אולימפוס E-M5: בחוץ ישן בפנים חדש
אחת המצלמות המדוברות ביותר בשנה האחרונה, מגיעה למבחן, זוהי ה- E-M5 של אולימפוס, בעיצוב רטרו עם לב מודרני ומתקדם - כולל מסך OLED, מערכת פנימית של יצוב רעידות ותכונות רבות מוספות. האם היא מצליח להתעלות על מצלמות מקצועיות ויקרות ממנה? רמז: כן
רבות נכתב על מצלמות בפורמט מיקרו ארבע השלישים ("ללא מראה") ואף סקרנו כמה וכמה מצלמות כאלו כאן באתר בעבר. מה שמייחד את המצלמות האלו, הוא בעצם היעדר המראה ביחס למצלמות DSLR. מצלמות כאלו אמורות לספק יתרון בדמות חיישן גדול (מתקרב או דומה במימדיו למצלמות רפלקס), אפשרות להחלפת עדשות וארגונומיה נוחה יותר לתפעול מאשר מצלמות קומפקטיות מסוג "כוון ולחץ".
עוד ב-dtown:
מה שמבדיל את המצלמות הללו ממצלמות רפלקס או DSLR הוא החוסר במנגנון מראה המשמש עבור העינית האופטית (חוסך מקום בגוף המצלמה) ואת הפונקציה הזו יחליף מסך אחורי או עינית אלקטרונית (שגם היא בפועל מסך זעיר).
האולימפוס OM-D EM-5 היא הבכירה בארסנל החברה אשר פונה לחובבי צילום "מתקדמים" ומציעה, על פניו, חוויה דומה למצלמות ה-DSLR, אך בגוף קטן יותר וכאמור ללא מנגנון מראה. ה-EM-5 לא מתיימרת להיות "מצלמה שנייה", אלא מצלמה ראשית לצלם.
רושם ראשוני
את ה-E-M5 כבר ראיתי כמה וכמה פעמים בתמונות ולפי המראה החיצוני היה נראה כי אולימפוס ממשיכה בקו המסורתי החדש שלה, של הומאז' רטרו עם מבט לטכנולוגיית העתיד. את ה-E-M5 ניתן לרכוש בשתי תצורות עיצוב (ההבדל אינו נעוץ רק בצבע אלא גם במרקמי המבנה), אך אנו נמקד דווקא ברומנטית יותר: זו שמצדיעה לסדרת OM הותיקה של אולימפוס משנות ה-70 ובראשה ה-OM-1. אבל, כאשר אוחזים לראשונה ב-E-M5, ניתן לראות שהדבר היחיד אשר קשור לסדרת ה-OM הראשונית, הוא המראה, ולזה מיד ניגש.
מפרט עיקרי
למצלמה חיישן של 16 מגה פיקסלים ובשיטת מיקרו ארבע שלישים והיא בעלת מסך מפרקי OLED ועינית אלקטרונית (מבוססת טכנולוגיית LCD ברזולוציית 800x600 פיקסלים). העינית משכפלת למעשה את מה שמוצג במסך הגדול מאחור והיא ומופעלת באופן אוטומטית כאשר נקרב את העין בסמוך אליה (ניתן להגדיר גם מה יופעל).
ה-E-M5 כוללת מערכת יצוב רעידות פנימית בגוף (כך שאין צורך ברכישת עדשה הכוללת מנגנון זה) והיא משוכללת במיוחד עם חמישה צירי שיכוך (ימינה / שמאלה ושלושה צירי סיבוב). למצלמה יש מערכת פוקוס של 35 נקודות, עליה נדבר בהמשך וכן גם אפשרות לרגישות ISO של עד 25,600 וצילום של עד 9 פריימים לשנייה. בצילום הוידאו, המצלמה מסוגלת לצלם ברזולוציית FULL HD של 1920X1080 ובקצב מקסימלי של עד 30 פריימים לשנייה.
מבנה: קטנה, אבל חזקה
מצלמות DSLR מתאפיינות בגופים גדולים וכבדים יחסית. לעומת זאת, רוחבה של ה-E-M5 הינו בסך הכל כ-12 סנטימטרים, בעוד שאורכה כ-9 סנטימטרים (בנקודתה הגבוהה ביותר- "גיבנת" ה-Hot Shoe). עובי המצלמה- ללא עדשה כמובן עומד על כ-4 סנטימטרים. מדובר במצלמה קומפקטית בגודלה, שאמנם לא תיכנס לכיס, אבל גם לא תהווה משקל עודף בתיק או על הגב בטיול. את המצלמה סקרנו בצוותא עם עדשת ה-12-50 מ"מ – קטנה וקלת משקל.
המצלמה עשויה כולה מגוף אשר נבנה עם ציפוי מגנזיום, כך שמדובר בגוף שאמור להיות עמיד יחסית לזעזועים ומכות. כדי להשלים את מראה הרטרו, בקדמת המצלמה מצוי גריפ אשר ממשיך לכל אורכה והוא עשוי מגומי ובעל מרקם דומה לעור.
המצלמה חסכונית בכפתורים.בחלקה העליון מצד שמאל גלגלת מצבי הצילום, ובצד ימין שתי גלגלות - אחת לשליטה בתפריטים ובתצוגת התמונות והשנייה, משולבת עם כפתור הצילום, ושולטת בנתוני הצילום (עדיפות מהירות תריס, עדיפות צמצם וכדומה).
מימין לגלגלות אלו- כפתור מהיר לצילום וידאו, אשר ייעודי לוידאו וכפתור ה-Function, אחד מתוך שניים (השני בצידה האחורי של המצלמה בסמוך לכפתור הצגת התמונות) והוא נתון לתכנות. צידה האחורי של המצלמה נתפס ב-80 אחוזים ע"י המסך המפרקי, וביתר השטח ומשמאל למסך- ע"י כפתור התפריט, כפתור המידע (אשר בורר גם את תצוגת המסך), פד כיווני השליטה, מתג ההפעלה וכפתור למחיקת תמונות. כפתורי הגומי מעט רגישים ונלחצים יתר על המידה פנימה, מה שגם שהם מעט קטנים. אין ספק שמדובר ברצון להשארת מקום למסך, אבל בעלי אצבעות גדולות יחסית עשויים להתקשות.
המגע
מה שמאוד אהבתי ב-E-M5 הוא השילוב בין ישן לחדש. המסך, למשל, הינו מפרקי, אך בדרך שונה מהרגיל. הוא אינו זז הצידה או נפתח למטה, אלא נשלף קודם כל קדימה, ולאחר מכן יכול לזוז בציר שלו: כלפי מעלה (ואז נוכל להחזיק את המצלמה מעל לראשינו בצילום הופעה עם קהל רב) או כלפי מטה, כך שנוכל להחזיק את המצלמה בזווית ישרה לגוף והביט על המסך מלמעלה ולראות את הפריים, או לכוון את המצלמה בזווית ישרה של 180 מעלות מגופינו ולראות את המסך המיושר.
צלמים חובבים וגם מקצוענים רבים פעמים רבות לא אוהבים פיצ'רים כאלו, אך אני יכול לומר, כצלם שמחזיק מצלמת DSLR ללא מסך מפרקי, כי בעת וידאו לדוגמה, זו אפשרות נהדרת, אפילו מבורכת.
ולא רק מפרקי: המסך של ה-E-M5 הוא גם מסך מגע. החדשות הטובות: מדובר במסך מגע מבוסס שיטה קפסטיבית, משמע- כל נגיעה ולו הקלה ביותר, תגרור תגובה של המסך. החדשות המעט פחות טובות- למצלמה מעבד מעולה לצילום, אך בכל הנוגע לתגובות "מערכת ההפעלה" של המצלמה- לעתים הן תהיינה איטיות והתגובה תחזור להיות מהירה תוך שנייה או שתיים.
היכן ניפגש עם אפשרות המגע? בהרבה מאוד הזדמנויות: בעת צילום – ניתן לפקס או לצלם באמצעות מגע עם האצבע וזאת עפ"י בחירה באפשרות שנוחה לנו יותר, וגם היא נבחרת במגע על המסך. משתמשי הסמארטפונים בוודאי יושבים עכשיו וצוחקים על כך שאני מתלהב מהאפשרות הזו- אך אמהר ואסביר, זו אפשרות שעד לא מזמן, כלל לא הייתה קיימת למצלמות, בוודאי שלא ברמה זו.
המשמעות גדולה מאוד- הסמארטפונים, ובראשם האייפון, מוליכים מהפיכה שמאיימת על גזרה נכבדת של מצלמות כיום. האפשרות לצלם תמונות איכותיות בטלפון, בשילוב טכנולוגיית המגע והעלאה מהירה של תמונות לרשתות החברתיות, הופכות את המצלמות הקומפקטיות של אתמול (ואני מתכוון לכאלו שיצאו בשנה שעברה או לפני שנתיים) ללא רלוונטיות ומיושנות. פתרון במקרה זה, הוא הדגשת היתרונות שבמצלמה בעלת מערכת אופטית שלמה, עם ייבוא של תכונות מעולם מכשירי המגע.
בנוסף, בדיוק כמו בסמארטפונים, ניתן לדפדף בין התמונות שצילמנו באמצעות החלקת האצבע על המסך. אינני יודע אם זה בעקבות בעייתיות נושא הפטנטים, אך לא ניתן לצבוט בכדי להקטין תמונה. כן ניתן להקטין ולהגדיל תמונות באמצעות סרגל שנמצא בצד, עליו ניתן להחליק את האצבע. לחיצה כפולה על כל מקום בתמונה, תבצע הגדלה מהירה לאותו איזו. המסך הינו בטכנולוגיית OLED (מציג שחור באופן מרשים) בגודל של 3 אינטשים וברזולוציה של 610,000 נקודות, מציג תמונות ברורות וחדות, ומתפקד גם לא רע באור ישיר של שמש.
ממשק: עקומת הלמידה
למי שמגיע מעולם ה-DSLR, תידרש כאן הסתגלות מסוימת. שינוי נקודות פוקוס, שליטה ב-ISO, מהירות תריס, צמצם וכו' הינה מעט שונה, וזאת גם בגלל שילוב סך המגע, ומכאן תהיה עקומת למידה. אני, באופן אישי, הקדשתי זמן מסוים ביום הראשון עם ה-E-M5 להבנת המערכת, החוקיות שלה והכי חשוב- קיצורי הדרך עבורי כצלם.
המסורתיים שמביניכם יתקשו מעט. מי כמוני יודע ששינוי נקודות פוקוס הוא דבר שמבצעים לרוב באמצעות כפתורי שליטה פיזיים, בעוד שהעין שלנו מקובעת בתוך עינית המצלמה, אך במקרה זה, נגיעה פשוטה במסך תאפשר לנו את זה. ואם עסקינן בנקודות פוקוס- יש סה"כ 35 כאלה, אשר מהוות סוג של חוט שדרה לאופי הצילום ב-E-M5.
צילום סטילס: לפגוע ללא מאמץ
בפועל, משמעות סך כולל של 35 נקודות פוקוס, הינה מיקוד מהיר, עם אחוזים גבוהים לפגיעה במטרה. מראש, כשלקחתי את האולימפוס E-M5, רציתי לבדוק אותה בדרך הפשטנית ביותר. אם אני רוצה מצלמה שבה אצלם כל הזמן על מצב ידני מלא, אקח מצלמת DSLR. היתרון הגדול במצלמות מסוג זה, הוא שגם במצבים החצי ידניים אפשר לקבל תמונות מרשימות.
למערכת ה-E-M5 יש יכולת קבלת החלטות מצוינת. לרוב, היא תבחר עבורכם במהירות התריס הנכונה וגם בערך ה-ISO הנכון. חלק מיכולת קבלת ההחלטות המדויקת, פרט לריבוי נקודות הפוקוס הוא מייצב רעידות יעיל מאוד, אשר כאמור, עובד על גבי חמישה צירי תנועה ומכסה כמעט כל תנועה אפשרית.
אם לבנות עוד קצת את השורה התחתונה, אולימפוס החליטה להטמיע ב- E-M5 חיישןLive Mos חדש מתוצרת סוני וההחלטה התבררה כטובה מאוד לחברה: אותו חיישן מאפשר לצלם תמונות ב-ISO של עד 25,600.
באופן אישי, הצלחתי להוציא תמונות שמישות לחלוטין בערך ISO של 10,000. ואם נחבר את כל הפרמטרים יחדיו- ה-E-M5 מביאה עימה יתרון גדול מאוד, והוא צילום בתנאי תאורה קשים מאוד. רעש נמוך בערכי ISO גבוהים, מייצב יעיל ומערכת פיקוס טובה, הם כל הגורמים לכך. גם צילום רחוב בשעת לילה מאוחרת יהיה אפשרי וכן גם צילום בפאב ללא תנאי תאורה מיטביים.
ל-E-M5 אין פלאש פנימי, אבל אל דאגה, יש פלאש קטן, אשר כלול בערכה ויכול להתלבש על מסילת ה-Hot Shoe אשר ממוקמת בראש גיבנת המצלמה. הפלאש עצמו מתפקד באופן סביר ולא יותר – כמו פלאש פנימי ממוצע. שימושי, אך תמיד אמליץ לכם- היכן שאפשר לצלם בלי פלאש- צלמו בלי. אם אין ברירה- אז אין ברירה.
צבעים אמיתיים
איכות התוצר (התמונות שהפקתי מהמצלמה) לא אכזב – דרך מנוע ה- Jpeg של המצלמה (בצד האפשרות להשתמש בפורמט RAW). גם מבלי לגעת באפשרויות הצבעים והסטים המוכנים מראש במצלמה- הצבעים יצאו מציאותיים, חיים ומדוייקים. זה אומר המון, שכן העדשה אשר הייתה מורכבת היא עדשת קיט, ולאו דווקא "הזכוכית" הטובה ביותר וידוע כי צבעי התמונה מושפעים גם מעדשה והאופטיקה שלה.
בניתוח התמונות, כאשר בוחנים פיקסל לפיקסל ב-100% תצוגה, ניתן לראות שעומק הפרטים טוב, אך כמובן עדיין לא בר השוואה למצלמות ה-DSLR עם חיישן Full frame. יחד עם זאת לא מאכזב ועומק התמונה מורגש בהחלט.
בקצב הסמבה
כשאני סוקר מצלמות, ההעדפה היא תמיד ללכת למקומות מעניינים. בנמל תל אביב, אני תמיד מצליח לתפוס דברים מעניינים, כשהפעם משחק פוצי'-וולי (כדורעף משולב קט רגל), אשר לפניו - חגיגה ברזילאית של קפוארה וגם רקדניות. ה-E-M5 נעמדה למבחן כפול- מהירות הצילום ותפיסת תמונות מעניינות באמת, וכן גם הסרטת וידאו ובחינת הפוקוס האוטומטי.
לסקירה המלאה עם עוד תמונות הקליקו כאן
נתחיל מהסטילס- ל-E-M5 יכולת צילום של עד 9 פריימים לשנייה. זה בהחלט מאפשר לתפוס רגעים מעניינים בתזוזה מהירה וגם ילדים אשר לא נחים לרגע. במשחק הכדורעף וגם בקפוארה הצלחתי לתפוס את אלו שמול העדשה במהלך תזוזה.
צילום הוידאו לא מאכזב כלל- ברזולוצייה של Full HD, ניתן לתפוס מספיק פרטים לסרט, והצבעים חיים בדיוק כמו בתמונות הסטילס.
מערכת הפיקוס האוטומטי עובדת כראוי. הדבר שהכי אהבתי הוא היעדר אפקט הג'לי, שמצוי ברוב מצלמות הסטילס אשר מצלמות גם וידאו. גם בתזוזה מהירה של גוף המצלמה, התמונה נשארת יציבה ולא נקטעת או מתעוותת.
ישן פוגש חדש
ה-OM-D EM-5 היא מצלמה ללא מראה, אשר נותנת פייט ראוי לכל מצלמות הכניסה מעולם ה-DSLR, וגם מתעלה עליהן. ברגישות ערכי ה-ISO, ניתן להבין שמדובר במצלמה חדשנית, והשילוב עם מסך המגע והממשק שלו, המבנה העמיד, אך הקומפקטי, והאפשרויות הרבות, אין ספק שמדובר במצלמה שתוכל לספק צלמים רבים.לטעמי, מדובר בהצלחה. המחיר שלה אינו זול ביחס למצלמת DSLR – ביחוד לעומת דגמים מרמות כניסה ואף מתקדמים יותר כמו ניקון D7000 או קנון 60D, מצד שני הגודל ומבחר האפשרויות (כמו יצוב רעידות ומיקוד אוטומטי בוידאו) משחקים כאן תפקיד והמצלמה איכותית, נענית לדרישות הצלם, והכי חשוב – התוצר המופק מספק מאוד ונותן את החשק לצאת ולצלם שוב ושוב.
5/5 כוכבים.
בעד: גודל פיזי, יכולת צילום ב-ISO גבוה, ריבוי נקודות פוקוס, מבנה עמיד, מנגנון יצוב רעידות מובנה בגוף, איכות וידאו טובה מאוד, צבעים נהדרים בסטילס, מסך OLED נע על ציר.
נגד: כפתורי גומי בגוף המצלמה מעט קטנים ורגישים, מערכת המגע לעתים איטית, אין כניסת מיקרופון חיצוני (אפשרי בעזרת מתאם ל- Hot Shoe), מתחרה במחיר ב- DSLR מתקדמות.
מחיר רשמי: 6,999 ₪ עם עדשת f/3.5-6.3, פלאש חיצוני קטן וכרטיס זיכרון SD בנפח 8GB.
יבואן ואחריות: 2 שנות אחריות של אלודה.
