תפוצה אישה שלא שובצה בסיורי ג'יפים עקב מינה
עובדת בשיטור העירוני של עיריית פ"ת טענה כי חברת האבטחה שהעסיקה אותה, לא שיבצה אותה בסיורי רכב רק בשל היותה אישה. המעסיקה טענה בתגובה כי מדובר בהוראה שנכפתה עליה ע"י העירייה. ביה"ד לעבודה קיבל את תביעת העובדת
עיריית פתח תקווה התקשרה עם חברת האבטחה 'תום אבטחה בע"מ', לשם הקמת שירות שיטור עירוני בעיר בשם 'סיירת המושבה', במסגרתו הפעילה שישה סיורים ברכבי 4*4 לאורך היממה, וסיור רגלי אחד בשוק העירוני בשעות הבוקר.
- לכתבות נוספות במדור קריירה
לטענת עובדת שהתקבלה לתפקיד סיירת יחד עם 16 עובדים נוספים ממין זכר, היא היחידה שלא הורשתה לצאת לסיורים הרכובים, ושובצה אך ורק לסיור הרגלי בשוק. לטענתה, כששאלה מדוע לא משבצים אותה לסיור הרכוב, נענתה ע"י אחראי המשמרת, כי מנהלי הפרויקט אינם מעוניינים כי אישה תנהג בג'יפ.
עוד טענה, כי היא היחידה מבין כל הסיירים, שנדרשה לעבור מבחן נהיגה על רכב הסיור, כדי לבחון את התמצאותה במרחב, אלא שגם לאחר שעברה את המבחן, לא שובצה בסיורים הרכובים, ולפיכך התקשרה למנהל החברה בדרישה לעבוד בסיורים אלה, אולם הוא דרש ממנה לעבור מבחן נהיגה נוסף.
משסירבה לעבור את מבחן הנהיגה השני, ופניותיה למעסיקה לא נענו, הגישה תביעה לפיצוי של 100,000 שקל לביה"ד האזורי לעבודה בת"א, וצירפה לה את תמליל השיחה עם המנהל.
המעסיקה טענה בין היתר, כי לא הפלתה את התובעת לרעה, וכי התובעת ביקשה יחס מועדף תוך התחמקות ממשימות הסיור הרגלי. עוד נטען, כי כל הנהגים היו צריכים לעבור מבחן נהיגה ולא רק התובעת, וכי לא ניתן היה להעסיק אותה בסיורי הרכבים כיוון שאין לה אישור רובאי 05. לבסוף טענה, כי ההוראה שלא להעלות נשים לרכבים נכפתה עליה ע"י עיריית פ"ת.
סטריאוטיפ מגדרי
השופט אילן איטח קיבל את התביעה וקבע, כי הסיבה היחידה בגינה לא שובצה התובעת לסיורים הרכובים נובעת מאפלייתה מחמת מינה.
עדותה המהימנה של התובעת, כמו גם תמליל השיחה עם מנהל הנתבעת, כך נקבע, מראים באופן חד-משמעי, כי מנהל הפרויקט מטעם העירייה הורה לנתבעת שלא לשבץ נשים למשמרות הסיור הרכוב. נפסק, כי אין זה משנה אם ההוראה הייתה של העירייה או של המעסיקה, התוצאה היא אותה תוצאה- התובעת לא שובצה לסיור ברכב רק מכיוון שהיא אישה.
עוד נפסק, כי הנתבעת לא הוכיחה כי לכל הסיירים נערך מבחן נהיגה, וודאי שלא שני מבחנים, וכי התובעת אף לא נדרשה להמציא אישור רובאי 05, ובפועל הועסקו עובדים בסיורים רכובים מבלי שהמציאו אישור זה.
"ההפליה שחוותה התובעת נעוצה עמוקות בסטריאוטיפ המגדרי. מצער לגלות שבתקופה בה נשים משרתות כטייסות, כלוחמות, כמאבטחות מגלות את יכולותיהן וכישוריהן בכל שדה ושדה חברתי, עדין נמצאים להם 'כיסי עבר' חשוכים (ומעטים יש לקוות) שמקומם לא יכירם בחברה בת תרבות....", כתב השופט, "במקרה זה נהיה מוכנים להניח כי האפליה שנקטה הנתבעת היתה פרי 'אילוץ' מצד ה'לקוח' ולא פרי כוונתה המקורית היא. אלא שבכל הכבוד, איננו סבורים שיש בכך משום 'נסיבה מקלה'...".
לפיכך נפסק, כי הנתבעת תפצה את התובעת ב-55 אלף שקל, וכן תשלם לה הוצאות משפט של 3,000 שקל ו-12 אלף שקל נוספים בגין שכר טרחת עורך דינה.
"טחנות הצדק אכן טוחנות, אבל לאט", מגיב עו"ד אראל גלבוע, העוסק בדיני עבודה, ומוסיף:
"לפנינו מקרה בו נמנע מעובדת חברת אבטחה לנהוג ברכבי הסיור של החברה, תוך ששובצה לסיורים רגליים בלבד. בית הדין השתכנע כי הסיבה לכך הייתה אפליה מטעמי מגדר, ודחה טענות אחרות של הנתבעת. פסק הדין מוכיח כי המעסיקים טרם הפנימו את השיוויון בין המינים וכי לעובדת המופלית לרעה במקום עבודתה אין כלים להיאבק לשוויון, אלא רק לאחר שיסתיימו יחסי העבודה. עם זאת, בית הדין פסק לעובדת סעד בגין נזק לא ממוני מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, וכאן אנו רואים ראשית של דרך חדשה שאפשר שתחנך את המעבידים שלא להפלות עובדים/ות על רקע מגדרי.
"יוער", ממשיך עו"ד גלבוע, "כי אף שעיריית פתח תקווה שורבבה להליך כמי שיזמה את הפלייתה את התובעת, לא ניתן היה לפסוק בעניינה, כיוון שלא הייתה בעלת דין בהליך".
ב"כ התובעת: עו"ד עזרא יצחק
ב"כ הנתבעת: עו"ד יצחק טאוסי
לעיון בפסק הדין המלא
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין"
לפנייה לכתב/ת 
ג'יפ רכב שטח מותג גנרי
צילום: צביקה טישלר
מומלצים
