נגד סרטן, סוכרת ועששת: 9 סגולות בשתיית תה

אחרי מים, זהו המשקה הנצרך ביותר בעולם: תה הנו חליטה של עלי הצמח Camellia sinensis, ויש להבדילו מתה צמחים (herbal tea). מקור התה בסין, משם הוא הובא למדינות המערב על ידי סוחרים הולנדים, בסביבות 1610.

תה יפה לבריאות:

• מעשנים? תה ירוק יגן עליכם מסרטן ריאות
• בלי לקצץ בקלוריות: איזה סוג תה מרזה ב-2 קילו?
• המעורר המחזק והמרגיע: 9 סוגי תה בריאים לחורף
  

דרכי העיבוד של עלי התה כוללים, בין היתר, חמצון - תהליך המכונה בתעשייה בטעות בשם "תסיסה" (fermentation). מבדילים בין סוגי התה השונים:

1. תה לבן. חליטה של ניצנים ועלים צעירים העוברים חמצון מינימלי, כך שנשמר ריכוז גבוה של החומרים הפעילים העיקריים המצויים בעלים הטריים.

2. תה ירוק . חליטה של עלים בוגרים יותר, העוברים חמצון רב יותר מזה של התה הלבן, ולכן מכילים רמות גבוהות יותר של תוצרי חמצון של החומרים המצויים בעלי התה.

3. תה אוּלוֹנג (oolong). עלי התה עוברים חמצון רב יותר מתה לבן וירוק, אך פחות מתה שחור.

4. תה שחור . עלי תה העוברים תהליך חמצון מלא, לכן תכולת הקטכינים בהם נמוכה יחסית ותכולת התרכובות קטכינים-פוליפנולים גבוהה.

החומרים הפעילים בתה

1. פלבונואידים. סוג של חומרים נוגדי חמצון, הכוללים פלבנולים (קטכינים) שהעיקריים בהם הם אפיכטכין, אפיגלוקטכין, אפיקטכין גלאט ואפיגלוקטכין גלאט. תכולת הפלבונולים כמעט שאינה מושפעת מתהליכי העיבוד, כך שכל סוגי התה מכילים ריכוז דומה.

הקטכינים פועלים נגד הרדיקלים החופשיים העלולים לפגוע בדי-אן-איי ולתרום להתפתחות סרטן, קרישי דם וטרשת העורקים. כדי לקבל במשקה את מרב הקטכינים יש להשרות את התה במים רותחים במשך שלוש-חמש דקות.

2. אלקולאידים. תרכובות אורגניות חנקניות – קפאין, תאוברומין ותאופילין – בעלות תכונות מעוררות. תכולת הקפאין בתה קטנה פי שניים בממוצע מזו שבקפה. תכולת הקפאין בתה הלבן בדרך כלל גבוהה במקצת מזו שבתה הירוק. בצריכה של כעשרה ספלי תה מגיעים בדרך כלל לצריכה עודפת של קפאין (בספל תה יש 40-24 מ"ג קפאין), כך שצריכה שגרתית אינה מהווה סיכון בריאותי הנובע מחשיפה לקפאין.

3. L-תיאנין. חומצת אמינו בעלת השפעה מרגיעה.

4. פלואור. ריכוזי הפלואור בתה הירוק והשחור גבוהים במקצת מאלו שבתה הלבן, כיוון שריכוז הפלואור גבוה יותר בעלים בוגרים יותר.

5. מנגן. מינרל הפועל כחלק מהאנזים נוגד החמצון בתוך תאי הגוף. המנגן מצוי בכמות משמעותית מבחינה תזונתית בעיקר בתה שחור.

תה ירוק נגד גידולים ומוטציות

ככל הידוע נתגלה התה הירוק בסין בשנת 3000 לפני הספירה, ונודע כבעל תכונות ריפוי שונות. ברפואה הסינית המסורתית השתמשו בתה הירוק כחומר מעורר, כחומר משתן, כחומר העוצר שטפי דם ומסייע בריפוי פצעים, כחומר המשפר את בריאות הלב, כחומר המווסת את חום הגוף ורמות הסוכר בדם, כחומר מעודד עיכול וכחומר המשפר תהליכים מנטליים.

התה הובא ליפן על ידי נזירים בודהיסטים לפני יותר מ-1,000 שנה, ובשנת 1211 פורסם שם הספר "תה וקידום בריאות", שבו פורטו שיטות גידול של עלי התה, תהליכי עיבוד והשפעותיו הפרמקולוגיות.

הפעילות הביולוגית העיקרית של התה הירוק כוללת פעילות נוגדת היווצרות מוטציות; פעילות נוגדת התפתחות גידולים ומונעת התפתחות סרטן; פעילות אנטי-בקטריאלית ואנטי ויראלית; פעילות נוגדת חמצון; והורדת רמות הכולסטרול בדם.

מחקרים אפידמיולוגיים מצאו כי צריכת תה ירוק עשויה להגן מפני מחלות קרדיו-וסקולריות וסוגים שונים של סרטן, בין היתר סרטן העור, סרטן השד, סרטן הריאות, סרטן הערמונית, סרטן הושט, סרטן המעי הגס וסרטן שלפוחית השתן.

עיקר השפעתו של התה הירוק מיוחסת לפלבנולים שבתה, אולם על פי סקירה של 31 מחקרים שהתפרסמה ב-Phytomedicine, קיימת עדות מוגבלת לכך שצריכת 1,500-600 מ"ל לפחות של תה ביום (6.5-2.5 ספלים) מעלה את היכולת נוגדת החמצון של הגוף, ולכך שצריכה שגרתית כזו מקטינה את חמצון שומני הדם, במיוחד LDL כולסטרול (הכולסטרול הרע), ושעל ידי כך היא מעכבת התפתחות מחלות קרדיו-וסקולריות והתפתחות סרטן.

המחקרים מעודדים, אך יש צורך במחקר נוסף כדי לבסס את השפעותיו המיטיבות של התה. אנשים מעשנים או כאלה העוסקים בפעילות גופנית החשופים לעקה חמצונית (כמות גבוהה של רדיקלים חופשיים) עשויים לשפר את ההגנה האנטי-חמצונית שלהם באמצעות שתיית תה ירוק.

בתה חומצת אמינו בעלת השפעה מרגיעה(צילום: index open)

מונע מחלות לב, סוכרת וסרטן

1. טרשת עורקים ומחלות קרדיו-וסקולריות. מחקרים אפידמיולוגיים רבים בחנו את הקשר בין שתיית תה לבין מחלות לב וכלי דם, כולל התקפי לב ושבץ מוחי. באופן כללי, המחקרים מצביעים על כך ששתייה של שלושה ספלי תה לפחות ליום מקטינה במידה מסוימת את הסיכון למחלות אלה.

מחקר יפני שעקב אחר הרגלי שתיית תה ירוק אצל כ-40,000 מבוגרים מצא כי בהשוואה לשתייה של פחות מספל אחד של תה ירוק ליום, שתיית חמישה ספלי תה או יותר ליום הייתה קשורה בירידה של 16% בתמותה ממחלות לב וכלי דם ותמותה מכל הסיבות. הקשר החזק ביותר נמצא בין שתיית תה לבין תמותה משבץ מוחי.

תה ירוק עשוי כנראה להגן מפני מחלות קרדיו-וסקולריות, אולם דרושים מחקרים נוספים כדי שאפשר יהיה להסיק מסקנות, במיוחד לגבי הכמות האפקטיבית הדרושה לכך.

בשנת 2006 דחה מינהל המזון והתרופות האמריקני (ה-FDA) בקשה של יצרני תה לפרסם על אריזות התה מסר בריאותי שלפיה שצריכת תה מקטינה את הסיכון למחלות לב.

2. תפקוד האנדותל. לתאי האנדותל בכלי הדם תפקיד חשוב בשמירה על בריאותם, משום שהם מעורבים בהרפיית כלי הדם. נוגדי החמצון שבתה ירוק משפרים את גמישות כלי הדם ומונעים את סתימתם.

שני ניסויים קליניים מצאו כי בהשוואה לשתיית מים חמים, שתיית ארבעה-חמישה ספלי תה שחור ליום במשך ארבעה שבועות שיפרה באופן מובהק את תפקוד האנדותל בחולי לב. מספר מחקרים קטנים מצאו השפעות דומות בשתיית תה ירוק. ההשפעה המיטיבה של תה על תפקוד האנדותל עשויה להסביר באופן חלקי את הירידה המתונה בסיכון למחלות קרדיו-וסקולריות בעקבות שתיית תה.

3. סרטן . אף שבניסויים בבעלי חיים נמצא שלתה הירוק תכונות כימותרפיות והוא מקטין, בין היתר, שגשוג תאים וגורם למות תאים, ממצאי מחקרים אפידמיולוגיים בבני אדם אינם אחידים. מרבית המחקרים שהניבו תוצאות חיוביות נערכו באסיה, שם קיימת תרבות של שתייה מרובה של תה ירוק. ייתכן שבקרב עמים אחרים התה נצרך בכמויות שאינן מספיקות כדי להשפיע.

בנוסף, חוסר העקביות בתוצאות המחקרים יכול להיות מיוחס לתנאי חליטה שונים, למיקום גיאוגרפי ולמידה לא מספקת של צריכת תה, שונוּת ביכולת ספיגת התרכובות מהתה, אורח חיים שונה והבדלים גנטיים. גורמים מבלבלים אפשריים נוספים כוללים שימוש בטבק, אלכוהול וצריכת רכיבי תזונה שעלולים להשפיע.

על פי סקירה של 51 מחקרים, שכללו יותר מ-1.6 מיליון אנשים ושהתפרסמה ב-Cochrane Library, הכמות הרצויה לצריכה היא שלושה-חמישה ספלי תה ליום (עד 1,200 מ"ל), המספקים 250 מ"ג קטכינים לפחות. עדות זו אינה מספיקה כדי לתת המלצות מוצקות לגבי צריכת תה ירוק למניעת סרטן.

4. אוסטיאופורוזיס . גורמים רבים משפיעים על מסת צפיפות העצם, בהם גנטיקה, תזונה ופעילות גופנית. ממצאי המחקרים על השפעת שתיית תה אינם אחידים: בחלקם, בנשים לאחר מנופאוזה שתיית תה סייעה בשמירה על צפיפות העצם, ובחלקם לא הייתה לשתיית תה כל השפעה או שאף הייתה קשורה בירידה בצפיפות העצם.

5. עששת. שני חומרים עיקריים בתה פועלים לשמירה על בריאות השיניים: קטכינים ופלואור. הקטכינים מפחיתים את ייצור החומצה הפוגעת באמייל השן. אף ששתיית תה דווחה כמונעת עששת בבעלי חיים, רק מחקרים מועטים בדקו את השפעת התה על עששת בבני אדם.

במחקר שנערך ביפן והתפרסם ב-Preventive Medicine עלה כי שתיית ספל אחד ויותר של תה ירוק קשורה בכ-20% בהקטנת הסיכון לאובדן שיניים. פעילות הקטכינים שבתה מעכבת כאמור את פעילות החיידקים יוצרי החומצה הגורמים לעששת ולמחלות חניכיים, שני גורמים עיקריים לאובדן שיניים.

ריכוזי הפלואור בתה זהים לאלה שבהמלצות האמריקאיות להספקתו במים למניעת עששת. צריכה של עד ליטר תה ליום אינה גבוהה מהכמויות המומלצות לשמירה על בריאות השן.

בניסויים בבעלי חיים נמצא שלתה הירוק תכונות כימותרפיות(צילום: index open)

6. סוכרת. בניסויים בבעלי חיים שיפרה תמצית קטכינים מתה ירוק את התִנגודת לאינסולין, את הרגישות לאינסולין, את הסבילות לגלוקוז והורידה את רמות הגלוקוז בדם. מחקר אפידמיולוגי במבוגרים יפנים מצא כי באלו ששתו שישה ספלי תה או יותר הסיכון לפתח סוכרת מסוג 2 היה נמוך ב-33% בהשוואה לאלו ששתו ספל אחד או פחות. יתר המחקר נעשה בעיקר לגבי מתן תוספת מיצוי תה ולא שתייה של תה, ובכל מקרה גם מחקר זה מצומצם מאוד ואינו מאפשר הסקת מסקנות.

7. ירידה במשקל. מספר מחקרים קטנים לטווח קצר הצביעו על עלייה מתונה של 3% עד 4% בהוצאת האנרגיה לאחר שתיית תה ירוק ותה אולונג. עלייה בהוצאת האנרגיה עשויה לסייע בירידה במשקל, בתנאי שסך צריכת הקלוריות אינה גבוהה מהוצאתה. מספר חוקרים סוברים שהקטכינים בתה מסייעים בשריפת השומן בגוף.

מחקרים אחרים מצאו כי הקטכינים בתה גורמים למות תאי שומן בוגרים ומונעים התפתחותם של חדשים. דרושים מחקרי התערבות גדולים המתקננים לצריכת אנרגיה ולפעילות גופנית, על מנת שאפשר יהיה לקבוע ששתיית תה מעודדת ירידה במשקל או שומרת על המשקל בבני אדם.

8. השמנה. בסקר לאומי אמריקני שהתפרסם ב-European Journal of Clinical Nutrition התברר כי בצרכני תה חם (מלבד תה צמחים ותה נטול קפאין) היקף המותניים וה-BMI היו נמוכים יותר מאשר באלו שלא צרכו תה כלל, לאחר תקנון לגיל, פעילות גופנית, צריכת אנרגיה וגורמים אחרים. כדי לאשש ממצאים אלו דרושים מחקרים נוספים.

9. אבני כליה. שני מחקרים גדולים מסוף שנות התשעים מצאו שכל ספל תה (240 מ"ל) ליום מקטין את הסיכון ליצירת אבני כליה ב-8% בנשים וב-14% בגברים. בגלל תכולת האוקסלט בתה, אם כי זמינותו מהתה נמוכה, מקצת המומחים ממשיכים לייעץ לאנשים עם נטייה ליצור אבני קלציום אוקסלט להגביל שתיית תה.

תה נחשב בדרך כלל למשקה בטוח באנשים בריאים. הפלבונואידים בתה יכולים לקשור ברזל בעיקר ממקור צמחי או מתוספי ברזל ולעכב את ספיגתו במעי, לכן כדי למקסם את ספיגת הברזל מארוחה או מתוספי ברזל לא מומלץ לשתות תה באותה העת. על פי פרסומי בריאות של אוניברסיטת הרווארד, שתיית תה עם לימון או חלב או שתייתו בין הארוחות תפתור את הבעיה.

על אנשים הנוטלים תרופות שונות להיוועץ ברופא אם אין אינטראקציה העלולה להזיק להם, בין החומרים שבתה לבין התרופה שהם נוטלים.

המרכז הרפואי האוניברסיטאי של מרילנד ממליץ למבוגרים על שתיית שניים-שלושה ספלי תה ירוק ליום. דיאן מקיי, חוקרת נוגדי חמצון מאוניברסיטת Tuft בבוסטון, טוענת כי קיימת עדות מחקרית לכך ששילוב מספר ספלי תה ירוק ליום משפיע לטובה על הבריאות. היא ממשיכה ואומרת כי התה לא ירפא שום דבר ואין לצורכו כתרופה, אלא כהשלמה לתזונה בריאה.

בדומה, החברה האמריקאית לסרטן ממליצה לאכול פירות וירקות, דגנים מלאים, זרעים ואגוזים, וכן לשתות תה כאוות נפשו של האדם.

הכותבת היא מנהלת תחום תזונה נבונה באגודה לבריאות הציבור