עלתה למשלם המסים הישראלי כסף רב ובסופו של דבר הגישה הצעות רפות ונשכחה כלא הייתה. מסקנותיה ספונות בארון הספרים של ועדת הפנים ואיש לא יודע מתי יואיל בטובו יו"ר ועדת הפנים להעלות את הצעת החוק לדיון בוועדה. הצעתה של ועדת המומחים אמנם רעה: היא קובעת כי שעון החורף יחל ביום ראשון בשבוע שאחרי 1 באוקטובר ומעניקה לנו רק ימים בודדים נוספים של אור, אבל גם היא עדיפה מהמצב האבסורדי המתקיים היום שבו המעבר בין השעונים מוצמד ללוח השנה העברי וכך אנחנו עוברים השנה לשעון חורף באופן שרירותי, בשיא החום, באמצע ספטמבר.

סוגיית שעון הקיץ היא רק סימפטום. היא מייצגת באופן מכוער ומקומם את האופן שבו מתקבלות החלטות במדינת ישראל: שר חזק ויו"ר ועדה שלא חושש להעביר הצעות חוק במהירות הבזק, לא חושבים פעמיים כשהם משתמשים בטענות כזב לתרץ את החלטתם לתקוע את הרפורמה. כאן, בניגוד למקרים אחרים, לא ניתן לתרץ ולמרוח את ההחלטה, בטענות תקציביות או מחלוקות עקרוניות. הרפורמה הנדרשת בשעון הקיץ היא שינוי טכני בלבד, פשוט לביצוע וכה משמעותי לכולנו.

מקרה השעון הוא גם דוגמה מובהקת לאופן שבו משתמשת ההנהגה הישראלית באופן בוטה בוועדות ציבוריות כאמצעי להשתקת מחאות ציבוריות, ואיך היא בונה על הזיכרון הציבורי הקצר ועל טרדות היום יום של האזרח הישראלי ככלי מרכזי לקביעת מדיניות. ואם כך נוהגת הממשלה בנושא כל כך פשוט לפיתרון, שבו הצדק וההיגיון מובהקים - האם נוכל לצפות ממנה לרפורמות ולשינויים משמעותיים בנושאים מורכבים יותר, שבהם צריך להפעיל שיקול דעת ולקחת סיכונים פוליטיים וציבוריים? התשובה כנראה שלילית. לפחות עד שאנחנו, האזרחים, נוכיח שאיננו עיוורים למתרחש סביבנו, וכי יש מי שעוקב אחר הנעשה במסדרונות הכנסת והממשלה, או עד שנחליף אותם בנבחרי ציבור שזוכרים מי משלם את משכורתם.

הכותב הוא מנכ"ל תנועת ישראל חופשית. 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il