חופש, שוויון, אבל מה עם אחווה? צרפת ומוחמד

"לשם מה לשחק באש? לשם מה לנופף בסדין אדום בפני המוסלמים? כאשר ידוע כי הדבר עלול לגרור התפרצות אלימה ולחזק את המעגל הדמוני של השנאה והפחד? מדוע לעורר באיסלאם את התגובות השפלות ביותר והאגרסיביות ביותר (רמז לפונדמנטליזם האיסלאמי)? / הפילוסוף עבד א-נור בידאר, "לה מונד", 21.09.2012

בחירות בארה"ב 2012 - לכל הכתבות של CNN ו-ynet

בצעד חסר תקדים, סגרה צרפת אתמול (יום ו') 20 שגרירויות ונציגויות תרבותיות נוספות ברחבי העולם מחשש שצרפתים יותקפו על ידי מוסלמים אחרי תפילות יום השישי במסגדים. כל התסבוכת הייתה נחסכת, אלמלא העיתון הצרפתי היה מבקש להתפרסם באמצעות יצירת פרובוקציה מכוונת נגד האיסלאם בשם חופש העיתונות. אף על פי שבעבר פורסמו באירופה קריקטורות פוגעניות נגד הנביא מוחמד, לא זכורים אמצעי ביטחון קיצוניים כאלה הננקטים כיום בצרפת.

"לא ללעוג". קריקטורת מוחמד על שער "שארלי הבדו" הצרפתי(צילום: AFP )

לא הפרובוקציה הראשונה. מוחמד בשער השבועון לפני שנה(צילום: AFP)

העם הצרפתי רואה עצמו מאז המהפכה הצרפתית כנושא הדגל של הסיסמאות "חופש, שיוויון ואחווה". לדעת רוב הצרפתים, עיתונות חופשית היא תנאי בסיסי לקיום הרפובליקה. העיתון "לה-מונד" פרסם תגובות של צרפתים במדינות מוסלמיות ורובם טענו כי אינם חשים מאוימים. חלקם טענו כי פרסום קריקטורות מוחמד בעיתון, חלקן כשהוא בעירום, מיותר ומביך, אולם לא תקפו את עצם הפרסום.

המוסלמים נגד הפרנקים שכבשו את ישראל

העיתון הצרפתי פרסם תגובות המופיעות בעיתונות התוניסאית בתגובה לקריקטורות, כגון "העיתון הצרפתי חסר החשיבות לא מצא דרך אחרת להתפרסם, מלבד לעורר זעם בקרב העולם הערבי והמוסלמי, הנמצא כעת במצב רגיש ממילא".

מרין לה פן, מנהיגת מפלגת "החזית הלאומית" הימנית קיצונית בצרפת, ניצלה את המתיחות כדי להפנות אצבע מאשימה כלפי הממשל הצרפתי שאפשר הגירה מסיבית ובלתי חוקית של מוסלמים ואפשר למוסלמים בצרפת לארגן תפילות ציבוריות ברחוב ולקבל תקציבי מדינה למסגדים, בניגוד לעיקרון החילוניות של הרפובליקה. לה פן התריאה מפני הסכנה של "האביב הערבי" לביטחונה של צרפת.

רגישותם של המוסלמים לפגיעה באיסלאם, כשהיא באה מצרפת, גדולה במיוחד. בזיכרון ההיסטורי המוסלמי, זכורה צרפת כמי שעצרה את פלישת הצבא המוסלמי לאירופה דרך ספרד, בראשית המאה ה-8. הצלבנים שכבשו את ארץ ישראל והקימו בה את ממלכת הצלבנים, נקראו בפי הערבים "אל-אפרנג'" כלומר הצרפתים (הפרנקים). מאז תקופת הצלבנים, פרסה צרפת את חסותה על המיעוט הנוצרי במזרח התיכון ובמסגרות נוצריות רבות באזורנו נלמדת הצרפתית במוסדות לימוד נוצריים.

הפגיעה במיעוטים שמיים הפכה לכלי משחק חדש בידי גורמים אנטישמיים(צילום: רויטרס)

לא שוכחים את העזרה לגרעין הישראלי

בשנות ה-50 הזדהה העולם הערבי כולו עם מלחמת העצמאות של אלג'יריה נגד צרפת, אשר גבתה כ-700 אלף הרוגים. העולם המוסלמי לא שוכח את תמיכתה של צרפת בביטחונה של מדינת ישראל עד 1967, בעיקר באספקת מטוסי מיראז' צרפתיים לחיל האוויר הישראלי והקמת הכור הגרעיני בדימונה ב-1957. גם עליית המיעוט העלווי לשלטון בסוריה, אותו שלטון הטובח כיום באלפי מוסלמים, אינו אלא תוצאה של קידום העלווים בתקופת המנדט הצרפתי באמצעות גיוסם לצבא

אין ספק כי נחישותם של הצרפתים לשמור על עיקרון החופש מעוררת הזדהות וכבוד. אולם, על צרפת גם להשקיע מחשבה לגבי השאלה:

האם במקרה של פרסום קריקטורה נגד האיסלאם אין היא חוטאת לעיקרון השלישי של המהפכה הצרפתית - עיקרון האחווה, מאחר והוא פוגע במיעוט המוסלמי המהווה יותר מעשרה אחוזים מהאוכלוסייה הצרפתית.

הפגיעה במיעוטים השמיים (יהודים ומוסלמים) בשם עקרונות החופש באירופה הפכה לכלי מלחמה חדש ולגיטימי בידי גורמים אנטישמיים. איסור טקס ברית המילה בגרמניה בשם ההגנה על גוף האדם כביכול, פרסום קריקטורה הלועגת ליהודים והמוסלמים ב"שארלי הבדו" בשם חופש העיתונות וקריאת מרי לה-פן לשלול שימוש ברעלה ובכיפה במקומות ציבוריים בשם השוויון, הן דוגמאות הממחישות תופעה זו.

ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מלמד ערבית ומרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון, בבית הגפן ובמכללת הגליל. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות", יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010