לא כולל שירות

הוא, זאב בן 26, מספר לי שלרוב הוא חוזר לסופי שבוע קצרים מהלימודים אל בית ההורים בתל-אביב. על הדרך, אם כבר אתנחתא במרכז אז למה לא להרוויח כמה שקלים שיהיה כדי לקחת איזה בחורה לדייט או לסגור כמה פינות בסוף החודש. כבר בדרך למרכז, הוא מרים טלפון לאחראית משמרת במסעדה בה הוא ממלא חורים ומשכנע אותה שלמרות שהוא בקושי עבד לאחרונה, עקב תקופת המבחנים, היא חייבת לשבץ אותו בכמה משמרות בסוף השבוע והיא נענית בחיוב. הוא חוזר בסוך המשמרת גדוש במזומנים ומבחינתו, איך שלא תסתכל על זה, העסקה מול המסעדה משתלמת בשורה התחתונה, הכסף נכנס נקי לכיס, המשמרות נקבעות לפי נוחות והמשכורת במילים מעטות "סבבה לגמרי".

עוד בערוץ הדעות של ynet:

בשום פנים ואוֹפַן / אפי בנאי

שתישאר פחדן לנצח / רוני קציר

שגרת העבודה שלו מתחילה בהגעה למשמרת, רבע שעה לפני תחילתה, כדי לקחת חלק בישיבת צוות (או בכינוי המפורסם "בריף") שבה מעלים עדכונים למשמרת החדשה. הוא לא יקבל שכר על הזמן שבו הוא נוכח ב"בריף". השעות נחשבות רק מהרגע שהוא מתחיל למלצר. קורה גם שהוא מגיע למשמרת ועדיין אין צורך במלצר נוסף. לכן, הוא ממתין עד שיצטרכו אותו, שעה לכל היותר שגם היא, ללא תשלום. אם נסכם עד כאן - שעה ורבע ללא תשלום לערך.

מחכה למשמרתו על חשבונו. אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

הפרטים היבשים

תנאי העסקה ושכר: מועסק ללא הסכם חתום. מקבל תלוש הכולל רק את סכום הנסיעות שהמסעדה משלמת לו, בסביבות 20 שקלים למשמרת. כאשר הכסף הנזיל הוא הטיפים. הטיפים הם קבוצתיים ומקבלים אותם "שחור", כלומר לא-חוקי, כאשר הממוצע הוא 60 שקלים לשעה, יש ימים שאפילו יותר (מה יאמרו על זה אנשי ההיי-טק). מתוך הטיפים הכלליים מפרישים 5% לברמנים.

תנאים סוציאליים: על כל שעת עבודה הוא מפריש לעסק שקל אחד בלבד לכיסוי ההוצאות של ביטוח לאומי. כמו כן, פעם בחודש הוא מפריש סכום מסוים, בהתאם לאחוז המשרה החודשי, כדי לכסות את ההפרשות לפנסיה בנוסף להפרשה של העסק, כנהוג על-פי חוק.

הטבות: ארוחה חינם, 70% הנחה בישיבה במסעדה, העלמת עין מחובת תשלום מס על הטיפים.

היא, שני בת 24, גם כן חוזרת לרוב בסופי שבוע. המחשבה על העבודה בסופי השבוע מעבירה בה צמרמורות, תחושה של עצבים שמלווה בחוסר אונים אופפת אותה כשהיא לובשת את המכנסיים השחורים ואוספת את השיער בגומייה. כבר שלוש שנים שהיא ממלצרת ברשתות קפה גדולות והיא מרגישה שהעבודה פשוט לא מצדיקה את השכר והיחס. אבל כשאתה סטודנט בארץ ואתה יכול לתת משמרת פעם באף פעם, המסע אחר חיפוש עבודה מוביל בסופו של יום ליעד אחד ספציפי והוא תחום המסעדנות והמלצרות בפרט.

היא התחילה את העבודה בהתלמדות שאמורה להיות בתשלום אך משום מה הכסף התמוסס בדרכו אליה. לאחר ההתלמדות היא עדיין איננה עובדת על טיפים אלא על שכר בסיס של 25 שקלים לשעה עד שתהיה מספיק מוכשרת כמלצרית. כאן לא מסתכמות הסיבות המביאות לתחושת הניצול והתסכול. במסעדה שבה עובדת שני - לאחר תום עבודתה כמשרתת לקוחות, נעצר שעון הנוכחות ומתחילות מטלות מחוץ לשעות העבודה, כלומר - ללא תשלום. המשמעות: היא עובדת 5 שעות על פי שעון הנוכחות אך בפועל נמצאת במסעדה 8 שעות אם כוללים את זמן ההמתנה והמטלות.

עובדת מחוץ לשעות העבודה. אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

הפרטים היבשים

תנאי העסקה ושכר: מועסקת ללא הסכם או שיחת פתיחה. התלוש שהיא מקבלת הוא פיקטיבי, או במקרה זה יותר נכון לומר דמיוני. הכסף הנזיל מגיע מן הטיפים הקבוצתיים, המחושבים לפי שעות העבודה של כל אחד מן המלצרים. יש לזכור שהם עובדים גם מחוץ לשעות העבודה ועל כך לא מחושבים להם הטיפים. הממוצע עומד על 40 שקלים לשעה.

תנאים סוציאליים: על כל שעת עבודה היא מפרישה 2 שקלים בלבד לכיסוי ההוצאות של ביטוח לאומי. אין תשלום על הוצאות נסיעה ולגבי פנסיה היא לא כל כך בטוחה, מכיוון שאף פעם לא ראתה את תלוש המשכורת שלה.

הטבות: ארוחה חינם, העלמת עין מחובת תשלום מס על הטיפים.

אני רוצה זכויות

במצב הנוכחי, כל כסף שנכנס למסעדה עליו לעבור דרך הקופה, על הכסף הזה מוטלים מסים. מכאן שאם הסכומים שהמלצרים לוקחים במזומן בסופו של יום היו עוברים דרך הקופה, הם היו מסתכמים בכמחצית מערכם. בעל המסעדה היה סופג יותר הוצאות, המלצר היה מרוויח פחות. בצורת התשלום הנוכחית, גם המסעדה וגם המלצר פטורים מתשלומי המס על הטיפים, וההכנסות של שניהם גדלות. הנוחות והרווח הכלכלי, הביאו את המעסיקים לנקוט בשיטה שאין לה אח ורע, לא חוקים ולא אכיפה.

האם תחלופת המלצרים הבלתי פוסקת היא זו שמביאה את המעסיק לנהוג במלצרים בצורה בלתי הוגנת או שמא הדרך שבה המעסיקים מתייחסים למקצוע המלצרות היא זו שמבריחה את המלצרים ממקצוע זה? ראיתי שיש לא מעט מעסיקים שאכן עושים הכל כדי לרצות את עובדיהם במסגרת ההסכם המעוות הזה, אך יש לא מעט שמנצלים את העלמת העין לטובתם. מה שבטוח, המעגל הזה הוא לא חוקי, לא אחיד ולא משרה תחושת ביטחון תעסוקתי בקרב המלצרים והגיע הזמן לעשות לו סוף.

למדתי את המצב, אבל לא הגעתי לפתרון פורץ דרך וזה גם לא תפקידי. החלטתי שזה הזמן לבעוט למצב בפנים ולהעלות את הבעייתיות הזו בתנאי ההעסקה של המלצרים לסדר היום. לא אקח יותר חלק בקומבינות העסקה כאלו ואחרות. אני רוצה לקבל זכויות, משכר בסיס הוגן ויציב, דרך תשלום על כל השעות שבהן אני נוכחת במסעדה ועד לתנאים סוציאליים ותלוש משכורת חוקי. בינתיים אשאר מחוץ למשחק, ואתם?

עוד טיפים על זכויות המלצרים תוכלו לקבל בדף הפייסבוק  הבא

סופית אייזנברג, 24, סטודנטית שנה ב' לתקשורת במכללת ספיר. עבדה שנתיים כמלצרית וברמנית.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il