CDZA: באך, ליידי גאגא ודינוזאור בעיר הגדולה
הם לא פרובוקטיביים, אין להם הכי הרבה צפיות ביוטיוב והם לא מצולמים בבגדים מינימליים – אבל הקולקטיב CDZA, שמורכב ממוזיקאים בוגרי ג'וליארד, הצליח לעורר את החידק המוזיקלי אצל מיליוני גולשים באמצעות ניסויים במוזיקה ואושפיזין של אמונים רבים
יום מעונן חלקית אחד בספטמבר 2011 נתקלתי בסרטון מוזיקלי ביוטיוב שנראה לי שונה. הוא נקרא "ההיסטוריה של מילות שירים שאינם מילים," והציג קטעי שירה בג'יבריש מ-26 שירים לאורך 47 שנות מוזיקה פופולרית.
מה היה שונה בו? מצד אחד, הקונספט של הסרטון היה טיפה טפשי. מצד שני, ברור שהמבצעים בו הם נגנים וזמרים מקצועיים ברמה גבוהה. התרגלתי לכך שיוטיוב הפך לבית בעיקר למוזיקאים חובבים או חצי מקצועיים שלוקחים את עצמם ברצינות, לפעמים יתרה. כאן היה משהו הפוך: חבורה של מוזיקאים ממש טובים שלא אכפת להם לשחק קצת עם מוזיקה באינטרנט. החתומים על הסרטון היו ה-Collective Cadenza, ואז היה להם רק סרטון אחד בערוץ.
במאי 2012 הם חזרו עם סרטון שני – "ההיסטוריה של השריקה." הפעם הציגו 26 שירים עם שריקות שכולם מזהים, שהיו אבני דרך מוזיקליות באורך 98 שנים. אם תצפו בסרטון, כנראה שתדהמו מכך שאתם לא רק מזהים את כל השריקות, אלא גם יכולים לשרוק את כולן בעצמכם. אבל אולי לא טוב כמו הבחור בסרטון.
מאז, הקולקטיב שקורא לעצמו בקיצור CDZA, מוציא סרטון מוזיקלי נסיוני, ספק גאוני ספק מטופש, כל שבועיים. הסרטון שהקפיץ אותם לתודעה (לא מעט הודות ללינק ב-9gag) עלה לרשת ב-7 באוגוסט השנה. ב-"The Human Jukebox" (הג'וקבוס האנושי) כנר ונגן קונטרבס עומדים ברחוב סואן בניו יורק כשביניהם שולחן מכוסה מפה ועליו צנצנות לטיפים. על כל צנצנת יש שלט אחר: "מהר יותר", "לאט יותר" "באך", "ליידי גאגא", "מייקל ג'קסון" ושלט עם סימן שאלה.
הניסוי המוזיקלי הוא כזה: במקום שעוברי אורח ישלשלו מטבעות מכיסם לסתם איזה כובע או כוס שהציבו נגנים, הם יכולים לבחור באיזו צנצנת לשים את המטבע ולהחליט איזו מוזיקה תנוגן. זו בעצם דרך דמוקרטית ומפעילת קהל בה נגני רחוב יכולים להרוויח כסף. והכי מפתיע? לאו דווקא מה שקרה כשמישהו שם מטבעות בצנצנת ה-"?" המסתורית, אלא מי מהצנצנות זכתה להכי הרבה מטבעות. רמז – זו דווקא לא היתה ליידי גאגא.
קצת שיווק והרבה מוזיקה טובה
מאחורי CDZA עומדים שלושה: ג'ו סביה, מייקל תורבר ומאט מקורקל. תורבר ומקורקל הם המוזיקאים והמעבדים (תורבר הוא הקונטרבסיסט שמופיע ברוב הסרטונים), וסביה הוא יזם אינטרנט ומדיה שהרצה ב-TED על "הטכנולוגיה של סיפור סיפורים," שגם התפנה לראיון קצר.
השלושה נפגשו ב-2011 במקרה. סביה הפיק סרטון לחברה מסחרית וחיפש מלחינים למוזיקת הרקע. "אז נפגשנו וצילמנו את הסרטון 'ההיסטוריה של מילות שירים שאינם מילים.'" מספר סביה. "הסרטון הפך פופולרי, אז חשבנו לעצמנו שכנראה שיש לנו כאן הזדמנות."
את העבודה על הסרטונים הם מחלקים ביניהם."אני (ג'ו) מביים את הסרטונים ומוביל את פיתוח הרעיונות. מאט מוודא שהכל נשמע ברור וצלול בהקלטות ומייקל, המוזיקאי המדהים שהוא, כותב ומעבד את המוזיקה ומוצא לנו מוזיקאים מדהימים שהוא למד איתם בג'וליארד."
מדהימים או לא, המוזיקאים בקולקטיב לא מתביישים לבצע קטעים, איך נאמר, לא בדיוק קלאסיים. דוגמא מצחיקה לכך הוא הסרטון "ההיסטוריה של חיזור אחרי נשים." הוא מתחיל עם שירים רומנטיים כמו “אונלי יו” ו-"מיי גירל" ומתדרדר מהר מאוד לקראת שנות ה-90 (קפצו ל-2:04 אם אתם רוצים לקצר).
"ההשפעות שלנו לא ספציפיות למוזיקאים או אמנים מסויימים, אלא לנושאים, ז'אנרים ורעיונות." מספר סביה. "אנחנו אוהבים מוסיקה קלאסית, מודרנית, וכל מה שבאמצע. אנחנו אוהבים לערבב מחדש תרבויות פופולרית ולהעיר עליה. לכן הסרטון "מוזיקה מערבית ב-16 ז'אנרים" הוא כנראה הסרטון שהכי נהנינו ליצור." והוא אכן דוגמה טובה לכך, עם 16 סגנונות לשיר "What a wonderful world" של לואי אמסטרונג, ממוזיקה קלאסית ועד רגאיי.
עוד דוגמא לכך הוא הסרטון "NYC Phoneharmonic", בו צלצולי טלפונים סלולריים, שבדרך כלל מפריעים לתזמורות באמצע קונצרטים, הופכים למוסיקה שמעובדת לנגינת התזמורת שבסרטון, ולחגיגה סימפונית פוליפונית בעצמם.
הטיפים הפכו להצבעה
את הרעיון לסרטון "הג'ובוקס" האנושי, שזכה עד עכשיו למיליון צפיות, קיבל סביה כשישב בבית קפה. "לבריסטה היתה כוס טיפים מצחיקה. במקום סתם כיתוב רגיל, היה כתוב עליה: טופאק או ביגי? כך שהטיפים הפכו להצבעה."
בסרטון האחרון שלהם, הקולקטיב הופך את שלטי הרחוב של ניו יורק עצמם למוזיקה, כשהם עוצרים מתחת לשמות רחובות שהם גם שמות מוזיקאים (צ'רלס, פרי, וונדר), ומנגנים להם טריביוטים חיים.
"אין באמת סיבה שבגללה אנחנו ממשיכים ליצור סרטונים. אנחנו פשוט קבוצה של מוזיקאים מוכשרים שאוהבים להנות, ועל הדרך מציגים את זה ליתר העולם," אומר סביה. וזה מה שנחמד ומרענן ב-CDZA. הניסויים שלהם מהווים שילוב בין השראה מוזיקלית לוויראליות, מבלי לרדת נמוך ומבלי להתבייש ללמד את הצופים שלהם משהו חדש.
