נתראה אחרי הקלפי: תרגיל אחרון לנתניהו וברק

זו אינה העת לרחמים. סיפור האהבה שבין בנימין נתניהו לאהוד ברק - שמסתיים בימים אלה ברעש גדול - מעורר אולי תהיות לגבי עתידו הפוליטי של אחד מהם, אך לשני הציניקנים התועלתניים של הפוליטיקה הישראלית לא צריך באמת לדאוג.

במשך שלוש שנים וחצי, העניקו ברק ונתניהו לציבור הישראלי כל תרגיל פוליטי אפשרי, ומבלי להתחשב בקווים אדומים. בזמן שכולם צקצקו - הם צחקו. ידם היתה בכול - והיא בחשה ללא הרף. מה שקרה למערכת היחסים שלהם הוא המשך ישיר לאופיים ולסגנונם.

ברק ונתניהו היו הזיג והזג של הפוליטיקה, התאומים שיחסיהם המאגיים הוסברו אינספור פעמים כ"קשר העמוק שבין מפקד ופקוד לשעבר". במשך שלוש שנים הם צפצפו על כולם וזלזלו בכולם, לא ראו אף אחד ממטר.

הלכו שניים יחדיו

הם חברו לאחר שברק נשבע כי לא יצטרף לממשלה, פירקו את מפלגת העבודה, ניסו לפרק את קדימה (פעמיים), צירפו את שאול מופז לממשלה והשפילו אותו עד עפר (אישית, ציבורית ופוליטית), העבירו את הציבור הישראלי למצב של היסטריה וחרדה תמידית בגלל האיום האירני, וקברו את התהליך המדיני עם הפלסטינים. ראשי מערכת הביטחון, פוליטיקאים בכירים, עיתונאים - כולם נראים היו בעיניהם ככסילים שאינם מבינים דבר וחצי דבר בצורכי המדינה. רק הם.

הכול נראה נפלא וזוהר. ברק ונתניהו, נתניהו וברק. אי אפשר היה לחשוב על האחד ללא השני. עד שהשתנו האינטרסים, עד שהתברר לנתניהו כי ברק היתל בו בסוגיה האיראנית, ועד שלברק התברר שנתניהו לא יכול להבטיח לו עוד קדנציה במשרד הביטחון.

לנתניהו ברור עכשיו כי ברק גמור מבחינה פוליטית, שהוא לא יכול להביא יותר תועלת. כפי שזה נשמע, ראש הממשלה אפילו חושב ששר הביטחון שלו פוגע ביחסי החוץ של ישראל, שהוא מסכסך בינה לבין ארה"ב, שהוא פועל מאחורי גבו בקודש הקודשים האסטרטגי. אלה האשמות חמורות, כמעט חסרות תקדים בחריפותן, שאלמלא הייתה ישראל ישראל, ונתניהו נתניהו - שר הביטחון היה הולך הביתה בגינן.

משתמש וזורק

עכשיו נתניהו מעריך שגם לברק לא. אז לא אכפת לו להיפטר משר הביטחון, על חשבון קריצה חד משמעית לימין. שם, באלקטורט המסורתי של נתניהו, אצל השותפות הטבעיות, אהוד ברק הוא סדין אדום, האיש שאומנם לא עשה שום דבר

ממשי כדי לחדש את המשא ומתן עם הפלסטינים, אך תקע למתנחלים ולשונאי בית המשפט העליון מקלות בגלגלים. וכשהבחירות בפתח, אפשר כבר להבטיח לאנשי הימין שר ביטחון אחר, ליכודניק יותר, כנוע יותר. ברק עשה את שלו, ברק יכול ללכת.

אבל אצל השניים האלה אי אפשר לדעת אף פעם אם לא מדובר בעוד תרגיל פוליטי מפותל ומורכב ומסובך שבסופו - אולי נצליח להבינו. אולי, אומרים בליכוד, זה תרגיל שכולם מרוויחים ממנו: נתניהו מרוויח עוד בוחרים בימין, ואילו ברק, שנראה פתאום "שמאלני" יותר, מרוויח עוד כמה קולות שעשויים להחליש את מפלגת העבודה, ולהעביר את מפלגת העצמאות את אחוז החסימה. "אחרי כל מה שעברנו עם השניים האלה בשנים האחרונות", אמרו גורמים בקואליציה, "מי יודע איזו תוכנית הזויה מסתתרת כאן. מי יודע?".