הולנדים בעברית? ברוכים הבאים למועדון "סבבה"

המדריכה בבית התפוצות הופתעה מהבקיאות שהפגינה חבורת ההולנדים שהגיעה לביקור במוזיאון. לא רק שהצעירים שעמדו מולה הפגינו ידע עצום בהיסטוריה של העם היהודי, הם גם ידעו עברית. "זה מוזר...", הפטירה המדריכה שלא התאפקה כששמעה שכולם לומדים את שפת הקודש וחברים במועדון "סבבה", מועדון הסטודנטים לעברית באוניברסיטת ליידן, אחת הוותיקות באירופה.

חברי המועדון שביקרו בארץ, לאחר שטיפסו למצדה(צילום: הנס ולרדינגרברוק)

אבל חבורת הצעירים הזו לא מבינה מה כל כך מוזר בכך שהם לומדים לקרוא בתנ"ך, שוקדים על פירוש רש"י ואפילו קוראים קצת עמוס עוז ומאיר שלו. בקיץ הם ארגנו סיור אינטנסיבי בארץ במסגרת מועדון הסטודנטים שהקימו.

מילה בעברית זה וואו

יוליה ואן זילפהאוט, בת 25, סטודנטית לתואר שני בלימודי דתות, בחרה להתמחות ביהדות בתואר הראשון שלה, אף שכמעט לא פגשה יהודים לפני כן. "היה מסתורין סביב זה. זה משהו שתמיד שמעתי עליו אבל לא ממש ידעתי עליו כלום. מצאתי את זה מרתק", מסבירה יוליה, ומספרת שנשבתה במיוחד בקסמי נתן הנביא. "בהתחלה נבהלתי כשאמרו שאני צריכה ללמוד עברית, אבל אני שמחה שעשיתי את זה".

חברי המועדון בבית כנסת הרמח"ל בעכו. "אם אני רוצה להבין יהדות, צריך ללמוד את השפה"(צילום: הנס ולרדינגרברוק)

חברתה מרטג'יה ואלק, בת 24, סטודנטית ללימודי דתות אף היא, מספרת שלא הייתה חייבת ללמוד עברית, אבל "הרגשתי שזה חסר לי, שאני צריכה את זה. זה חלק מהיהדות, זה כל כך קשור. אם אני רוצה להבין יהדות, אני חייבת ללמוד את השפה".

"עבורי זה היה פלא לקרוא את השפה הזו, כמו סוד שרק אני ידעתי, שהייתי חלק ממנו. בפעם הראשונה שקראתי מילה והבנתי אותה מיד זה היה... וואו", מעידה מרטג'יה. מספר הסטודנטים הלומדים לתואר בעברית מועט, ועומד על 14 בלבד. אולם גם תלמידים מחוגים אחרים בוחרים ללמוד עברית ובמועדון "סבבה" חברים כ-30 סטודנטים. מחציתם יצאו לסיור לישראל בקיץ.

הקבוצה הקטנה והמגובשת היא יתרון שהסטודנטים מדגישים. החיבה והקרבה בינם לבין מורתם, פרופ' חנה נוידקר, שהתלוותה לסיור, ניכרת. חנה, יהודיה מצד אביה, החלה להתעניין בשורשיה בגיל 18 וביקשה להתקרב אליהם דרך לימוד עברית. היא למדה גם באוניברסיטה העברית בירושלים וכתבה דוקטורט על תרגום התנ"ך לטורקית במאה ה-17. את החגים היהודיים הסטודנטים נוהגים לחגוג בביתה.

אנה דרייברס, 22, והנס ולרדינגרברוק, 31, שביקרו בארץ מספר פעמים בעבר, מודים שהקימו את מועדון הסטודנטים בעיקר כדי להוציא לפועל את הביקור בישראל, אבל מאז הוא מהווה מקום מפגש פורה, מקדם פעילויות שונות בנושאי יהדות וישראל, עושה נפשות ללימודי העברית בקרב סטודנטים מחוגים אחרים וגם פועל לייצג את הסטודנטים מול הפקולטה, לנוכח כוונות לצמצם את החוג.

"אחד הדברים שאנחנו אוהבים ב'סבבה', זה שאנחנו לא צריכים להסביר זה לזה למה אנחנו אוהבים כל כך את השפה והלימודים, אנחנו פשוט מבינים", מסבירה יוליה, "באמצע שיחה רגילה אנחנו יכולים להתחיל לדבר על מילה בעברית ומה השורש שלה, ומי שמסתכל מבחוץ לא מבין מה אנחנו עושים". אנה מסכמת בפשטות: "עקרונית, אנחנו חבורה של חנונים, אבל כיף איתנו".

לרצות להיות חלק

הנס, שמדבר עברית שוטפת, הוא גזבר המועדון והמנוסה מבין כולם בכל הנוגע להיכרות עם ישראל, לאחר התנדבות בקיבוץ גניגר, מגורים במשך שנה בתל-אביב וסמסטר באוניברסיטה העברית בירושלים. השנה הוא התחיל את לימודי התואר השני בעברית בליידן.

במהלך הביקור הנוכחי שלו, עם חבריו, אנו חולפים ליד ביתה של המשוררת רחל, ואני מציינת זאת ומצטטת כמה שורות משיריה המולחנים. "את רואה, זה בדיוק מה שאני אוהב כל כך", הוא מתרגש ואני תמהה. "הכל מלא כל כך רגש כאן. לכל דבר יש שיר בעברית, לאנשים יש אסוציאציות לשירים האלה והמילים טעונות רגש ומשמעות". לדבריו, בהולנד חלק ניכר מהיצירה המוזיקלית המקורית נעשית באנגלית, ואילו ההולנדית שמורה לרוב לשירים ישנים, בעלי גוון פולקלוריסטי או לאומי.

הנס ליד ים המלח. "רגש ומשמעות, לא רק בשירים"(צילום: הנס ולרדינגרברוק)

"אבל זה לא רק השירים, זו כל התרבות הישראלית. העומק שלה, החיים כאן בכלל, הציונות. לפעמים בכיוון מאוד לאומי עד לאומני, אבל אני חושב שזה בעיקר קשור לזה שההוויה הישראלית היהודית נסמכת על תרבות עתיקה ועשירה. וזה מפליא עד כמה היא עוד נוכחת".

זה בדיוק מה שקשה להמון אנשים כאן. העומק הזה, ההיסטוריה, העובדה שהכול נוטה להיות רגשי ומשמעותי כל כך – זה גם סוג של נטל.

"כן, אני מבין גם את ההרגשה הזאת. אבל בי זה מעורר התפעלות. כשהגעתי בפעמים הראשונות לישראל לא ידעתי הרבה על השפה ועל התרבות כאן ועל יהדות. עכשיו אני יודע הרבה יותר והעומק הזה מעורר בי התפעלות. באופן כללי זה גורם לך לרצות להיות חלק מזה".

קשר עין עם בחור ישיבה

אנה ומרטג'יה שהו גם הן בעבר בישראל, טיילו ולמדו באולפן. אבל עבור רבים אחרים בקבוצה הייתה זו הפעם הראשונה שביקרו בארץ הקודש, שהאנשים והנופים שעליהם למדו התעוררו לחיים. יוליה, שהפגינה בקיאות בזרמים היהודיים ובמחלוקת סביב חוק טל, זוכרת במיוחד את היחס של בחורי הישיבה בירושלים: "כמובן שהיו המון בחורים צעירים חרדים שפשוט חלפו על פנינו בלי להסתכל. חוץ מאחד, בערך בן 18. ניסיתי ליצור איתו קשר עין והצלחתי בסוף. התרגשתי".

הביקור בכותל היה גם כן בלתי נשכח עבורה. "פתאום אתה רואה את המקום הזה שקראת עליו, פתאום אתה שם. בשבילי זה היה עוצר נשימה, זה היה שיא. זה היה כל כך חשוב לאנשים שהתפללו, שכמעט לא רציתי להיכנס פנימה לרחבה, הרגשתי כאילו אני עלולה לחלל את המקום הקדוש שלהם. ראיתי ילד חרדי קטן שישב על הקרקע בזמן שאמא שלו התפללה ופשוט הוציא פתק אחרי פתק מהכותל ופתח אותם. זה היה כל כך נוגע ללב". היא עצמה לא טמנה פתק בין האבנים. "לא הרגיש לי נכון. אם אני לא מאמינה, למה שאשתתף? נגעתי בכותל מהר ואז יצאנו".

חברי המועדון בעכו. קרבה ניכרת בין הסטודנטים למורים(צילום: הנס ולרדינגרברוק)

"הקיר השני (מכשול ההפרדה – ג.ג.) היה סיפור מוזר אחר", מוסיפה יוליה. אבל ככלל, נראה שחברי הקבוצה נמנעים מלדבר על פוליטיקה, אף שכמה מהם ביקרו בשכם ובמקומות נוספים ברשות הפלסטינית ונראים מעורים למדי בהתרחשויות האחרונות. "ככל שאני לומדת יותר אני הופכת נייטרלית יותר", אומרת מרטג'יה. לדבריהם,

איש מהם לא נתקל באוניברסיטה ברגשות אנטי-ישראליים או בתגובות עוינות ללימודי היהדות והעברית.

"התגובות הכי 'שליליות' שנתקלתי בהן היו של ישראלים ששאלו 'למה את לומדת עברית??'", מתלוצצת אנה, ומזכירה לי בכך שבעצם עדיין לא קיבלתי תגובה לשאלה הזו. כשאני מתלוננת מרטג'יה מתרגזת: "כשאנשים לומדים בודהיזם או איסלאם, אף אחד לא מתפלא, לא צריך להסביר כלום". אבל אנה מנסה בכל זאת: "בבדיקה הביטחונית בכניסה לארץ שאלו אותי למה אני לומדת עברית, אמרתי 'כי זאת שפה קוּלית', וזכיתי לחיוך!".