הכי חשוב - לסלוח לעצמנו: איך לעשות את זה נכון

יום כיפורים הגיע, אחרי חודש שלם באלול, חודש הסליחות, הניקיון התודעתי, וחשבון הנפש. באופן כללי, חגי ישראל, ובמיוחד חגי תשרי, הם מעין חלונות בזמן, שמזמנים לנו הזדמנויות לעצירה לרגע ממירוץ החיים.

כל זה נועד כדי לעשות עבודה פנימית של התבוננות, צמיחה, שינוי, היכולת לרפא ולשפר את מה שאנו רוצים בתחומי חיינו השונים בשנה החדשה.

עוד כתבות על שינוי וחשבון נפש ב-ynet:

• מחקר: שינוי אורח החיים מונע 40% ממקרי הסרטן
• ראש השינוי: 4 שלבים שיעזרו לייצר שינוי בחיים
•  יום הכיפורים: האם צום קצר עוזר לרדת במשקל? 
  

במאמר הזה אני רוצה להתמקד במפתח משמעותי מאוד - מפתח שעוזר לנו לשחרר את המטענים הרגשיים העודפים, שאנו נושאים בתוכנו - והוא כמובן המפתח "לסלוח".

דמיינו שהתודעה שלנו היא מכל בעל קיבולת ענקית, שקולט ומעביר מסרים מסוגים שונים פנימה והחוצה, והדרך שאנו מפרשים את המסרים ונותנים להם משמעות, יוצרת בתוכנו רגשות חיוביים או שליליים, שלחלקם אנו מודעים, ולחלקם איננו מודעים.

רגשות אלה, הם שגורמים לנו להגיב ולפעול, כשהפעולות שלנו, יוצרות את התוצאות שאנו משיגים בחיינו. זהו גלגל היצירה של כל דבר בחיים, מחשבה שמובילה לרגש, שמניע לפעולה, שיוצרת תוצאה.

ואם התוצאות שאנו משיגים בחיינו לא מספקות אותנו, כנראה שאנו נמצאים בתוך מעגל סגור. בסוג של תקיעות, דריכה במקום, תסכול, משום שהתוצאות הנוכחיות שלנו מייצרות אצלנו את אותו סוג מחשבות, שמתורגמות לאותו סוג של רגשות, וגורמות לאותן פעולות, שוב ושוב ושוב.

אז איך יוצאים מ"הלופ"?

שאלה מצוינת. שדרוש כאן אילן גבוה מאוד להיתלות בו, כדי לענות עליה. פרופ' אלברט איינשטיין אמר, שלעולם לא נצליח למצוא פתרון לבעיה, אם אנו נשארים באותה רמת חשיבה/מודעות.

כלומר, שכדי להשיג תוצאות חדשות/שונות מאלו שהשגנו עד היום, אנו זקוקים להיפתח לסוג חדש של מודעות, שתגרום לנו לסוג אחר של מחשבות, שיובילו לסוג חדש של רגשות, ואלו יובילו לפעולות אחרות מאלו שעשינו עד היום, ואז התוצאות שלנו ישתנו בהתאם.

אבל איך עושים זאת?

עוד שאלה מצוינת. כדי ליצור מודעות חדשה, אנו זקוקים לזווית ראיה חדשה, פרספקטיבה חדשה, רמת הבנה חדשה, או לרעיון חדש, שבו נתמקד, במקום להתמקד בתוצאות הנוכחיות שלנו, שמשאירות אותנו בתוך "הלופ".

עם זאת, כדי שמשהו חדש יוכל להיכנס למכל שלנו, שמלא עד סופו, במחשבות/אמונות/הרגלים/רגשות, שאנו כבר מכירים ויודעים, צריך קצת.....לרוקן. דמיינו כוס שמלאה במשקה עד הקצה שלה, ואנו רוצים לשפוך לתוכה משהו חדש.

מה יקרה? הנוזל החדש יישפך החוצה, כמובן, וזו בעיה, כי זה משאיר אותנו שוב רק העם המוכר והידוע. לכן אם אנו רוצים השנה שינוי- כלומר לאפשר לדברים חדשים להיכנס לחיינו, צריך לקבל החלטה, לשפוך קצת, ממה שאנו כבר מכירים ויודעים, שאולי כבר אינו משרת אותנו, כדי לפנות מקום למחשבות, רצונות ורגשות חדשים לגמרי.

אז איך "שופכים" את מה שלא צריכים כבר?

כדי לרוקן את "הכוס" הוירטואלית? כאן בדיוק נכנס המפתח "לסלוח". כולנו נושאים בתוכנו כאבים, צלקות ושריטות שרובן הגדול נוצרו שנים רבות אחורה, כשהיינו ילדים קטנים (מחקרים טוענים שרוב האמונות שלנו מתגבשות בגילאי 0 עד 6). בגילאים הללו מוחנו וליבנו פתוחים לעולם, וקולט כל מה שקיים בסביבתו הקרובה, לטוב ולרע.

זו התקופה בה מתגבשת בתוכנו סוג של "מפה" - מערכת מסועפת של מחשבות מקובעות, שהפכו עם השנים לאמונות ולהרגלים, והובילו אותנו לסוג מסוים של רגשות, שדרכם אנו התרגלנו לראות ולחוות את החיים.

חלק מהחוויות, הן, מן הסתם, כואבות, ולצערנו הרב, הן לא נעלמות, להיפך, הן נשארות אצלנו בגוף, פיזית, כמו "שריטות" שמתכסות בעוד ועוד שכבות של הדחקה, עד כי נדמה לנו שהן חלק בלתי נפרד מאיתנו, ומבלי להיות מודעים לכך, בדרך כלל הן מנהלות אותנו.

הדרך לשחרר

אני רוצה ללמד אתכם דרך לשחרר לנקות ולרפא רגשות תקועים. דרך שהיא פשוטה, אך לא קלה. אני מודה. יחד עם זאת, מנסיוני, מי שמאמץ אותה, זוכה לחוויה של ריפוי ושחרור נפלא, ומפנה הרבה מקום לחדש.

לתהליך עצמו יש שני שלבים.

 עוד לפני הסליחה, הוא שלב הכרחי, שאני מכנה אותו שלב ההשלמה. בשלב הזה, אנו נכנסים מרצוננו החופשי פנימה, עמוק לתוך הפצעים "השריטות" והכאבים, שעד היום העדפנו להדחיק, ונותנים להם "מקום", כלומר מאפשרים לעצמנו, ולו לזמן קצר, לחוות אותם שוב.

את השלב הזה אני ממליצה לעשות, דרך כתיבה של "מכתב השלמה" שבו אנו כותבים לאדם שפגע בנו מכתב, שלעולם לא נשלח אליו.

במכתב הזה נפרוק את כל הרגשות השליליים הטעונים שיש לנו כלפיו, ובעיקר 3 סוגי רגשות בסיסיים, שמכילים בתוכם מאות סוגי רגשות אחרים: רגשות של כעס, רגשות של פחד, ורגשות של צער.

לכל רגש כדא לכתוב לפחות 10 משפטים שונים (לדוגמא, לרגשות של כעס, אני יכולה לכתוב לאדם: אני כועסת ש....אני רותחת ש....אני מתוסכלת מ.....אני עצבנית כי.....אני רוגזת ש....וכך הלאה, הבנתם את הרעיון אני מניחה.).

אני בכוונה משתמשת במילים שונות שמבטאות כעס, כי אלו טריגרים, ,"כפתורים", וייתכן שמילה מסוימת תעורר אצלי משהו אחד, ומילה אחרת תחשוף עוד רמה/סוג של כעס עמוק יותר.

לאחר שמסיימים את המכתב לאדם השני, אני מזמינה אתכם לכתוב מכתב אחד כזה גם לעצמכם. משום שהרבה מאוד מהרגשות הללו, אנו מפנים כלפי עצמנו, וכשאנו מלאים ברגשות שליליים כלפי עצמנו, אנו מסוכסכים עם עצמנו, שופטים ומבקרים, הדימוי העצמי שלנו נמוך, מן הסתם גם האנרגיה שלנו להניע ולחולל שינוי, נשחקת, וכמובן, הכוס של הרגשות שלנו "מלאה" ואין לנו מקום להכניס רגשות חדשים של אהבה, חמלה וקבלה עצמית.

את המכתבים הללו (ואפשר ומומלץ לכתוב ליותר מאדם אחד), כדאי להשמיד בכל דרך שנראית לכם מתאימה. כפי שעושים בטקס ה"תשליך" – לאחר ראש השנה ולפני יום הכיפורים, שמטרתו היא לעורר את האדם, על ידי מעשה "חיצוני", להגיע להתבוננות פנימית, ולהתחייבות עצמית לתקן ולשפר את מחשבותיו, רגשותיו, ומעשיו – לקראת השנה החדשה.

לכן באופן סמלי ניתן לשרוף, לקבור, לקרוע את המכתבים הללו לחתיכות, או להיפטר מהם בדרך מקורית משלכם כיד הדמיון הטובה עליכם.

השלב השני - הסליחה

הוא הסליחה. הרעיון המרכזי שמאחורי הסליחה הוא לשחרר ולנקות את הכאבים הרגשיים הפנימיים שלנו, כדי שנוכל להמשיך הלאה בחיינו, ונחווה ריפוי.

אחת הטענות שאני שומעת מאנשים בהרצאות והסדנאות שלי היא "למה שאני אסלח לו/ה, הוא זה שפגע בי, ולא מגיעה לו סליחה". אני יכולה להבין מהיכן זה מגיע, אך חשוב לי להבהיר באופן הכי נחרץ שהסליחה היא לא עבור האדם האחר, אלא עבורנו, קודם כל.

לכן זה גם לא משנה אם הוא לא יראה את המכתבים, ומכאן שניתן לעשות את התהליך הזה גם עם אנשים שכבר אינם חיים. המשמעות של הסליחה היא בעיקר עבורנו, כי הפוגעים אולי אפילו לא מודעים לכך, או שכבר שכחו מזמן את הריב או הפגיעה, אך אנחנו אלה שמחזיקים בתוכנו את הכעסים והכאבים, ובנו הם פוגעים, ותופסים מקום ואנרגיה, ולכן זה אינטרס שלנו, לפני הכל, לסלוח ולשחרר.

הדבר השני שחשוב לי להדגיש בנושא הסליחה, היא שכדי שהריפוי יתרחש, הסליחה צריכה להיות אמיתית, מבפנים. כלומר זה לא מספיק רק לומר אני סולח/ת, כי אם לא באמת מתכוונים ומרגישים אותה, המפתח לא באמת יעבוד עבורכם.

כדי להקל עליכם בעניין הזה, אני רוצה לציין שזה שאנחנו סולחים, זה לא אומר שאנו נותנים לגיטימציה למעשה של האדם הפוגע. אפשר לסלוח ממקום של חמלה והבנה שגם אנחנו וגם הפוגעים, עשינו את הטוב ביותר שיכולנו לעשות, באותו הזמן, עם המודעות המוגבלת, שהיתה לנו באותו הזמן.

אם אתם אמיצים במיוחד, והאדם חי, אפשר לצלצל אליו ולומר לו שסלחתם והמשכתם הלאה, אך, כאמור, לא חייבים. עם זאת, במידה שהסליחה שלכם באמת כנה ומהלב- תחוו תחושה נפלאה של ריפוי בכל הרמות, הפיזית, הרגשית, המנטלית והרוחנית.

כתבו מכתב סליחה לעצמכם

הדבר האחרון, שאני רוצה להזמין אתכם לעשות עוד לפני יום הכיפורים, אם זה אפשרי, הוא לכתוב מכתב סליחה גם לעצמכם.

אני אומרת תמיש שאנו השופטים והמבקרים הכי קשים של עצמנו, ומהמקום הזה, לא ניתן לצמוח ולשנות הרבה, ולכן, אחרי שכתבנו מכתב השלמה לעצמנו, ושחררנו את כל הרגשות השלילים, כלפי עצמנו, כעת נבקש סליחה גם מעצמנו.

על כך שהחזקנו את כל הרגשות הללו בתוכנו זמן כל כך רב, על הטעויות שעשינו, על כך שלא אהבנו וקיבלנו את עצמנו כפי שאנו.

לי יש נוסח של מכתב סליחה שהוא עוצמתי במיוחד כי יש בו "ליבה כפולה". אני כותבת בכל פעם משפטים כפולים בנוסח: "אני מבקשת את סליחתך על....ואז, אני סולחת לך על....." לפחות שבע פעמים כל משפט. זה מוביל פנימה למקומות שונים ולתחושת ריפוי ושחרור עמוקה יותר.

לסיום, אני מאמינה שכדי לצמוח ולעשות שינוי בעולם החיצוני שלנו, ולא משנה באיזה תחום, חשוב לפני כן, לעשות את העבודה הפנימית, ממקום של רצון אמיתי לשינוי, ומודעות, ואז, השינוי הוא אמיתי ובר-קיימא, ואף נשמר לאורך זמן.

חשוב מכך, באותו התהליך, אנו גם צומחים כבני אדם, וחווים הרבה יותר סיפוק, ואולי, אפילו מתקרבים קצת יותר, לאותה תחושה חמקמקה שנקראת "אושר".

גמר חתימה טובה.

הכותבת היא מנכ"ל ובעלים של "מפתחות לצמיחה ושינוי בחיים" מנטורית להתפתחות אישית, מומחית בהעצמה נשית, מאמנת, מרצה ומנחת סדנאות בשיטת "מפתחות לצמיחה ושינוי"