המיצ"ב קשה

למקרא הנתונים שפרסם משרד החינוך על תוצאות המיצ"ב, ניתן לסכם ולומר שהאמת הפשוטה יצאה לאור. מערכת החינוך הישראלית רחוקה שנות אור ממימוש האידיאל של שוויון הזדמנויות לילדיה. המחקר בשדה החינוך לדורותיו, בארץ ובארצות נכר, בהווה ובעבר, חוזר ומראה, בעקשנות מייאשת, שהישגיהם של תלמידים בחברות מקוטבות מבחינה כלכלית נוטים לפסוע בצמידות למדרג החברתי-כלכלי של היישוב שבו מתגוררים הוריהם. החוקרים יאמרו: אמרו לנו מהו מיקומו של היישוב במדרג החברתי-הכלכלי שבו מתגוררים התלמידים ונאמר לכם, בסטיות תקן קלות, מהם ההישגים הלימודיים שלהם. פשוט מאוד. כואב מאוד.

ההלימה המטרידה בין מקום מגורים לבין הישגים לימודיים התחזקה בעשורים האחרונים. ממשלת ישראל נושאת באחריות המרכזית לכך. אם בשנות השמונים, מכל 100 שקלים של ההוצאה הלאומית לחינוך היא מימנה 96 שקלים, בשנים האחרונות ירד חלקה באופן דרסטי. כיום היא מממנת בין 74 ל-76 שקלים מכל 100 שקלים של ההוצאה הלאומית. משמעה של ירידה זו בהוצאה הממשלתית, שההוצאה הלא-ממשלתית לחינוך גדלה בשיעור של בין 400 ל-500 אחוזים.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

לקצר עוד את שעון הקיץ / אביגדור שנאן

הצרות של טורקיה הן ההזדמנות של ישראל / לוני בכר

לא זו בלבד שההוצאה הציבורית לחינוך הלכה וירדה בעשורים האחרונים, הפער בהכנסות של ההורים הלך והעמיק והפער במשאבים העומדים לרשותן של הרשויות המקומיות הלך וגדל. פערים אלה מתורגמים לפערים עמוקים באיכותו של החינוך שמקבלים התלמידים: ילדים ששפר מזלם ונולדו להורים אמידים מקבלים חינוך איכותי, ותלמידים שאיתרע מזלם ונולדו להורים מעוטי יכולת מקבלים חינוך ירוד.

כפי שקובע דו"ח מיוחד שחובר לפני שנים ספורות על ידי "מרכז המחקר והמידע" של הכנסת, "הגידול בהוצאה הפרטית על חינוך ובתשלומי ההורים מביא לידי הקטנת הנגישות של משפחות עניות לשירותי החינוך הציבורי ולגידול באי-שוויון בחינוך". לדוגמה, סך כל המשאבים שתלמיד בבית הספר התיכון המתגורר ביישוב מבוסס זכאי להם - באחוזון ה-95 מבחינה כלכלית-חברתית - גבוה פי 2.57 מסך כל המשאבים שזכאי להם תלמיד דומה המתגורר ביישוב באחוזון החמישי.

זו לא מכת טבע

התוצאות של מבחני המיצ"ב, אם כן, הן מסקנה מתבקשת של פערים אלה, והן רק קדימון לטבעו של האי-שוויון הקיים במערכת החינוך. התוצאות של בחינות הבגרות מלמדות על המשכה ואף התגברותה של המגמה הנפסדת. גם בבחינות הבגרות, כפי שראינו בממצאים שפורסמו לפני כמה שבועות, מתגלה ההלימה הנוראה בין מצב סוציו-כלכלי לבין הצלחה.

קטני אמונה יאמרו שאם אלה הם פני הדברים, שאם בכוחות טבע לכאורה עסקינן, אזי אין מה לעשות ואין כל אפשרות לתקן. ובכן, מסקנה זו שגויה. המסקנה מהדברים היא שבבואנו לחפש פתרון לבעיה חמורה זו, אל לנו לחפש אותו מתחת לפנס בית הספר, אלא מחוץ לכותלי בית הספר. אולי זה יישמע לכם אבסורד, אך בית הספר הוא אחד המקומות האחרונים שבהם ניתן להבטיח שוויון הזדמנויות חינוכיות.

שוויון הזדמנויות מתחיל מחוץ לכותלי בית הספר. כדי להבטיח שוויון הזדמנויות יש להבטיח שוויון יחסי בתנאים החברתיים והכלכליים שבתוכם פועלים בתי הספר. דיור נאות, תזונה מספקת, שירותי בריאות איכותיים, שכר הוגן להורים ונגישות למרכזי דעת ותרבות מספקים תנאים הכרחיים לשוויון הזדמנויות בחינוך. בית הספר לבדו לעולם אינו יכול לפצות על חסכים אלה. המציאות הפנים בית-ספרית והמציאות החוץ בית-ספרית שזורות זו בזו ופועלות לפי עיקרון של כלים שלובים. לא ניתן לטפל באחד מבלי שנטפל ברעהו.

וזה כל ההבדל בין מדינות עולם ראשון לבין מדינות עולם שלישי. בעוד הראשונות יכולות להבטיח שוויון הזדמנויות וניעות חברתית, מדינות עולם שלישי, המאופיינות בקיטוב חברתי וכלכלי עמוק, אינן יכולות לעמוד ביעדים אלה. במדינות הללו, ההזדמנויות החינוכיות הופכות לדבר הדומה לתכונות מולדות, מעין נדוניה טבעית המבטיחה שימור משטר הפריבילגיות של הקבוצות המיוחסות מחד, וגוזרת מאידך שוליות מתמדת על הקבוצות החלשות.

ממצאי בחינות המיצ"ב, שמצטרפים לנתונים המטרידים על בחינות הבגרות, מלמדים שהחברה הישראלית מתקדמת במהירות מדאיגה אל עבר מדינות העולם השלישי. לא זו בלבד שמגמה זו גוזלת מילדים רבים את ההזדמנות לפתח את כישוריהם ולתרום בכך לשגשוגה של החברה, היא אף פוגעת קשות בחוסנה הפנימי.

פרופ' יוסי יונה, אוניברסיטת בן גוריון ומכון ון ליר בירושלים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il