"סוכות זה לא חג": 8 שנים לפיגוע בהילטון טאבה

ציון הדרך הרומנטי הפך לאסון, אך החיים הוכיחו שוב כי הם חזקים מכול. לודמילה ואולג פאיזקוב אמורים היו לחגוג אתמול (שבת) את יום הנישואים ה-18 שלהם, אך במקום זה תציין משפחתם שמונה שנים למותם בפיגוע הרצחני במלון "הילטון טאבה" בסיני. דניאל ויגאל, שני ילדיהם היתומים, אומצו על ידי הוריו של אולג והיחידה המשפחתית החדשה ממשיכה לנוע, למרות הכאב וללא ההורים. סיפור אנושי על חוזק החיים ועל האופטימיות שנובטת מתוך האסון.

בחירות בארה"ב 2012 - לכל הכתבות של CNN ו-ynet

בביתם המשותף בחולון, בצל תמונות המנוחים, משחזרים יורי, לריסה ונכדיהם, את רצף האירועים ביום הארור. "הם רצו לחגוג עשר שנות נישואים, אז החליטו לנסוע לשלושה ימים לטאבה", נזכרה הסבתא, בעוד בעלה מתאר כיצד השתנו חייהם. "בשמונה בערב עוד דיברנו איתם, ואחרי כמה שעות פתאום אומרים לי: 'היה פיגוע בסיני, תבדוק אם הם בסדר'".

שני הילדים עם סבם וסבתם. "כבוד כפול"(צילום: ירון ברנר)

לודמילה ואולג פאיזקוב. פיגוע תופת ביום הנישואים העשירי(צילום: ירון ברנר)

ב-7 באוקטובר 2004, ערב חג סוכות, הרעיד פיצוץ עז את חצי האי סיני. מכונית תופת הופעלה לעת ערב במלון, הביאה לקריסת חלק ניכר ממבנהו וגרמה למותם של ישראלים רבים ותיירים אחרים ששהו במתחם. הפיגוע היה חלקה הראשון של מתקפת טרור משולבת נגד ישראלים באזור. זמן קצר לאחר מכן, התפוצצו מכונית תופת נוספת ומחבל מתאבד בראס א-שטן, 45 ק"מ דרומית משם. למעלה מ-30 בני אדם נהרגו באירועים, מהם 12 ישראלים. 

"התקשרתי אליהם, אבל הנייד שלהם כל הזמן היה סגור. אז נסעתי לגבול עם אשתי, חיפשנו", נזכר הסב, שעובד כסנדלר. "כל הזמן אמרו לנו שלא יודעים מה קרה להם. לא מצאנו אותם בבית חולים. ישנו שם לילה וחזרנו הביתה, מחכים לתשובות. למחרת הודיעו לנו שהם אינם".

הבן דניאל, בן 16.5, נזכר כי "בהתחלה אמרו שהיה פיגוע, חשבתי עוד שיהיה בסדר. אבל ביום ראשון סיפרו גם לנו, הילדים, שהם לא חוזרים. יגאל, אחי (10.5), היה עוד קטן מאד, ילד שהולך לגן". לאחר זמן קצר, עברו הילדים לגור בבית הסבא והסבתא.

"סוכות זה לא חג"

"אולג היה בן יחיד שלי, הבנתי שאני רוצה לגור עם הילדים, שבעצם אין ברירה - אני צריך עכשיו לגדל אותם", אמר סבם, שמבהיר כי הנכדים הצעירים מספקים לו ולרעייתו כוח. "בהתחלה דניאל היה מאוד סגור אלינו אבל עם הזמן הוא למד להיפתח", מוסיפה לריסה, שעובדת בבית החולים איכילוב, שם הועסק גם בנה המנוח כסניטר.

קשיי ההסתגלות השפיעו על כל תחומי החיים, "היה קשה כמובן, הייתה הידרדרות בלימודים", סיפר דניאל. "אני זוכר שקראו לסבא ולסבתא לבית הספר. שנתיים אחר כך עברנו מבת ים לחולון. בבית הספר כולם ידעו על הסיפור, שפורסם בתקשורת, וגם בבית הספר החדש סיפרתי לילדים מה קרה. הרגשנו שעברנו משהו שאף ילד בגילנו לא עבר".

לפני כשנה, ביקרה המשפחה באזור הפיגוע וצפתה במלון החדש שמוקם שם, ובחג הנוכחי, יבלו הילדים באילת. החג המשפחתי רק מחדד את הכאב ומזכיר את האירועים ואת הקורבנות. "בעיני זה לא חג", הבהירה הסבתא בכאב, "אני לא מרגישה טוב בסוכות".

נכדה, עם זאת, מבקש להביט לעתים גם על חצי הכוס המלאה. "החיים ממשיכים, אי אפשר לעצור אותם או להחזיר את מה שקרה. בפנים אני מרגיש מאושר חלקית. יש לנו סבא וסבתא משני הצדדים ודודה. הם המשפחה שלנו עכשיו לגדול איתם זה מוזר, הם כמו ההורים שלי, אבל הם עדיין סבא וסבתא שלי, לכן הם מקבלים כבוד כפול".

המשפחה ביקשה להודות גם לעמותת "סלע", וקרן "משפחה אחת", שמסייעות במימון לימודים ופעילויות אחרות.