שתישאר פחדן לנצח

היי את. כן, את, זו שהתחבאה, שלכאורה ברחה, זו שסרחה, זו ש"המיטה בושה על צה"ל", זו שננזפה בידי מפקדיה כי חששו שנחטפה. זו שנשארה בחיים. יש לי ארבע מילים בשבילך: אין לך במה להתבייש.

המילה הזו "להסתער", טומנת בחובה כל כך הרבה פרדוכסים. את צריכה לרוץ ולירות, כשכל החושים שלך, שעובדים די יפה, מאז שהצלחת להתחמק מהמארב של הבנים בכיתה ג', מאותתים לך - לברוח. אז נכון, אימנו אותך להיות לוחמת, וצמד המילים "בכל מחיר", רק חלחל אלייך לאט לתת מודע. חברה שלך ש' הייתה כנראה במקום הנכון, בזמן הנכון, והפכה לגיבורת היום. את יודעת מה? מזל שאת כאן לראות את זה, מזל שאת כאן להיות חרדה, להתבאס, אולי קצת לקנא, אולי לפקפק באיך שתפקדת, אולי לדעת בלהט שלא יכולת לעשות שום דבר אחרת ממה שעשית. אולי לסבול מפוסט טראומה, אולי לא לישון טוב שנים. נחשי מה? את עדיין כאן. וכשתיסעי הרחק מכאן, לטיול הגדול אחרי הצבא ותראי את הים ואולי תגיעי לאוקיינוס - תדעי שבחרת נכון.

הלוחמת שחיסלה וזו שהתחבאה בתמונה משותפת

עוד בערוץ הדעות של ynet:

משפט אולמרט - תם ונשלם / אירית באומהורן

לספר את האמת על ישראל / קאסים חאפיז

היום אחי הקטן, זה שאני והבינוני היינו מקווצ'צ'ים בכל הזדמנות, הבייבי של המשפחה, שם איתך, בגבול ההוא. גם לוחם, גם קרבי, בסוף למדנו לישון (קצת) בלילות. אם אמא שלי, שמטפלת במשפחות שכולות של הצבא הכי חזק במזרח התיכון, מצליחה לישון, תאמיני לי שכולן יכולות. לך, אח קטן, אני רוצה להגיד, שאם אתה מוצא עצמך אי פעם בשטח אש, ואיקס מחבלים יורים עליך, ואין גיבוי, יש רק דבר אחד שהיינו רוצים שתעשה. יו נואו וואט. מבחינתי, מבחינת אמא ואבא והבינוני - אתה תהיה גיבור. כבר נמצא דרך להסתלבט עליך, כשזה יהיה פחות טראומתי. אפילו סבתא, שנולדה כאן, שנלחמה על הקמת המדינה הזו, שנלקחה בשבי הירדני, אפילו היא תהיה גאה. שאלתי.

את התארים על מזבח המוות תשאיר לאחרים

אומרים שיותר מדי מקדשים כאן את המוות. פחות מדי את החיים, אבל הפחדנים נשארים בחיים. אז שתישאר פחדן לנצח. אם זה רק אתה מולם ואין שום סיכוי, אין שום סיבה שתוותר על ערבי הסרט והכרסום שלנו בשישי, רק כדי שיקראו לך "גיבור" וימצאו כל מיני מילים מפוארות לתאר אותך, מילים שיכסו אותך באבק כוכבים (נופלים) - ויפקיעו אותך מידינו הממאנות להאמין - עד שלא נכיר אותך ולא תהיה שלנו עוד. ייאמרו מילים של הצדקה עקרה מתוכן למעשה הדבילי שלך. ויחפרו בהיסטוריה שלך מהגן, ויגידו שהיית משכמך ומעלה, ומלא ערכים וזה.

אז אח שלי גיבור, שומע? אם זה קורה, יש רק דבר אחד שאתה יכול לעשות. תברח. ראן פורסט. ראן. הכי רחוק שאתה יכול. תתחבא ותישאר בחיים. התארים האלה על מזבח המוות הם לא בשבילך. תשאיר אותם לאחרים. אלה יהפכו לאידיאות, בזמן שאתה תעשה ילדים. אז לא יקראו לך גיבור ואולי תצטרך להסביר כמה דברים, בעיקר לעצמך, אבל אתה ת ה י ה.

אח קטן, שלא תבין לא נכון. לא ביקשתי שאחרים ילחמו את המלחמות שלך. ביקשתי שהמחשבה הזו "הסתער!", וצמד המילים "בכל מחיר" לא ימנעו ממך להגן על עצמך, ושהתואר "גיבור" לא ישבש לך את החושים. אנחנו רוצים אותך איתנו עוד הרבה הרבה זמן, מספיק כדי שתוכל לספר לילדים שלך שאחותך הגדולה, עשתה לך פעם פדיחות, שאין דברים כאלה.

רוני קציר, 29, עיתונאית, שירתה כמש"קית חינוך בחברון.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il