כך מנצלים מקומות העבודה את המתמחים
המתנה של שנים עד שיתפנה מקום, שכר נמוך, שעות עבודה ארוכות ואין אפילו תנאים סוציאליים בסיסיים: הסיוט שעובר על אלפי מתמחים בישראל בדרך לעיסוק במקצוע החלומות שלהם
- מתמחה באדריכלות? תחזירי את חופשת הלידה
הם עשו הכל כדי להגשים את החלום: למדו במשך שנים, עברו בחינות קשות – ועכשיו נותר להם "רק" לצלוח את ההתמחות.
אבל בשלב הזה מגלים בוגרי תארים נחשבים רבים שהמסע לעבר הרישיון לעסוק במקצוע שבו חפצו ובו השקיעו כל כך הרבה – רק החל.
בדיקת "ממון" חושפת את חייהם הקשים של המתמחים בישראל: במקצועות רבים אין מספיק מקומות עבודה שמוסמכים לאמן מתמחים - ובוגרים רבים נאלצים להמתין חודשים ארוכים עד שהם מתחילים את התמחותם.
אבל גם לאחר שמצאו מקום התמחות, מסלול המכשולים שלהם לא תם: הביקוש הגדול והתלות הרבה של המתמחים במעסיקיהם גורמים פעמים רבות לתופעות של ניצול ומעבר על חוקי העבודה בישראל.
אז על מה מתלוננים המתמחים ומה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב? הנה תמונת המצב הקודרת בחמישה מקצועות מרכזיים בישראל.
פסיכולוגיה קלינית: 4 שנים
רעות (29) ממרכז הארץ, נשואה ואם לתינוק, סיימה את לימודי התואר השני בפסיכולוגיה קלינית בשנה שעברה. מאז, במשך חודשים ארוכים, חיפשה מקום עבודה שמוכר על ידי משרד הבריאות ויוכל להכשיר אותה לעבודה במקצוע. להפתעתה גילתה שהעניין לא פשוט: "משרד הבריאות מכיר רק במקומות מסוימים שיכולים להכשיר פסיכולוגים קליניים לעבודה. רשימת ההמתנה של מסיימי התואר השני מתארכת ומספר המקומות מוגבל." לאחר שלא מצאה מקום התמחות, פנתה למקום שיאפשר לה התמחות בפסיכולוגיה חינוכית, אך במקביל היא ממשיכה לחפש מקום שבו תוכל להתמחות במקצוע אותו למדה.
אחד הדברים שמקשים על מסיימי התואר השני בפסיכולוגיה קלינית הוא העובדה שמלבד רשימת המקומות המוסמכים על ידי משרד הבריאות להכשיר מתמחים, אין להם אפשרות לדעת מתי מתפנה מקום למתמחים, כיצד נבחרים מתמחים והאם הטפסים ששלחו התקבלו. "כשאת מתקשרת לאברבנאל למשל, ושואלת מתי יתפנה מקום למתמחה הם אומרים שבשנתיים-שלוש הקרובות לא יהיה להם מקום. כך זה במרבית המקומות ברשימה," ציינה רעות.
הפער הגדול בין ההיצע לביקוש גורם למי שמוצאים התמחות לעבוד בתנאים קשים ביותר. ברוב המוחלט של המקרים מאפשרים להם לעבוד רק בחצי משרה, וכך ההתמחות נפרסת על פני ארבע שנים. כמעט ברוב המקרים משתכרים המתמחים שכר מינימום. אחת המתמחות איתן שוחחנו משתכרת 2,200 שקל בחודש. מתמחה אחר עובד כ"פרילנסר:" אם מטופל מבטל את הגעתו הוא לא זכאי לתשלום, ולפעמים הוא מסיים את החודש עם שכר של 1,000 שקל בלבד. כמובן שעל תנאים סוציאליים בסיסיים כמו הפרשות לפנסיה, ימי חופשה או חופשת מחלה, דמי הבראה והוצאות נסיעות הוא יכול רק לחלום.
"זה הזוי שבמשך ארבע שנים בוגרי תואר שני צריכים להרוויח שכר מינימום בחצי משרה כשלמעשה העבודה עצמה היא הרבה יותר מחצי משרה – כולם יושבים בבית וכותבים דוחות, עוברים הדרכות ואיש לא משלם על זה. את זה אנשים מוכנים לעשות כדי לעסוק במקצוע שלמדו, אבל התסכול הרב הוא שאין מקום. כדי למצוא מקום להתמחות צריך פרוטקציות. כאישה תמיד שואלים אותך בראיונות מה התוכניות שלך לגבי ילדים. גם את חברה שלי שאלו אם היא מתכננת להיכנס להריון ומתי."
לנועה (33) היה מזל יחסית לחבריה ללימודים: אחרי שנה "בלבד" היא מצאה מקום להתמחות אשפוזית. לאחר מכן החלה לחפש את החלק השני של ההתמחות שלה – המרפאתית. שוב, במשך שנה שלמה נאלצה לשלוח קורות חיים, להתקשר, לחזר אחרי מקומות ולשמוע שוב ושוב תשובות מתחמקות. "החיפוש אחרי התמחות זה גיהנום," היא מספרת, "לא מספיק מה שאנחנו צריכים לעבור כדי להגיע לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית - ולא מספיק שאנחנו לומדים במסלול מאוד אינטנסיבי שלא מאפשר לעבוד במהלכו. גם כשאת כבר פסיכולוגית בהכשרה את צריכה למצוא לעצמך התמחות בת ארבע שנים, וזה תהליך שבו את לגמרי לבד. אף אחד לא לוקח עליו אחריות. נהיה צוואר בקבוק מלא בפסיכולוגים שסיימו לימודים, ורוב המקומות שעושים התמחות אומרים לך שאת צריכה לחכות לפחות שנה. זה חוסר אונים משווע. אין לך מושג איפה מקומך מול האחרים שמתחרים על אותה משרה. גם אם יש קשרים, זה לרוב לא עוזר."
נועה הוסיפה כי "חברה שהתחילה איתי את הלימודים וסיימה לפני שלוש שנים עדיין לא מצאה מקום התמחות. אחת הבעיות הקשות היא שאנשים מתחננים שיקבלו אותם להתמחות ואז הם מוכנים לעבוד בשכר זעום. יש גם שיטה חדשה שנקראת 'טרום התמחות.' בוגרי תואר שני שרוצים לעשות התמחות במקום מסוים נכנסים אליו כעובדים למשך שנה. הם עובדים בחינם או בסכום סמלי וכך הם שומרים לעצמם את האפשרות שאולי בעוד שנה הם יתקבלו שם להתמחות. השנה הזאת לא נחשבת התמחות. זה ניצול בהתגלמותו."
אדריכלות: 3 שנים
גם חייהם של מי שמסיימים לימודי אדריכלות, שאורכים 5 שנים, לא פשוטים. ב2008- שונו התקנות לאדריכלים המתמחים שמבקשים לקבל רישיון. לפי התקנות החדשות, מי שסיים את לימודיו יכול להתמחות רק במשרדים שהוגדרו על ידי התמ"ת כ"משרדים מאמנים" שיש להם מעל 10 שנות ניסיון. "יש היום 470 מאמנים ו900- בוגרים בכל 3 שנים," אומר האדריכל ויקטור אבקסיס – יו"ר פורום האדריכלים הצעירים 'אדריכלצ'יק,' "תקופה של פחות משבעה חודשים במשרד לא נחשבת חלק מההתמחות. מי שפוטר או התפטר לפני שסיים שבעה חודשים – התקופה שעבד לא נחשבת כחלק מההתמחות. מי שיוצא למילואים או לחופשת לידה מאבד חודשי התמחות."
בנוסף, דורשים מהמתמחים למצוא משרד המתמחה בשלושה תחומים שונים כמו מבני ציבור גדולים, בנייה רוויה למגורים ותב"ע. "רוב המשרדים לא מתעסקים בשלוש התמחויות שונות, וכך מתמחה חייב להתפטר מהמשרד אחרי תקופה ולחפש משרד אחר. המעסיקים המאמנים יודעים שהמתמחה לא יישאר איתם, ואז הם לא מקפידים לשמור על הזכויות של העובדים."
גם הבחינה החדשה, לדברי המתמחים הצעירים, גורמת לרבים לקבל את הרישיון שנים רבות אחרי שסיימו את התואר. הבחינה מתקיימת אחת לשנה בלבד, והיא כוללת כ400- חוקים ותקנות. "אמנם הבחינה היא עם חומר פתוח, אבל כדי להשיג את קודקס החוקים צריך להשקיע אלפי שקלים," אומר אבקסיס.
לפני כחודש פנה ח"כ אילן גילאון לשר התמ"ת, שלום שמחון, בבקשה שיתערב להגדרה מחדש של תנאי ההתמחות של אדריכלים: "האדריכלים הצעירים נדרשים להליך התמחות לא סביר בשום קנה מידה. יש מחסור במקומות התמחות, תלות בלתי סבירה במעסיקים מאמנים, אי-הכרה בחופשת לידה כחלק מתקופת ההתמחות, ובחינת רישוי לא ממוקדת. בנוסף, קיימת במשרד רשם האדריכלים הבחנה בהכרה בתואר בין בתי הספר השונים." עוד כתב גילאון כי "תהליך ההתמחות במתכונת המחודשת יוצר פגיעה משמעותית ביכולתם של הצעירים להשתלב באופן הוגן ושוויוני. תקופת ההתמחות התארכה עד כדי חוסר סבירות ותוך פגיעה ביכולת להתפרנס בכבוד."
בתגובה הסביר שמחון כי "משרד התמ"ת ורשם המהנדסים והאדריכלים שמעו את טענות האדריכלים במספר רב של מפגשים. תפקידנו אינו לרצות ולקצר הליכים לטובת קהל יעד מסוים. אנו מופקדים על איכות המקצוע וביטחון הציבור, ולפיכך הדרישות להתמחות כפי שמוגדרות באמות המידה המבוססות על התקנות הן מינימליות."
לגבי אי-ההכרה בהתמחות בעת חופשת לידה או ימי מילואים כתב השר כי "אנו בוחנים אפשרות להכיר במקרים מסוימים, תוך בחינת המצב בתחומי התמחות אחרים."
אבנר (32) סיים חמש שנות לימודי אדריכלות ב.2009- שנה שלמה חיפש משרד מאמן באזור המרכז. כשמצא את המשרד שבו החל להתמחות עבד מספר חודשים, אך נאלץ לעזוב מסיבות אישיות לפני שסיים את שלוש שנות ההתמחות. כעת הוא עובד במשרד שלא נחשב כמאמן ומתקשה למצוא משרד מאמן חדש. "מספר המשרדים קטן ביחס לאנשים שמחפשים התמחות בשוק. ההיצע לא גבוה. כרגע נאלצתי לשים את ההתמחות בצד – והזמן שאני עובד במשרד שלא נחשב כמאמן לא נספר לי מבחינת ההתמחות." לדבריו, גם אצלו וגם במשרדים האחרים לא משלמים שעות נוספות, "למרות שהציפייה היא שלא נזרוק את העט אחרי שמונה או תשע שעות עבודה. אם נעשה זאת זה ייחשב להקטנת ראש."
חגי רבי וזוגתו אדית מן החליטו לעקוף את השיטה ולא להיכנס למרוץ אחר ההתמחות. הם הקימו לעצמם משרד אדריכלים והם מעסיקים בעצמם מאמנים, שעל הדרך מאמנים אותם. "הבנו שאנחנו יכולים לבנות אימפריה בדרך שלנו. התחלנו לעבוד מהשנה השנייה ללימודים. הקמנו משרד שכרגע עובד בהיקף של משרד בינוני. יש לנו פרויקט של 50 יחידות דיור ברמת-גן כרגע. אנחנו מביאים את העבודה ועושים אותה בשיתוף פעולה עם אדריכלים שרשאים לאמן. התחלתי לעבוד במשרד שלנו מיד. בת הזוג שלי עבדה במשך שנתיים במשרד מאמן והבינה שהיא מבזבזת את הזמן. כל פרויקט ההתמחות זו דרך לאפשר למשרדים להעסיק כוח עבודה זול באופן חוקי."
עריכת דין: שנה
בניגוד למקצועות האחרים, מי שמבקש להפוך לעורך דין צריך לעשות התמחות של שנה בלבד. אך בשנה זו, פעמים רבות מוצאים את עצמם בוגרי משפטים מנוצלים במשרדים. הם עובדים שעות רבות, ולפעמים דורשים מהם לבצע עבודות שלא קשורות להתמחות כמו מזכירות, שליחויות והכנת קפה. בסוף שנת ההתמחות הם נדרשים לעבור את בחינות הלשכה הקשות. לפני כשנתיים החל משרד התמ"ת במבצע אכיפה רחב היקף נגד משרדי עורכי דין המעסיקים מתמחים, לאחר שהגיעו לידיו תלונות על הפרות קשות של חוקי העבודה. מתמחים רבים פנו למשרד התמ"ת והתלוננו כי הם עובדים שעות רבות מעל המותר בחוק תמורת שכר נמוך ביותר, בלי תנאים נלווים כמו חופשות, דמי מחלה והפרשות לפנסיה, ובמקרים מסוימים היו כאלה שדיווחו שהם אף נאלצים לשלם על ההתמחות. אחד הגורמים העיקריים שמסבירים את תופעת הניצול היא עודף הביקוש, ששולל מהמתמחים את היכולת לנהל משא ומתן מול המעסיקים.
גור, שחלם במשך שנים להפוך לעורך דין, מועסק כיום במשרד עורכי דין גדול. "ידוע שהשוק מוצף," הוא אומר, "מדי שנה מסיימים אלפי סטודנטים ומספר המשרדים שיכולים לקלוט להתמחות קטן באופן יחסי. רבים מחבריי עובדים 12 שעות ביממה ומעלה, כולל ימי שישי, ומשתכרים 4,500-4,100 שקל בחודש. אמנם מדובר בשכר נטו אבל הוא כולל הכל – אפילו נסיעות. יש לי חבר קרוב שעדיין לא מצא התמחות. הוא פנה למשרד נחשב והציע את עצמו. המנהלת שם אמרה לו 'אין בעיה. אני מקבלת אותך לשבוע עבודה שהוא מעין שבוע ניסיון. תעבוד 12 שעות ביום, תצא לשליחויות לטאבו, למשרדי ממשלה ועוד משימות. אני לא משלמת לך על השבוע הזה – אם בסופו של השבוע אחליט שאתה מתאים לי אעסיק אותך כמתמחה.' הבעיה שלנו היא שהשוק מוצף ואנחנו צריכים את ההתמחות יותר ממה שהמעסיק צריך אותנו."
אחד מעורכי הדין סיפר לאחרונה ל"ממון:" "אני לא שוכח את ההתמחות שעברתי. הייתי חוזר מת מעייפות הביתה. זה לא הסתיים בזה. בחנוכה הבוס היה שולח אותי לקנות סופגניות, וכשאשתו הייתה שוכחת את מפתח הבית הייתי מתבקש ללכת להביא לה מפתח. השכר היה מתחת לשכר המינימום. בשלב מסוים הרגשתי שאני לא יכול יותר ועזבתי."
עבודה סוציאלית: שנתיים הכשרה מעשית
עובדים סוציאליים לא נדרשים לעבור התמחות לאחר לימודיהם – את ההכשרה שלהם הם רוכשים במהלך לימודי התואר הראשון ב"הכשרה מעשית." ההכשרה הזאת היא למעשה חלק משכר הלימוד שאותו משלם הסטודנט, והוא נדרש להתחיל בהכשרה המעשית כבר בשנה השנייה של התואר הראשון. הבעיה מתחילה כאשר הסטודנטים מגלים שלא תמיד משלמים להם עבור ההכשרה ועבור הוצאות נסיעה, כשבחלק מהמקרים הם נדרשים לנסוע מרחקים ארוכים כדי להגיע למקום ההכשרה שלהם.
לדברי יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, איציק פרי, "לאורך ההכשרה הסטודנטים מתנסים בטיפול במשפחות ובאנשים במצוקה. מן הראוי להסדיר לפחות את החזר הוצאותיהם בגין ההכשרה המעשית. כשהסטודנטים מגיעים למקום הכשרתם הם תורמים כוח עבודה. מקום העבודה יוצא נשכר גם מבחינת היוקרה ומבחינת ההכרה שהוא מקבל מהאוניברסיטה, וגם מכך שעובדיו עוברים הכשרות והדרכות מטעם האוניברסיטה. סטודנט שלומד באוניברסיטת באר-שבע יכול לעשות הכשרה מעשית ברשות המקומית, ואז בלי שום בעיה הוא מגיע באופניים. אבל לא לכל הסטודנטים יש מקום להכשרה מעשית בבאר-שבע וכך יש סטודנטים שצריכים לנסוע לאופקים, לשדרות או לדימונה והעלויות גבוהות. זה משהו שהאוניברסיטאות צריכות להסדיר מעצם קיום ההכשרה המעשית, הרשות המקומית כי היא מקבלת תוספת של כוח אדם ומשרד הרווחה מאחר שתהליך ההכשרה נמצא באחריותו."
רפואה: 4 עד 11 שנים
שנה חלפה מאז מאבק המתמחים הגדול. ד"ר דניאל לנדסברג, אחד המתמחים שהובילו מטעם עמותת מרש"ם את המחאה, אמנם מרוצה מחלק מהישגי המאבק, אך טוען כי עד שלא ישתנו שעות העבודה והמנוחה של המתמחים – ולא יופסקו התורנויות הארוכות בנות 26 שעות העבודה ברציפות - המתמחים לא יפסיקו להיאבק למען הבריאות שלהם ושל המטופלים שלהם.
לנדסברג מתמחה זה שנה וחצי ברפואת נשים בבית החולים שיבא ונותרו לו עוד ארבע שנים וחצי להתמחות. הוא נשוי לעינת, המתמחה מזה שנה ברפואת ילדים בבית החולים שניידר – ולה נותרו עוד ארבע שנות התמחות. לזוג תינוק בן שמונה חודשים.
"המאבק שינה באופן מהותי את החיים שלנו באספקט אחד מרכזי, שזה יום מנוחה שבועי. עצם העובדה שהיינו עובדים עד המאבק גם בסופי שבוע מבלי שניתנה לנו אפשרות לנוח יום בשבוע הייתה אחד הדברים הקשים ביותר להתמודדות. בשנה הראשונה להתמחות הייתי עובד חודש שלם עם תורנויות ברצף בלי מנוחה. עכשיו זה לא קורה. עם זאת, נותרו עוד הרבה עיוותים במערכת."
לאחרונה הגיש ד"ר לנדסברג יחד עם מתמחים נוספים וסטודנט לרפואה תביעה נגד המדינה על העסקת רופאים במשך 26 שעות ברציפות, באופן שמנוגד לחוק שעות עבודה ומנוחה. "עבודה של 26 שעות כשחיי אדם תלויים בך זה הפוך מהשכל הישר ובניגוד למגמה המאפיינת את הרפואה ברחבי אירופה וארצות-הברית. שם יש הגבלה של 13 שעות ברצף ומקסימום 48 שעות בשבוע. אני עובד בממוצע 76 שעות בשבוע כשיש שבועות של 90 שעות. זה לא הגיוני שמטופלת שלי תגיע בשלוש לפנות בוקר ותתקבל לבדיקה על ידי מתמחה גמור מעייפות שעובד משבע וחצי בבוקר."
להתמחות ברפואה מגיעים אחרי 6.5 שנות לימודים ושנה של סטאז.' שנות ההתמחות הן פונקציה של המקצוע אותו בוחר המתמחה. יש התמחויות בנות ארבע שנים - יש בנות שבע ויש אפילו בנות 11 שנים. בתחום יש כיום כ5,000- מתמחים.
לצד מאבקם על שעות העבודה והמנוחה נאבקים המתמחים גם על שיטת התגמול. שכר הבסיס של המתמחים ממנו נגזרות הזכויות הסוציאליות שלהם עומד על כ5,000- שקל בלבד. המשכורת מתבססת בעיקר על תוספות עבור תורנויות ועל "תוספת התמחות" שמגיעה כמעט ל4,000- שקל.
"כשמסתכלים על המקצוע שלנו, על השליחות ועל התגמול, אפשר לומר שהרווח שלנו מהעשייה כל כך גדול שאנחנו מוכנים להעלים עין מהחוסרים ופחות נאבקים על מה שנתפס בעינינו כפינוק בסקטורים אחרים – שכר או הטבות כמו משרד, הפסקות מסודרות לארוחות צהריים ורכב. אבל אין ספק שהשכר שלנו הוא לא ביחס ישר להכשרה שלנו. הקושי להתקבל ללימודי רפואה והשנים שאנחנו נדרשים לעבוד בשכר נמוך ובשעות עבודה לא אפשריות אינם פרופורציונליים לשכר. לכן, הרבה רופאים שמסיימים התמחות פונים למערכת הבריאות הפרטית על חשבון הציבורית. אני עובד כל כך הרבה שעות שמה שבעיקר חשוב לי הוא שיהיה לי מספיק זמן עם הילד שלי
תגובות
לשכת עורכי הדין: "מדור המתמחים של הלשכה מבצע פיקוח במשרדי המתמחים באופן תדיר. בשנה האחרונה נערכו פיקוחים לכ2,970- מתמחים מתוך מספר כולל של כ3,300- מתמחים. במקרים בהם מתגלה התמחות לא תקינה ננקטים אמצעי אכיפה, לרבות עונשים משמעתיים ופסילת תקופת ההתמחות. משרדי עורכי דין שאינם משלמים עבור שעות נוספות פועלים שלא כדין. ככל שיגיעו ללשכת עורכי הדין פרטים על אודות הפרות בתנאי העסקה, הפניות יטופלו לאלתר."
תגובת המועצה להשכלה גבוהה לגבי החזר הוצאות נסיעה לסטודנטים לעבודה סוציאלית: "התחלנו בבדיקת הנושא."
משרד התמ"ת
בהתייחס לאדריכלים: "ב2011- הוקם צוות לשיפור וייעול הבחינות ומסקנותיו הביאו לשיפור הבחינה. בישראל 474 מאמנים שרבים מהם סובלים ממענה דליל ממתמחים פוטנציאליים, בוגרי תואר באדריכלות. זאת למרות מאמצי פרסום המזמינים בוגרים להתמחות. דרישות התמ"ת מינימליות ומבטיחות שאדריכל לא יקבל הסמכה לתכנן מבנים מורכבים אלא אם הוסמך כנדרש."
משרד הבריאות: "המשרד מקדיש מעל 20 מיליון שקל למלגות התמחות. מדובר בתקציב מוגבל כשעם השנים התפתח מנהג של התמחות בחצי משרה. הגורמים המקצועיים טוענים שהארכת ההתמחות חיובית מכיוון שהיא משפרת מיומנות. לגבי המתמחים ברפואה: הוקצו מאות תקני מתמחים לבתי החולים. חלה ירידה במספר התורנויות שמבצעים המתמחים והם זכאים ליום מנוחה לאחר מכן."
הכתבה התפרסמה היום במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
