גיל לביא: הפוליטיקה אמריקנית, הצלם ישראלי

כשמחפשים נציגים ישראלים שעושים לנו כבוד בחו"ל בתעשיית הבידור, האצבע הולכת באופן כמעט אוטומטי לדוגמניות כגון בר רפאלי ומורן אטיאס, ואם ממש מתעקשים ללכת על איכות, השחקנים איילת זורר ואלון אבוטבול הם הכתובת. מי שפחות מוכר הוא הצלם גיל לביא, רק בן 27, שנמצא בארצות הברית קצת יותר משנה וכבר זכה להשתתף בצילום חלק מקמפיין הבחירות של המפלגה הרפובליקנית בדרך לבית הלבן.

מיט רומני מול העדשה (צילומים: גיל לביא)

"אחד הפרויקטים הראשונים שצילמתי היה ועידת של המועמדים הרפובליקנים לנשיאות בנובמבר בשנה שעברה", מספר לביא בראיון ל-ynet, "הייתי מוקף בכמה מאות צלמי עיתונות שהיו עסוקים בחיקוי האחד של השני. ממני ביקשו מהמפלגה הרפובליקנית, משהו שונה. משה עם נקודת המבט מהיום הזה, ולכן לקחתי על עצמי את המשימה שהסתיימה בהצלחה גדולה".

הגיע מהשטח - בישראל

הרומן של לביא עם המצלמה החל כבר בגיל מוקדם. הוא בכלל התחיל את הקריירה ככתב במקומונים בעיר הולדתו - יבנה. "הרגשתי שהצילומים שליוו את הטקסטים לא חידשו שום דבר בסיפור, ולא עוררו טעם או סקרנות, אז החלטתי לצלם אותם בעצמי. בשנים שעברו נתתי לצילום פתח להשתלט לחלוטין עד שנטשתי לגמרי את הכתיבה. הרגשתי שנכון יותר לדבר אל העולם באמצעותו".

מבט לפודיום

כשהגיע זמנו להתגייס לצבא, החליט לוותר על האפשרות ללכת ליחידת דובר צה"ל ובחר להתגייס להנדסה קרבית, אך הצילום סירב לעזוב אותו. "יד הגורל התערבה", הוא אומר, "ובמהלך השירות נאלצתי לעזוב את המסלול הקרבי ועברתי לשרת כצלם של מפקד זרוע היבשה, תיעדתי את כל הפעילות הבינלאומית של צבא היבשה: ביקורי רמטכ"לים, זמרים. זכיתי ללוות במשך שבועות אנשים כמו בוגי יעלון, דן חלוץ, בני גנץ ואינספור אלופים".

• האתר הרשמי של גיל לביא
  

הצילום בעולם הפוליטי שוב התחבר ללביא שהחליט מייד עם שחרורו מהצבא לפתוח סטודיו בתל אביב. בין צילומי קמפיינים מסחריים, עבד על קמפיינים פוליטיים ביניהם אבי דיכטר. כשראש השב"כ לשעבר הודיע דיכטר על כוונתו להתמודד לראשות מפלגת קדימה בתחילת השנה, הועלתה לחשבון הפייסבוק של דיכטר, תמונה עם כלבו של לביא, אותה הוא בעצמו צילם. התמונה הפכה למדוברת בעקבות הבחירה המשונה של הפוליטיקאי. מאז התמונה ההיא, לביא החליט שהוא רוצה לנסות אופקים חדשים, אז הוא עבר לניו יורק.

הוועידה הרפובליקנית במצלמה של גיל לביא

"במהלך כל השנים מאש שחרורי מהצבא פעלתי רבות גם בחו"ל. בין אם בתערוכות שהצגתי בניו יורק ובין אם בפרויקטים מסחריים ברחבי אירופה", מספר לביא ומוסיף, "בנקודה מסוימת, היה לי ברור שהגיע הזמן להמשיך הלאה, למקומות חדשים וגדולים. מאד רציתי להגיע לאירופה, אבל לחיים מגנטים משלהם, והם משכו אותי לניו יורק.

"קיבלתי ויזת אמן לארה"ב ובדרך התאהבתי בעיר. זה היה כבוד גדול כשאחת מסוכנויות הקריאיטיב שעבדתי איתן בעיר שנים קודם עבור הקמפיין של מייקל בלומברג לראשות העיר ביקשה לייצג אותי כאן מסחרית כצלם, וכמנהל קריאיטיב על פרויקטים מיוחדים. זה עזר לייצר מסגרת לפחות לצד המסחרי של העבודה שלי".

מה מושך אותך בצילום?

"נדמה לי שהמון צלמים מגיעים לצילום ככלי להתקרב לנושא ספציפי. אם זה דיוויד לה-שאפל שנורא רצה לראות למדונה, או ספנסר טוניק שכנראה בגדים עשו לו משהו. אני חושב שהגעתי לצילום ממקום של שפה. נמשכתי לכתיבה במקור כי אהבתי מאד בתור ילד את האסתטיקה של העברית, וכשגיליתי מקום כל כך אוניברסלי של אסתטיקה אינסופית, דינמית ומשתנה כמו הצילום הפיתוי פשוט היה יותר מדי גדול. אין משפט בעברית, יפה ככל שיהיה, שיש לו אינסוף קהל, או משמעות שאפשר להחיות בקלות בכל מקום. כאן טמון הכח שבמדיה החזותית".

• תמונתו של השחקן דן שקד, שליוותה את הכתבה דן שקד – הכי קרוב לאשטון קוצ'ר , מיום 31.7.12, צולמה על-ידי גיל לביא