פרשת שבוע כלכלית: ממשה ועד הזקנה במסדרון

השירה בפרשת "האזינו" היא עיקרה הפרשה. שירה זו מהווה כר ניכר למשוררים ולסופרים רבים וביטויים רבים מהפרשה שזורים ביצירותיהם. את הפרשה אנו קוראים השנה לאחר יום כיפור, לאחר הזדככות הנפש של כל אחד ואחת. בסיומה מצווה משה לעלות להר נבו להשקיף אל ארץ ישראל, שאליה לא יורשה להיכנס.

לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית

עדים שאפשר לסמוך עליהם

"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" ( ל"ב, א'). מפרש רש"י: "ולמה העיד בהם שמים וארץ. אמר משה, אני בשר ודם למחר אני מת אם יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם? לפיכך, העיד בהם שמים וארץ, עדים שהם קיימים לעולם ועד". פרשת "האזינו" מחברת בין השמים והארץ. שני חיבורים כמעט בלתי אפשריים אך נצחיים.

מה בין הנהגתו של משה להנהגה כיום?

השמים מסמלים עבורנו את הרוחניות והארץ את הגשמיות. משה רבנו מכיר את נפש העם שלו. דור המדבר חווה ניסים רבים. המן ירד כל יום מן השמים והעם לא היה צריך להתאמץ כדי להביא לחם לביתו. עמוד הענן ועמוד האש ליוו את המחנה בכל מסעותיו ולכן לא היה חשש מפני אויבים ומלחמות.

עם הכניסה לארץ ישראל ייעלמו כל הניסים הגלויים. משה ידע שעם ישראל ביסודו הוא טוב, אך הוא הכיר, בחוכמתו, שבכל מצב שהעם ייתקל בקושי, הוא יתחיל להתאונן, למרוד ולחפש פתרונות קסם.

משה רבנו הכיר את נפש עמו וכך גם הייתה דרך הנהגתו. לא כן הממשלה כיום. הממשלה מנותקת מהעם. זו אינה כותרת בלבד, זו המציאות.

יש תחושה ששרי הממשלה וראשיה יושבים ספונים בלשכותיהם וקוראים דוחות של נערי האוצר או את הטבלאות שמכניסים להם היועצים המוכשרים שלהם. הם מגיעים לביקורים מתוזמרים ומתוזמנים ומרכיבים משקפיים ורודים ומאמינים שהכל ורוד.

מדובר על הבדל של שמים וארץ מהמציאות בה הם חיים. זוג צעיר יכול רק לחלום על דירה, ההוצאות השוטפות של משפחה ממעמד הביניים הן רבות ביותר. אין להם אפשרות לקנות דברי מותרות כבעבר.

השיבה שופטינו כבראשונה!

"הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" (ל"ב, ה'). האם גם מערכת המשפט בישראל פועלת בישרות ובצדק?

לאחרונה עיינתי בסקר שעוסק באמון הציבור במערכת משפט. התוצאות לא היו מחמיאות למערכת המשפט, וזאת בלשון המעטה. אנו שומעים על מלחמות בין השר הממונה על מערכת המשפט לנשיא בית המשפט. כמו כן אנו מודעים לזיכויים על כתבי אישום חמורים או לעונשים מגוחכים הניתנים לפושעים ולעבריינים מוכרים.

אצל הציבור המשוואה פשוטה, האם יש לו הרגשת ביטחון או לא? האם מערכת המשפט מגבה את המשטרה או שעבריין משוחרר מהארכת מעצר בין רגע. האם ישנה השפעה של עורך דין טוב על אורך הזמן של השהייה במעצר? לציבור יש תחושה, שיש פגמים ועיוותים במערכת המשפט בארץ.

הכרת העבר כבסיס איתן להמשכיות קיום העם

"זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך" (ל"ב, ז'). טבע האדם הוא לשכוח את העבר ולהתמקד בהווה. משה מציע מחד ומתרה מאידך לא לשכוח את ההיסטוריה של העם, את מעשי הבריאה ואת הניסים והעונשים גם יחד.

ההיסטוריה של עם ישראל נפרשת על פני אלפי שנים. דור השואה ודור מקימי המדינה כמעט ונכחדו לגמרי. רק ושרידים אחרונים עדיין חיים עמנו. הדור הוותיק מלא ניסיון, אנחנו שוכחים לעיתים את החשיבות ואת הצורך לשמור על נכסי הידע הקיימים בקרב דורות אלו.

מה בין הזקנה במסדרון לעשירון העליון?

יחס החברה לזקנים דורש תיקון. זו נורה אדומה שכבר דולקת זמן רב. "הזקנה במסדרון" כבר נשכחה מזמן ולבטח תחזור בקרוב לקראת הבחירות. הנורה האדומה מהבהבת, יש עוד סיכוי. כשהנורה תישרף, כנראה שהגענו לנאמר: "וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו" (ל"ב, ט"ו).

הפערים בחברה הישראלית עצומים. רכישות ומיזוגים במאות מיליונים בעשירונים השבעים ולעומת זה צמצום בבסיס הקיום אצל אחרים. העשירים שהגיעו אל העושר שוכחים מהיכן הגיעו. האחריות החברתית היא הבסיס לחברה בריאה.

ביום ראשון הקרוב נחגוג את חג הסוכות. חג שמסמל את הארעיות. החג מזכיר לנו את העבר שלנו כעם. עם שעבר ארבעים שנות מדבר, ואלפי שנים לאחר מכן שב לארצו.

בחג הסוכות אנו פותחים את הסוכה שלנו לאורחים ומזמינים בכל יום אושפיזין אחר. כמה רחוקים אנחנו מכך ביום יום. חג הסוכות שפתח מזכיר לנו את האחריות לערבות הדדית של כל אחד לחברו.

מתי אלפר, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים באור-יהודה, יועץ לשיווק ואסטרטגיה