שתיקת הארכיון: מי אוסר לפרסם על יום כיפור?
האם פרסום מהלכים שנקטו מדינאים ואנשי צבא לפני עשרות שנים עלול לסכן את ביטחוננו? אלפי מסמכים חסויים ואינספור בקשות לחשיפה מוקדמת ניצבים לנגד עיניהם של חברי ועדה מיוחדת, שמתכנסת בכפוף לבקשות לפרסום. על פיה יישק דבר
העדויות המטרידות - צוהר לוועדת אגרנט ב-ynet:
גורודיש: אריק לא מילא פקודות. ידין: הוא הלך כסביבון
הערתי את ראש המוסד: טוס לסוכן, תהיה מלחמה
סיגרים ולשכות פאר. צמרת צה"ל לפני יום כיפור
אבא אבן באגרנט: "גם ארה"ב לא חזתה מלחמה"
בשנת 2005 מינתה ממשלת ישראל ועדה ציבורית שבראשה שופט העליון בדימוס פרופ' יצחק אנגלרד ובה חברים גם ההיסטוריון הצבאי בנימין עמידרור והעורך לשעבר של "ידיעות אחרונות" משה ורדי בכפוף לתיקון בחוק ועדות החקירה. על הוועדה הוטלה המשימה לבחון את חשיפת החומר החסוי של ועדת החקירה למלחמת יום כיפור. היא זו שלנגד עיניה אלפי מסמכים חסויים ואינספור בקשות לחשיפה מוקדמת שלהם. קצב עבודת החשיפה של הוועדה תלוי בסדר עדיפויות ובהקצאת המשאבים, וגם בביורוקרטיה שמכתיבים הגורמים השונים שחוות דעתם נדרשת בנושא. הוועדה איננה מתכנסת בקביעות אלא בכפוף לבקשות השונות לחשיפה.
"המטרה: לחשוף כמה שיותר"
"המשימה הראשונה שלנו הייתה להתיר את חשיפת מסקנות הדו"ח המלא", מסביר פרופ' אנגלרד. "חשפנו את הדו"ח הסופי כמעט במלואו והמשכנו לעדויות הרבות שגבתה הוועדה. אנחנו עוברים על החומר וצריכים לקבל חוות דעת של גורמים, בהם המוסד, צה"ל, משרד ראש הממשלה, גנזך המדינה ומשרד החוץ. על זה אנחנו מחליטים. אני מאוד ליברלי, אני סבור שגם הגורמים השונים הם כאלה והמטרה היא לחשוף כמה שיותר. אנחנו משתדלים לתת עדיפות לפי בקשות, לצרכי מחקר או פרסום ספרים".
מדוע 39 שנים לאחר המלחמה, חומר רב עדיין מוגדר כמסווג? לדברי אנגלרד, לא כל החומר המסווג עדיין מוגדר ככזה שעלול לפגוע בביטחון המדינה. "יש קריטריונים ביטחוניים שהגורמים השונים סבורים שפוגעים בביטחון המדינה, כמו טקטיקות מלחמה שעדיין קיימות. לעיתים איננו מסכימים עם מערכת הביטחון. אבל ישנם חומרים נוספים שמוגדרים כרגישים. אם, לדוגמא, בעדות מוזכרת מחלה נפשית של קצין, שאיננה שייכת למלחמה, אנחנו לא נפרסם את העדות. גם יחסי חוץ נחשבים לנושא רגיש שעלול לפגוע, ומשרד החוץ מביע דעתו".
החומרים, טוען חבר הוועדה, בחלקם רגישים גם אם אינם נוגעים באופן ישיר למציאות הקיימת. "אם גורם אמריקני מאוד חשוב אמר משהו, אני יכול לחשוב שאין בדברים שלו סודות צבאיים, אבל זה חומר שלא רצוי שיתפרסם ברבים".
מונופול על המחקר
לפרופ' אורי בר יוסף, אחד מחוקרי המלחמה, ביקורת רבה על מדיניות החשיפה של החומר ממלחמת יום כיפור. לדבריו, "ארכיון צה"ל יושב על כמות אדירה של מסמכים שאין בהם שום דבר רגיש וסודי כבר 10 שנים ואפשר היה לפרסם את רובם. נכון שיש בחומרי המלחמה מסמכים מודיעיניים ספציפיים שרגישים בגלל מקורות, אבל בעדויות הללו אין שום אסון".
לדבריו, במחקר הצבאי של המלחמה ניתנת עדיפות ברורה למחלקת ההיסטוריה של צה"ל. "לצה"ל ולמערכת הביטחון יש עניין בשמירת מונופול על המחקר הביטחוני. בשנה הבאה, כשנציין 40 שנה למלחמה, אמור להתפרסם מחקר גדול על הפיקוד העליון. את המחקר הזה אפשר היה לפרסם כבר לפני חמש שנים. מחקר נוסף ומקיף שנערך על המלחמה עדיין נחשב חסוי ואי אפשר לקבל ממנו עותק".
הציבור, טוען בר יוסף, הוא שנפגע מהמדיניות הזו. "התוצאה היא עגומה מאוד. קשה לערוך מחקרים רציניים כי החוקרים שאינם ממחלקת ההיסטוריה מוגבלים בשיטתיות בגישה לחומר, ומתפתחות כתוצאה מכך תיאוריות קונספירציה מופרכות, כמו זו לדוגמא על 'המזימה שנרקחה' לכאורה בין גולדה, דיין, סאדאת והאמריקנים בדבר מלחמה מוגבלת. בסוגיית כיפור מחלקת ההיסטוריה פחדנית וקמצנית. זו הייתה מלחמה קשה, מלחמת גנרלים, שחלק מהם כמו אריאל שרון למשל נשארו בשלטון בצורה כזו או אחרת והילכו אימים על המערכת שלא תפרסם מחקרים".
חברי הוועדה הציבורית דוחים את הטענות של בר יוסף על הסף. "אין שום שיקול זר בחשיפת החומר. אנו פועלים באופן ענייני לחלוטין", לדברי אנגלרד, "כפי שמחייב החוק". חבר נוסף בוועדה הוסיף: "הטענה על לחץ מלמעלה מופרכת לחלוטין. לא רק שזה לא נכון אלא שראש הממשלה דאז, אריאל שרון ביקש ממני אישית לחשוף כמה שיותר מהחומר".
אילנה אלון, מנהלת ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, אמרה כי "פתיחת העדויות של אישים מרכזיים מאותה תקופה, 39 שנים לאחר מלחמת יום כיפור, הינה משמעותית מאוד בהיבט ההיסטורי ונעשתה כחלק ממדיניות משרד הביטחון וארכיון צה"ל שעובר בימים אלה תהליך נרחב של דיגיטציה לחומרים על מנת לפתוח לעיון הציבור. משרד הביטחון ימשיך לפתוח חומרים משמעותיים רבים במהלך התקופה הקרובה".
לפנייה לכתב/ת 
