בין ירושלים לטהרן עוברים ברמאללה
פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני בהסכם או באופן חד-צדדי מחויב המציאות כדי למנוע מדינת אפרטהייד. הוא גם ייאפשר לארה"ב ליצור ביתר קלות חזית בינלאומית נגד איראן
הנה נושא שעליו לא תשמעו מילה וחצי מילה במערכת הבחירות המתחממת: הפלסטינים. הם הרי הושלכו לתחתית סדר היום אצלנו. אך האמת הפשוטה היא שאם לא נפעל בהקדם להציב גבול בינינו לבין הפלסטינים, יקרוס החזון הציוני לבית לאומי לעם היהודי במדינתו הדמוקרטית. מכאן ההכרח להגיע לפתרון מדיני לסכסוך הישראלי-פלסטיני - בהסכמה או באורח חד-צדדי - על בסיס העיקרון של שתי מדינות לשני העמים. בין אם הנושא פופולרי לקמפיין בחירות ובין אם לאו.
נאומיהם באו"ם של ראש הממשלה נתניהו ועמיתו הפלסטיני אבו מאזן הופנו קודם-כל הביתה ואחר כך אל הקהילה הבינלאומית - להצדיק את חוסר העניין, התסכול, האדישות, חוסר האמון. במקום שעבאס ונתניהו ידברו זה אל זה, או זה עם זה - הם דיברו זה מעל ראשו של זה. הציבור בישראל לא קיבל מסר בהיר מראש ממשלתו באשר לצורך הדחוף והחיוני בפתרון שתי המדינות, למען עתידה של ישראל, אלא חזרה מהוקצעת על הנושא האיראני שהולם בנו ממילא מדי יום ביומו. אך מה לנו ולניתוח נאומים. הנאום הטוב ביותר אינו תחליף למדיניות, לתוכנית, לחזון, ליוזמה מדינית. בדיוק כמו בנאומו האפור והקורבני של אבו מאזן, לא הייתה אצל נתניהו שום בשורה, דבריו היו נעדרי תקווה, כאילו הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא מכת-גורל.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
רוח עמק הבכא נעלמה בגבול מצרים / רז לוי
קו אדום לרטוריקה הישראלית / ג'רמי בן עמי
דווקא לנוכח מרכזיותה של התגרענות איראן בסדר היום של הבחירות בישראל, על כל המפלגות המתמודדות בבחירות להבין, כי יש קשר בין בלימת איראן לבין התקדמות כלשהי בערוץ הפלסטיני. כל התקדמות לעבר פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני תסייע בחיזוקה של ארצות הברית, ותאפשר לה ביתר קלות ליצור חזית בינלאומית נגד איראן, שתכלול גם מדינות מהאזור. לשם כך צריך להרגיע את מערכת היחסים בין ירושלים לוושינגטון ולהשקיטה. ממשלת ישראל וזו שתחליף אותה חייבות לאפשר לנשיא האמריקני להמשיך בתיאום ובהכנות בסביבת עבודה תומכת, שקולה ומתחשבת, ובעיקר - שקטה.
במקביל לחתירה לחידוש הדיאלוג המדיני ולמיצויו, האינטרס הלאומי הישראלי מחיב גם לנקוט מדיניות יזומה ועצמאית של ממשלת ישראל. ממשלת ישראל יכולה לקדם מציאות אזורית של שתי מדינות לשני עמים. מדיניותה זו צריכה להיות מתואמת באורח הדוק עם הקהילה הבינלאומית, ובראשה ארה"ב. חייבים להיפרד מהפלסטינים. צריך להיערך לפנות התנחלויות שבעומק השטח, לאחר הגעה להסכם, ואם לא יושג הסכם, על-פי הכרעת העם במשאל עם או בבחירות כלליות. מכל הבחינות, הביטחון הלאומי שלנו תלוי בכך.
להיערך גם לצעדים חד-צדדיים
מדוע לא לחדש את המו"מ עם הפלסטינים, במטרה להגיע לכל הפחות להסדרים חלקיים או מדורגים, ללא תנאים מוקדמים? הסדרים כאלו יכולים לכלול גבולות, ביטחון וכלכלה, ולאחר השגתם יימשך המו"מ בשני הנושאים הנותרים שבליבת הסכסוך: ירושלים ופליטים.
במקביל, צריכה ישראל להיערך מבעוד מועד גם לצעדים חד-צדדיים שיביאו להיפרדות מן הפלסטינים וליצירה הדרגתית של מציאות של שתי מדינות לאום. הנה כמה צעדים כאלה: להכין תוכנית לאומית לקליטת המתנחלים שישובו אל מדינת ישראל בגבולותיה המוכרים והבטוחים, בין בהסכם ובין בהיעדרו, לשנות את השיח בין הממשלה לבין המתנחלים כך שפינוי הכרחי יהיה צעד מלכד ואמפתי ולא התנערות מציבור ישראלי חשוב, וכך יקל על ההתמודדות עם האתגר המורכב של הפינוי. להקפיא את הבנייה ממזרח לגדר הביטחון ובשכונות הערביות של ירושלים. לחוקק חוק פינוי מרצון, לפצות ולקלוט את המתנחלים המתגוררים ממזרח לגדר. כך יתאפשר לאלה מהם המעוניינים בכך לעבור להתגורר בתחומי הקו הירוק ובגושי ההתיישבות, ללא קשר להגעה להסדר עם הפלסטינים, תוך קבלת פיצוי הולם עבור נכסיהם. יש לתכנן את הישארותו של צה"ל גם באזורי התנחלות ובאתרים שיפונו מרצון.
וחזרה לזירה הבינלאומית. הקווים האדומים ברורים, במילים ובשרטוטים. דווקא עכשיו, לנוכח ההתפתחויות בעולם הערבי, צריכה ישראל לאותת כי היא נכונה לבחון משא-ומתן אזורי עם העולם הערבי הגועש והמדמם. זו עשוייה להתברר כמדיניות שקולה גם מול האיום האיראני. אם נמשיך להיגרר תוך חוסר יוזמה מצדנו, סופנו שנגיע או למלחמת אחים ולהתפוררות החברה הישראלית, או למדינה יהודית-פלסטינית, או למדינת אפרטהייד. בכך יקיץ הקץ על הציונות המדינית והערכית. ממשלה אחראית חייבת לעצור את התדרדרותנו לשם - בדיוק כפי שהיא חייבת לעשות כל שביכולתה למנוע התגרענות צבאית של איראן.
עו"ד גלעד שר הוא יו"ר משותף של תנועת "עתיד כחול לבן" וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
