שתף קטע נבחר
 

מעבר לאור: צילומים ברנטגן

כששומעים את מילה רנטגן, כנראה חושבים על בתי חולים ועל מצבים לא נעימים בהם ביליתם בחדר מיון. כשגיא וינר שומע את המילה רנטגן - הוא חושב על עבודות אומנות ועל דרך לראות דברים מבפנים

שמי גיא וינר ואני טכנאי רנטגן וצלם. לאחרונה שילבתי בין שני המקצועות. בשנת 2004 שברתי את רגלי, מה שהוביל לניתוח ובעקבות זה מספר רב יחסית של צילומים. הצילומים הביאו לי השראה ולכן בחרתי ללמוד רנטגן. כבר במהלך הסטאג' בלימודים נתקלתי במקרים מעניינים ומגוונים כגון אסירים שבלעו דברים על מנת לנסות להתאבד או על מנת להבריחם לכלא, וזה מה שנתן לי את ההשראה לצילום "פרפרים בבטן" (שנעשה בעיקר בעזרת פוטושופ). 

 

 (צילום: גיא וינר) (צילום: גיא וינר)
(צילום: גיא וינר)

 

קרינת הרנטגן הייתה קשורה לצילום מאז הולדתה, האגדה מספרת שוויליאם רנטגן גילה אותה בטעות כשעשה ניסויים בשפופרות ואקום וסרטי צילום שהיו במעבדתו השחירו. מאז גם גילו שהקרינה הזאת בכמויות גדולות היא מזיקה, ולכן היא משמשת בעיקר לצרכים רפואיים וביטחוניים, אבל קרינה זאת יכולה לשמש גם לצורך צילום אומנותי, יש כמובן להיזהר ולדעת מה אנחנו עושים לפני שניגשים לצילום מסוג זה, אבל התוצאות יכולות לצאת מדהימות.

 

צילום הוא תיעוד על ידי אור, מה שהמצלמה שלכם עושה, הוא לרשום על החיישן את האור שהיא קולטת הן מהסביבה והן ממקורות אחרים (כגון פלאש) במקרה של קרני הרנטגן, האור אותו רושם החיישן הוא אור בלתי נראה. אם לדייק מבחינה מדעית אור הוא קרינה וניתן למדוד את אורך הגל של קרן האור, אורכי גל שונים מייצרים צבעים שונים, וכך נוצר ספקטרום הצבעים אותו אנו מכירים. קרינת הרנטגן היא באורכי גל נמוכים מהאור הנראה לעין האנושית, ולכן איננו יכולים לראותם. אורך גל קצר זה הוא גם הדבר המאפשר לקרניים לחדור עצמים.

 

בניגוד לאור הנראה, קרני רנטגן לא "מטיילות" להן בסביבתנו, הן מיוצרות על ידי שפופרות רנטגן. בעזרת שליטה בשפופרות אלו ניתן לשלוט בעוצמה ורמת החדירה של קרני האיקס. על מנת לחדור עצם עבה יותר נצטרך יותר קרינה ולהפך. אני מצלם במכשיר שיועד לצרכים רפואיים ולכן עוצמת הקרינה בו מוגבלת משני הכיוונים. אינני מסוגל לצלם דברים כמו פרחים ופירות ואינני מסוגל לצלם דברים גדולים מאוד. צלמים אחרים בעולם מצלמים בשפופרות רנטגן ייעודיות לצרכיהם. הצלם ניק ויסיי למשל, השתמש במכשיר הרנטגן של רשות הנמלים בארצות הברית, מכשיר העובד על קרינה חזקה ומיועד לצלם קונטיינרים לצרכי בידוק.

 

יו דוג, שמעתי שאתה מצלם, אז צילמתי מצלמות (צילום: גיא וינר) (צילום: גיא וינר)
יו דוג, שמעתי שאתה מצלם, אז צילמתי מצלמות(צילום: גיא וינר)

 

 (צילום: גיא וינר) (צילום: גיא וינר)
(צילום: גיא וינר)

 

עצמות דיגיטליות

כמו בעולם הצילום הרגיל גם צילום הרנטגן עבר בשנים האחרונות מהפכה ונהיה דיגיטלי, כיום כבר קשה למצוא חדרי חושך במכוני רנטגן וכל החדרים עוברים לאט לאט לחיישנים דיגיטליים, דבר החוסך זמן וכסף לצוות וקרינה מיותרת לחולה. גם צילומים שצולמו על סרטים נסרקים ועוברים למחשב לעיבוד.

 

העיבוד לרוב כולל חיבור חשיפות של מספר תמונות, ממש כמו שמחברים כאשר מצלמים HDR. ברנטגן עניין החשיפות השונות מאפשר לצלם את אותו אובייקט מספר פעמים בקרינה בעוצמות שונות, מה שמאפשר לחלקים ממתכת (שצריך הרבה קרינה על מנת לחדור) וחלקים מפלסטיק ועץ (שצריך פחות קרינה על מנת לחדור) להראות טוב זה לצד זה. מכיוון שהסרט או החיישן אליו אנחנו מצלמים מוגבל בגודלו, ניתן לצלם את אותו האובייקט בכמה צילומים ואז לחבר כמו חיבור פנורמה, כך ניתן לצלם דברים בסדר גודל של טרקטור או אפילו מטוס נוסעים. מכיוון שצילומי רנטגן הם ללא צבע ניתן לבצע צביעה דיגיטאלית של הצילום, זה מעורר את הצילום לחיים ומאפשר לצלם לבחור אזורים ולהדגיש אותם, צביעה דיגיטאלית גם עוזרת להסביר לצופה את הצילום ולגרום לו להבין איפה כל חלק נמצא ביחס לשאר החלקים.

 

 (צילום: Nick Veasey ) (צילום: Nick Veasey )
(צילום: Nick Veasey )

 

לראות אל תוך הדבר המצולם

 יתרונו של הרנטגן הוא שניתן לראות דרך עצמים ולא רק את פני השטח שלהם, מצד שני זהו גם חסרונו. כאשר אני רוצה לצלם למשל, תמונה עם אקדח, אני משתמש במצית בצורת אקדח שיש ברשותי, אבל כשרציתי לצלם אקדח ברנטגן לא יכולתי להשתמש במצית, כי היו רואים שמדובר בזיוף. הרנטגן מאפשר לנו לצלם תמונות באופן שלא יכולנו בעבר, לראות אל תוך הדבר המצולם, וזה פותח לנו אפשרויות חדשות ומעניינות. תחת מכשיר השיקוף הכל נראה שונה, אני אוהב במיוחד את הסימטריה הנסתרת שנגלת לעיננו כאשר מצלמים חפצים מהטבע, כמו קונכיות למשל. זה גורם לי להבין שרב הנסתר על הגלוי ויש עוד המון דברים יומיומיים שאנחנו מפספסים ולא שמים לב ליופי שהם מכילים בתוכם.

 

צילום של אנשים הוא יותר בעייתי מאשר צילום חפצים, אך לפי דעתי הוא יותר מעניין. הבעייתיות נובעת מחוסר היכולת לחבר תמונות לפנורמה או לצלם מספר חשיפות (אנשים נוטים לזוז, אפילו כאשר הם מנסים שלא) ומכיוון שזה מצריך לחשוף אנשים לקרינה.

 

מספר צילומים הוא לא משהו מסוכן לבריאות אבל רצוי להימנע מזה אם אין צורך. לשם השוואה טיסה במטוס לאירופה וחזרה שוות ערך ל-4 צילומי חזה, ניתן לפתור את כל הבעיות על ידי צילום שלדים או גופות וישנם צלמים שעובדים בשיטה זאת. כשאני מצלם בני אדם אני ממגן את כל גופם חוץ מהאזור המצולם, (לפעמים אני מתנדב ומצלם את עצמי). למרות כל הקשיים בכך צילומים של בני אדם יוצרים תמונות יותר יפות ומעוררות רגש, כמו כן יותר קל לנו להזדהות ולהבין את הסיטואציה, כמו למשל בתמונת הזוג המתנשק.

 

 (צילום: גיא וינר) (צילום: גיא וינר)
(צילום: גיא וינר)

 

אל תביט בקנקן, אלא בשלד שלו

ישנם מספר אומנים שזהו תחום עיסוקם העיקרי, הגדולים והמפורסמים ביותר הם: ניק ויסיי, הצלם הבריטי, בבעלותו סטודיו שמיועד לצילום רנטגן עם קירות עופרת מיוחדים וג'ים וטג'ה, שכמוני, בא מעולם הרפואה. ג'ים הוא רדיולוג מארצות הברית שלקח את התחביב הצילום לעבודה. השאיפה היא להמשיך להתקדם בתחום ולשלב יותר צילומי רנטגן עם עריכות לאחר צילום על מנת ליצור שילובים מרהיבים ויוצאי דופן, בנוסף אני מנסה לקבל גישה לעוד מכשירי רנטגן ולא רק לזה שבבית החולים על מנת להרחיב את מספר הדברים אותם אני יכול לצלם. כמו כן אני מקווה למצוא מתנדבים שיהיו מוכנים להצטלם.

 

 (צילום: Jim Wehtje ) (צילום: Jim Wehtje )
(צילום: Jim Wehtje )

 

לסיכום, צילום ברנטגן הוא תחום חדש ומעניין, תחום שלא כל אחד יכול להתעסק בו מכיוון שצריך ציוד מאוד מיוחד ויקר וידע עמוק בתחום. התוצאות הן בדרך כלל מרתקות ומעוררות מחשבה, וגורמות לצופים בהן לתהות ולהבין שלא שופטים דבר לפי כריכתו אלא לפי תוכנו.

 

לאתר קומפוזיציה.

 

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גיא וינר
אור ועצמות
צילום: גיא וינר
מומלצים