מי באמת מחסל את החופש האקדמי?

זה כמה שבועות שהמערכת המפקחת על ההשכלה הגבוהה בישראל נתונה תחת מתקפה משולבת שמטרתה לחסל את המבנה האקדמי כפי שהתקיים יותר מחמישים שנה. לחומרת המתקפה נלווה גם פן נלעג, כאשר רבים מהמתקיפים מהתקשורת ומהאקדמיה אינם טורחים לבדוק את העובדות לאשורן, ובמקום זאת משגרים לחלל האוויר הבלים והשמצות. הנה העובדות, וישפוט הקורא עם מי הצדק.

מאז 1958, נקבע בחוק שהמוסד הממלכתי האחראי על המדיניות והפיקוח בתחום האקדמי בישראל הוא המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג). המועצה מורכבת ברובה מאנשי אקדמיה ומיעוטה נציגי ציבור וסטודנטים, והיא מתמנה לכהונה בת חמש שנים על-ידי הממשלה, בהמלצת שר החינוך, שהוא גם יו"ר המל"ג.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

לילה טוב לחופש האקדמי / יואב פרידמן

בין ירושלים לטהרן עוברים ברמאללה / גלעד שר

הציבור הרחב אינו מרבה לשמוע על פעילות המועצה, שרובה פיקוח ושמירה על איכות פעילות אקדמית קיימת, ואישור תוכניות חדשות. לעיתים מתגלות מחלוקות בין המל"ג לבין מוסד כלשהו, ובהן ברור לכל כי המועצה היא הרגולטור, הגוף המפקח לו הסמכות וההכרעה הסופית. לפחות כך היה המצב עד לפני כמה שבועות, עת היה מי שהחליט לסרב לסור למרות המל"ג, ולמעשה לערער על עצם קיומה. תוך ניצול העובדה שאפילו רוב אנשי האקדמיה אינם מצויים בפרטים, החלו להופיע מאמרים המנסים להטעות את הציבור ולהלך אימים על חברי המל"ג. מהי השתלשלות האירועים שהביאה למצב זה?

המל"ג עורכת כבר שנים בדיקה רוחבית להערכת ולהבטחת איכות תחומי לימוד ומחקר במוסדות האקדמיים. בכל פעם מוקמת ועדת בדיקה בינלאומית שחבריה מומחים בתחומם (רובם מחו"ל ומיעוטם מישראל), הבודקים את המוסדות במקצוע מסוים. בנובמבר 2011 קיבלה המל"ג (אז עדיין זו שרוב חבריה מונו על-ידי שרת החינוך יולי תמיר), ואימצה דו"ח ועדה בינלאומית להערכת איכות במחלקות מדע המדינה ויחסים בינלאומיים. נבדקו שמונה מחלקות במוסדות השונים, ולגבי כל אחת מהן היו הערות והמלצות לשיפור.

הממצאים המדאיגים ביותר נגעו למחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון. בתוכנית הלימודים ובסגל שלה, כך נקבע, קיים חוסר איזון קיצוני, לעומת המגוון הנדרש במחלקה מסוג זה. הומלץ לבצע שינויים מרחיקי לכת, שיעניקו ללומדים בחוג את הכלים הבסיסיים של בוגרי מדעי המדינה, ואם לא ייעשה כן לשקול אף את סגירת המחלקה. למעוניינים: הדו"ח, החלטת המל"ג ותגובת האוניברסיטה, גלויים לעין באתר המל"ג.

ההמלצות הקשות כמובן לא שימחו את ראשי האוניברסיטה או החוג, אך נוצרה הזדמנות לתיקון הליקויים באופן שאף יקדם את החוג וירחיב את הסגל שלו, לטובת הגדלת הגיוון הנדרש, והציפייה הייתה לתיקון הליקויים כמו בשאר המחלקות שעברו ביקורת. אלא שצוות המעקב ליישום ההמלצות דיווח לוועדת האיכות של המל"ג שלמרות שינויים שנעשו, יש מקום לדאגה שהסגל החדש שגויס לא יתקן את חוסר האיזון האקדמי במחלקה.

מסע הכפשות מתוזמר

כשהוועדה בדקה את הדיווח גילתה שהדברים מדאיגים עוד יותר, והסגל החדש לא רק שלא תיקן את חוסר האיזון אלא החמיר אותו. לנוכח מצב זה, לא היה לוועדת האיכות מנוס אלא להחליט פה אחד להמליץ למל"ג לדרוש מהמחלקה לערוך תיקונים שונים תוך חודשים שיבטיחו ישום דו"ח הוועדה הבינלאומית, ואם לא ייעשה כן, להפסיק רישום סטודנטים חדשים לחוג. כלומר, המלצה ממותנת לעומת איום הסגירה הגורף, שנועדה להעניק למחלקה הזדמנות נוספת לתקן הליקויים.

במקום תיקון, הולידה המלצה זו (שעדיין לא נידונה כלל במל"ג) מסע חסר תקדים, שאת מקורו לא קשה לנחש, של התקפות והשמצות נגד המל"ג וחבריו, על החלטה פוליטית כביכול. הצעד הראשון היה מאמרי מערכת תוקפניים שלל מאמרים דומים מאת פרופסורים מכובדים יותר ופחות, בעיתונות, בבלוגים ובשאר אמצעים. הצעד הבא היה מסע מתוזמן למשלוח דואר אלקטרוני אל חברי המל"ג מאת אקדמאים מהארץ ומחו"ל, המאיימים - מי במרומז ומי במפורש - בסנקציות שונות ומשונות נגד ישראל, נגד המועצה ואף באופן אישי נגד חברי מל"ג - לרוב מכתבים בעלי נוסח כמעט זהה, שיצא מדף מסרים מרכזי. בשלב השלישי התחילו להופיע מכתבים מעורכי דין והשמצות אישיות מסוגים שונים נגד חברים במל"ג. כל מי שיעיין בדו"ח המקורי ואחר כך במאמרים ובמכתבים המשמיצים, יגלה מיד לא רק שמסע ההכפשות חסר בסיס, אלא שחלק ניכר מהכותבים המלומדים לא טרחו ככל הנראה לעיין בחומר.

בחרתי לא להתייחס כלל לתכנים או לאנשים הנמצאים במחלוקת בבאר שבע. מדובר בנושאים מקצועיים ולעיתים גם אישיים, שראוי כי יידונו באופן ענייני ולא בהתקפות מעל דפי העיתונות. בסוגיה העקרונית של המתקפה על המל"ג, הרגשתי חובה לקבוע עמדה פומבית. ניתן להתווכח עניינית עם המל"ג והחלטותיה. אך מסע לחצים והפחדה, אם יצליח, ישיג רק תוצאה אחת - חיסול המל"ג וסמכותו. זו אינה אפשרות מופרכת, שהרי יש מקומות, ובייחוד בארה"ב, בהם לא קיים גוף מרכזי המפקח על ההשכלה הגבוהה. אם זו המטרה של תוקפי המל"ג, הבה יודו בכך במפורש ויציעו לבטל את המועצה, שהרי אם באמת אין בה תועלת, ביטולה יחסוך לכולנו כספים רבים. אך אם גם לדעתם חייבים לקיים גוף מפקח על ההשכלה הגבוהה, לא יוכל מוסד להחליט כראות עיניו מתי יישמע ומתי יסרב. המוסדות המפוקחים חייבים לקבל מרותו ולדחות ניסיונות מכוערים לשבש את פעילותו.

ד"ר אופיר העברי הוא נציג ציבור במועצה להשכלה גבוהה

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il