פנטזיה הוליוודית בשר ודם
ההתעללויות המיניות, האמא האלכוהוליסטית, המזרקים שגילה בשירותים בחדר ההלבשה של הריינג'רס והבגידות באשתו. הפיצ'ר של הניו יורק מטס, אר.איי דיקי, הוא הסיפור הגדול של עונת הבייסבול המתקרבת לרגעי ההכרעה
ים תקצירים ב-ynet בספורט:
- מכבי ת"א מתפרקת, אשדוד מפרקת - צפו בתקצירי ליגת העל
- עוד מחזור ענק בפרמייר-ליג - צפו בכל התקצירים מאנגליה
- וגם: מה עם השגרירים שלנו בבלגיה?
זה סיפור שמתחיל ב-1974 בנשוויל, טנסי. הילד רוברט אלן גדל במשפחה לא מתפקדת, על הגבול שבין עוני למעמד ביניים תחתון. הוריו התחתנו צעירים והתגרשו צעירים. הוא לא רעב ללחם, אבל זהו בערך. כשהיה בן 8 נשאר עם בייביסיטר צעירה, שבתמורה לאמון ולדמי הכיס העבירה את הילד התעללויות מיניות בלתי פוסקות. בשלב מאוחר יותר הצטרף אליה גם נער בן 17. דיקי לא סיפר לאף אחד, בטח לא לאמו, אותה ראה מתעלפת מדי לילה אחרי שהחליפה את המים בוודקה.
עוד ב-ynet ספורט:
כאן אמורות היו להסתיים כל הדאגות שלו, בדמות חוזה של 810 אלף דולר לשנה. אבל רגע לפני החתימה החליטה הקבוצה לבטל את החוזה כי הבדיקות הרפואיות גילו שלדיקי חסרה, אפעס, רצועה חשובה במרפק. איך הוא הצליח להגיש ככה בלעדיה, אף אחד לא ידע אז ואף אחד לא יודע היום, אבל ראשי הריינג'רס החליטו שהם לא לוקחים סיכונים. החוזה הידרדר ל־75 אלף דולר, ואיתו הידרדרו גם החיים של דיקי.
"חיים של בושה ובדידות"
פאסט פורוורד 15 שנה, אר.איי דיקי, הפיצ'ר של הניו יורק מטס, הוא הסיפור הגדול ביותר של עונת הבייסבול המתקרבת במהירות לרגעי ההכרעה. הוא סיפור
מדהים גם בקנה המידה של פנטזיות הוליוודיות בשר ודם. בגיל 37, אין פיצ'ר אימתני יותר ממנו בליגה ויש מעט מאוד טיפוסים מעניינים ממנו בספורט האמריקאי בכלל.
אבל אם עד לפני מספר חודשים זה נראה כמו עוד סיפור אמריקאי קלאסי על שחקן שחיכה 15 שנה להזדמנות שלו - הכל השתנה ברגע בו שיחרר ביוגרפיה ברוטאלית ברמת הכנות שלה, העונה לשם Wherever I wind up. פתאום כולם שמעו ממנו, בגוף ראשון, על ההתעללויות המיניות, האמא האלכוהוליסטית, המזרקים שגילה בשירותים בחדר ההלבשה של הריינג'רס. וגם על הבגידות באשתו, אותה הוא מכיר מאז שהיו בכתה ז', אבל רק אחרי שמונה שנות נישואים הצליח לספר לה בפעם הראשונה מה עשו לו כשהיה ילד.
"אלה חיים שלמים של בושה ובדידות", כתב, "אתה נחנק למוות, מרגיש כמו סחורה פגומה ופוחד שאם אנשים יידעו את האמת, הם לא ירצו אפילו להתקרב אליך, אז אתה שומר הכל לעצמך. הייתי צריך לדעת שזה לא הדבר הנכון לעשות, בוודאי לא כשמדובר באשתי, אבל לא ידעתי איך לספר לה. זה הרג את הנישואים שלנו במשך הרבה זמן". מתוך המשבר הזה הגיעה נחיתה לתחתית הבור בחורף 2005, אז השתעשע במחשבות התאבדות לא מאוד משעשעות.
הפטנט שהחייה את הקריירה
בין 2006 ל-2009 דיקי פשוט נזרק ממקום למקום. הוא שיחק בליגות נמוכות, עבר בסיאטל ובמינסוטה, ואף אחד לא הבין למה הוא בכלל ממשיך בגיל הזה, כשכל העתיד המזהיר שצפו לו עשר שנים קודם הפך לסתם הווה עצוב. אבל ב-2007 הוא מצא את הכוח להתחיל לכתוב את הביוגרפיה שלו, לספר לראשונה מה קרה לו, ובניסיון נואש אחרון גם עלה על הפטנט שיחייה את הקריירה המתה.
קוראים לזה: Knuckleball, סגנון זריקה בו השתמש כילד, והוא כל כך מוזר ולא יציב שאף אחד לא משתמש בו במקצוענים, כי נדיר שמישהו מצליח
להביא אותו לרמה שתהיה אפקטיבית בליגה הגדולה. זו זריקה שאין לה שום מסלול קבוע, אין לה מבנה טכני קלאסי, אי אפשר ללמד אותה. כשהכדור יוצא מהיד של המגיש, אף אחד, לא החובט וגם לא התופס - חברו של המגיש לקבוצה - יודעים לאן הוא יילך. כדור שיכור לגמרי. דיקי הוא השחקן היחיד ברמה הזו שזורק ככה, והוא מחסל את כל מי שעומד בדרך.
משפט חז"ל אמריקאי מפורסם אומר כי "הצורה שבה אתה עושה דבר אחד, היא הצורה שבה אתה עושה כל דבר". המעבר של דיקי לזריקת הילדות שלו, זו שעובדת על אינסטינקט בסיסי וכוח הזרוע, הייתה הדרך שלו לפשט את החיים בכלל.
דיקי - שארונית חדר ההלבשה שלו מלאה בספרים מטולקין ועד פ. סקוט פיצג'ראלד ואף אחד לא מבין חצי ממה שהוא אומר כי הוא מדבר בשפה גבוהה מדי - לא בנוי לזריקות מכניות ועבודה רובוטית.
הוא פשוט לא ספורטאי רגיל. מילא שפעם זריקה שלו כמעט הורידה לאלכס רודריגז את הראש ודיקי התנצל בו במקום באקט שלא רואים במשחקי בייסבול ברמה הזו - אבל איזה עוד ספורטאי אתם מכירים שחיכה 15 שנה להזדמנות שלו, וכשזו כבר הגיעה סיכן את עצמו בטיפוס חורפי על הקילימנג'רו, כדי לאסוף כסף ולפזר מודעות לטרגדיית הסחר בנשים באסיה?
דיקי הגיע לניו יורק לפני שלוש שנים. המטס האומללים למדי לקחו אותו מסיבות שאפילו הם לא יכלו להסביר. אף אחד לא ציפה ממנו לכלום. היום הוא חתום על 20 ניצחונות, כמעט יותר מכל פיצ'ר אחר בליגה, הוא מועמד רציני מאוד לזכייה ב"סיי יאנג", תואר פיצ'ר העונה אם תרצו, והוא פשוט נמצא בכל מקום. מדלג בין תוכניות האירוח של דייויד לטרמן וקונאן אובריאן, חתום על חוזה לכתיבת לא אחד ולא שניים אלא שלושה ספרי ילדים, וגם חיי הנישואים שלו הפכו יציבים ומאושרים.
אין ספק שיבוא יום בו יהפכו החומרים האלה לסרט הוליוודי בכיכובו של קווין קוסטנר, אבל האמת היא שיותר מהכל, הסיפור של דיקי מסביר שוב, בדיוק כמו מקרה ג'רמי לין, למה התכוון ג'יי.זי כשהגדיר את ניו יורק: "ג'ונגל מבטון שבו חלומות מתגשמים".
לפנייה לכתב/ת 
