"תמימות המוסלמים" ייחסם לצפייה בישראל?
סרטון טיפשי על הנביא מוחמד הצית להבות. מה הסיכוי לקבל פסק דין שימנע את פרסום הסרט במדינה דמוקרטית כמו נניח, ישראל?
טכנולוגיה חוצה גבולות ותרבויות, ומנגישה מידע באופן זהה בכל מקום בעולם. ברור לכל בר דעת כי יהיו כאלה שייהנו, כאלה שיפגעו וכאלה שלא זה ולא זה. פרסומו של הסרט "תמימות המוסלמים" הוא דוגמא מצוינת. סרט דל תקציב, טפשי למדי שאין בו יותר מאשר יש בו, פורסם באינטרנט. הסרט היה אמור לטבוע בים המידע המפציץ את חושינו כשם שסרטים אחרים בסגנונו צללו הישר אל תהום השכחה, אולם לא כך סברו גורמים קיצוניים. הם השתמשו באמתלת הסרט כדי להצית שריפת ענק אשר תשרת את מטרתם הנואלת. בדרך, נרצחו ונפגעו בני אדם, הפילוג גדל והם, הקיצוניים, מצאו עצמם מחככים ידיהם בהנאה.
התנהגות זו של הקיצונים מדת האיסלם המונה כיום כ-1.4 מליארד נפש, נועדה להבהיר לשאר חבריהם לאנושות שיזהרו מלהרגיזם. ומדוע התרגזו? כי אדם אחד, בלתי חשוב בעליל, הקיא דעתו בצורה גרפית המציגה את הנביא מוחמד באור שלילי. האם דעתו זו יכולה לשנות את אשר עשה הנביא מוחמד בחייו, ההשפעה החיובית אשר השפיע והערכים הנעלים אשר הקנה למאמיניו מזה למעלה מאלף שנים? ברור שלא! ובכל זאת, שוב גורמים קיצוניים מדת האיסלאם עושים שימוש ציני בגילויי דעת כאלה ואחרים הנוגעים לדתם.
על הרקע הזה כדאי להזכיר את הספר עטור השבחים "פסוקי השטן" מפרי עטו של הסופר סלמן רושדי אשר ירד למחתרת ועד ליום זה חושש לחייו. הבמאי תיאו ואן גוך, אשר נרצח לאחר שמתח ביקורת על היחס לנשים מוסלמיות בסרטו "Submission", והתלהמות חסרת כל בסיס ופרופורציה לאחר שפורסמה קריקטורה של הנביא מוחמד מסתיר פצצה בטורבאן שעל ראשו. איור זה ואחרים מפרי עטו של המאייר קורט וסטרגרד אשר פורסמו בעיתון הדני "יילדנס-פוסטן" הוביל לגל מהומות חוצה גבולות, פגיעה בנציגויות דניות ולמותם של כ-50 בני אדם לפחות. לאחר נסיון כושל להתנקש בחייו של המאייר, פורסמו שוב התמונות ובתגובה, רצח ארגון אל-קאעידה 6 בני אדם בפיגוע התאבדות מול השגרירות הדנית בפקיסטן.
חלק ניכר מן המהומות הנוכחיות התרחש במדינות עולם שלישי בהן החינוך והחינוך לדמוקרטיה אינו ברמה זהה לאלה במדינות המתפתחות. יש מי שיטען כי במדינות אלה, קל וחומר במדינות בהן קיים רוב מוחלט של מוסלמים, יהיה קל יותר לקיצונים להתסיס את דעתם של ההדיוטות והפתאיים ולגרום להם להתאחד על שום כלום ולאיים בהשמדתו של כל מי שלא נראה, מתנהג, מתפלל וחושב כמוהם. אך מה לגבי מדינות נאורות, מתקדמות, דמוקרטיות, החורטות על דגלן זכויות יסוד כגון: חופש הביטוי ושמירה על רגשות הציבור בכלל ורגשות הציבור הדתי בפרט. באלה, עד כה, נדחה כל ניסיון לחסום את הגישה לסרט.
למי יש סמכות?
בישראל, חבר הכנסת טאלב אלסאנע, מטעם מפלגת רע"ם-תע"ל, סבור כי באיזון בין חופש הביטוי לבין שמירה על רגשות הציבור הדתי, על הרשות השופטת במדינת ישראל להורות לחברת גוגל, היושבת בארה"ב, למנוע מן הציבור הישראלי את הגישה לסרט שפורסם באמצעות שירותיה. בהזדמנות זו נזכיר כי ח"כ אלסאנע מכיר היטב את הגנת חופש הביטוי הן לאור השכלתו המשפטית, היותו עו"ד והעובדה שלא פעם התכסה בגלימתה המפוארת כאשר התבטא באופן חריף וקשה נגד התנהלותה וסמליה של המדינה.
נציגתה המקומית של גוגל, תעלה מן הסתם טענות הנוגעות לסמכות השיפוט של מדינת ישראל על שיקולי חברה זרה שהתבצעו כדין בהתאם לחוק המקומי בו היא ממוקמת. סביר גם להניח כי תעלה גם הטענה הנוגעת לזהות הצד הנתבע, זאת מאחר שלגוגל ישראל אין כל סמכות או יכולת לבצע פעולות כאלה ואחרות הנמצאות בשליטתן של גופים אחרים בבעלותה של גוגל העולמית. באם אכן תעלנה טענות שכאלה, יש בהן כדי להמחיש עד כמה מורכבים ההליכים המשפטיים עוד לפני שבית המשפט נדרש לעניין התביעה עצמה. בהנחה שבית המשפט המחוזי בירושלים יצלח את שאלות הסמכות והיריבות, יהיה עליו להכריע בשאלה האם העובדה שהסרט נגיש לציבור הישראלי מהווה פרסומו בפועל בישראל והאם תוכנו של הסרט אכן חורג מגבולות חופש הביטוי.
פגיעה בחופש הביטוי?
סביר להניח כי אחד מן התקדימים המרכזיים שיעמדו בפי בית המשפט תהיה פסיקתו של בג"צ בפרשת הסרט ג'נין ג'נין. כזכור, במהלך מבצע "חומת מגן", פעל צה"ל נגד תשתיות הטרור בג'נין. הבמאי הערבי-ישראלי, מוחמד בכרי, צילם את תגובותיהם של התושבים הפלסטינים למבצע. כאשר ביקש בכרי להקרין את הסרט בישראל, המועצה לביקורת סרטים אסרה זאת ממספר טעמים ובניהם כי תוכן הסרט מסולף לצורך תעמולה, על גבול ההסתה אשר פוגע פגיעה קשה ברגשות הציבור. בכרי ופורום היוצרים הדוקומנטריים עתרו לבג"צ וטענו, בין היתר, כי החלטת המועצה פוגעת בחופש הביטוי והיצירה.
על-פני 44 עמודים, פרש בית המשפט העליון את משנתה של מדינה דמוקרטית, בהדגישו כי חופש הביטוי הינו מעקרונות היסוד של המשטר בישראל וכי חופש הביטוי הינו לא פחות מאשר "זכות עילאית", המשמשת גם כבסיס לזכויות אחרות. בית המשפט העליון קבע כי משמעותה של הזכות לחופש הביטוי היא, בראש ובראשונה, האיסור המונח על השלטון בישראל להגביל את האפשרות להשמיע ולשמוע דעות בפומבי. אם אין די בכך, על השלטון הישראלי מוטלת החובה למנוע מאחרים להפריע את מימוש הזכות.
בכדי לשכנע את בית המשפט המחוזי יהיה על ח"כ אלסאנע להוכיח כי הימצאות הסרט במרחב הוירטואלי הבינלאומי וגם אם זה היה משודר בישראל, גורמת לפגיעה ברגשות הציבור המוסלמי בישראל בעוצמה שעולה על סף הסבל הגבוה בחברה דמוקרטית. כל שנותר הוא להמתין ולקוות כי בית המשפט המחוזי בירושלים יענה בפסיקתו על שלל הסוגיות ויתווה דרך התנהלות במקרים כגון זה בעתיד. ככל שנוגע לסיכויי הצלחת הבקשה -גם אם יצליח ח"כ אלסאנע להוכיח כי תוכן הסרט מסולף ומעוות את תמונת המציאות האמיתית שהתרחשה במאה השביעית לספירה, תקופת חייו של הנביא מוחמד, עדיין נמוכים יהיו סיכוייו לקבל את הצו המבוקש. בפרשת "ג'נין ג'נין" קבע בית המשפט העליון כי - גילוי האמת בחברה חופשית ופתוחה מסור לציבור, הנחשף למגוון הדעות והאמירות, ובתוכן גם אמירות שקריות.
