יורים בקצות האצבעות: כללי עימות חדשים בדרום

חילופי המהלומות האחרונות בין צה"ל לארגונים הפלסטינים ברצועת עזה התנהלו כביכול באופן לא רציף, אך למעשה הייתה זו סדרה מתוזמרת היטב של מכות ומכות-נגד. זו התנהלה על פי כללי משחק חדשים, שעל פיהם מתנהל בתקופה הנוכחית העימות במגרש הדרומי. בחינה מדוקדקת של השתלשלות האירועים ביממה האחרונה מבהירה עובדה זו ומאפשרת גם להסיק מסקנות לגבי העתיד.

בחירות בארה"ב 2012 - כל הדיווחים ב-CNN ו-ynet

ה"מיני-הסלמה" הנוכחית החלה ביום ראשון, כאשר כלי טיס צה"לי ירה בדרום הרצועה על שני פעילי ג'יהאד עולמי. השניים יזמו בעבר והשתתפו בביצוע פיגועים בגבול ישראל-מצרים בסיני ולפחות אחד מהם היה שותף להכנות לפיגוע נוסף מאותו סוג. הם נפגעו אנושות אך יחד איתם נפצעו, לטענת הפלסטינים, 11 אזרחים, בהם שני ילדים.

סביר להניח שאם רק שני פעילי הג'יהאד העולמי היו נפגעים בפעולה, התגובה מהרצועה הייתה מינורית. על פי הניסיון שנצבר בעת האחרונה, אפשר היה לצפות שהשלטון החמאסי יניח לקבוצות הג'יהאדיסטיות לנקום את חיסול פעיליהן באמצעות שיגור כמה רקטות לעבר יישובי הנגב, ואחר כך היה בולם אותן ומפסיק את הירי.

זו הייתה הפרקטיקה שהתגבשה בעקבות דרישה מפורשת שהציבו לאחרונה האחים המוסלמים במצרים להנהגת חמאס ברצועה, לפיה אין להלהיט ולהסלים את העימות עם ישראל, כדי שהנשיא מורסי לא ייאלץ לבחור בין מחויבותו להגן על הפלסטינים בעזה (אם למשל ישראל תיכנס לשם במבצע בנוסח "עופרת יצוקה") לבין רצונו של הנשיא המצרי החדש שלא להסתבך בעימות עם ישראל או גרוע מכך - עם הממשל בוושינגטון.

אזור נפילה, היום בדרום(צילום: הרצל יוסף)

עם זאת, הציפיות בישראל ובצה"ל לתגובה פלסטינית מינורית התבדו. הבוקר, על פי תיאום מראש ובכמה גזרות, פתחו הפלסטינים באש תלולת מסלול כבדה. עשרות רקטות ופצצות מרגמה שהתפוצצו בשדות הנגב הסבו נזקים קלים לרכוש, אך לא פגעו בבני אדם. מה שבאמת היה מפתיע הוא שדוברים מטעם הזרוע הצבאית של חמאס והזרוע הצבאית של ארגון הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני הצהירו בפומבי שארגוניהם אחראים לשיגורים.

צה"ל לא נשאר חייב, הפציץ והפגיז, מהאוויר ומהקרקע, חוליות שיגור ומתקנים צבאיים של חמאס, ופצע כמה פלסטינים באורח קל. בכך, נראה שהצבא נזהר שלא להנחית מכות קטלניות או הרסניות מדי בשטח הרצועה, ממש כפי שעשו יריביו.

בין הסלמה לרגיעה, היום בדרום(צילום: הרצל יוסף)

(צילום: הרצל יוסף)

(צילום: הרצל יוסף)

(צילום: הרצל יוסף)

מסדרת אירועים אלה ניתן ללמוד כמה דברים על "כללי העימות החדשים" בדרום:

ישראל וצה"ל משתדלים לשמר את הסכם השלום עם מצרים ואת הפרק הביטחוני שבו במתכונתם הנוכחית. מתכונת זו, אפילו שאינה יותר מהסכם אי-לוחמה, עדיפה על עימות פעיל בין מצרים לישראל. לכן יוצאת ישראל מגדרה, ואף מסכנת במידה מסוימת את שלום אזרחיה בדרום, בכך שהיא נמנעת מביצוע פעולות סיכול גלויות ורחבות היקף נגד הגורמים הטרוריסטים המסוכנים שמצאו מקלט בסיני ונגד הברחות הנשק משם לרצועה. זאת מתוך כוונה ברורה שלא לתת למורסי תואנה לדרוש את ביטול או שינוי הסכם השלום.

התחליף לפעולות היזומות הוא הסיכולים הממוקדים בתוך שטח הרצועה נגד בכירי הג'יהאדיסטים. אלה מפעילים, מפקדים ומשמשים סייענים לוגיסטיים של רוב הקבוצות הג'יהאדיסטיות הפועלות מסיני. הרצועה הנשלטת על ידי חמאס משמשת עבור הטרור כ"מדינה תומכת". עובדות אלה ידועות למצרים, שמנסים לפרוש מחדש את שלטונם בסיני. לכן דורש מורסי מהנהגת חמאס ברצועה לבלום את הסיוע שמגישים עזתים, בהם שר הפנים של חמאס, לקבוצות הטרור.

הנהגת חמאס, תנועת הבת של האחים המוסלמים, נענית לדרישה זו בין השאר משום שהקבוצות הסלפיות והג'יהאדיסטיות קוראות תיגר גם על שלטונה. אמנם בתחילה חמאס ניסה להוציא טרור דרך סיני כדי שישראל לא תפלוש פעם נוספת לרצועה, אך לאחרונה הפסיקו הנייה וחבריו נוהג זה משום שאינו לרוחו של מורסי.

על רקע זה, אפשר להבין מדוע חמאס והארגונים האחרים ברצועה מעניקים מעין לגיטימציה שבשתיקה לסיכולים הממוקדים שצה"ל מבצע נגד פעילי ג'יהאד עולמי. עם זאת, הם מגיבים סמלית או מעלימים עין מירי של הסוררים כדי שהג'יהאדיסטים לא יוקיעו אותם כמשתפי פעולה עם ישראל.

בעוד ישראל פוגעת במנהיגים או בפעילים של אחד מהארגונים הממוסדים שפועלים מהרצועה, התגובה הפלסטינית היא הרבה יותר קשה וממושכת. הוא הדין אם נפגעים אזרחים עזתים לא-מעורבים. במקרים מסוג זה, חשים הארגונים הגדולים, ובראשם חמאס, צורך להראות שהם מגינים על העם הפלסטיני, לייצר באמצעות רקטות ופצצות הרתעה מול ישראל, ולהגיע להישג מוראלי שיסייע להם לשרוד פוליטית מול זעם אפשרי של תושבי הרצועה.

צרכים אלה מבין ומכבד השלטון החדש במצרים ולכן, על אף שמורסי אינו מעוניין בהתלקחות, הוא נותן לחמאס ולשותפיו במקרים כאלה אישור מוגבל בזמן ובהיקף להנחית אש תלולת מסלול על הנגב. להגיב כן - אבל בצורה מדודה שלא תחייב התערבות מצרית והתנגשות עם וושינגטון.

זה, פחות או יותר, מה שקרה הפעם. ערב החג ביצעה ישראל סיכול ממוקד שבעצם כוון לעבר סיני אך התבצע ברצועה והשתבש. חמאס היה חייב להגיב אך עשה זאת במגבלות שהכתיבו לו המצרים. הוא גם צירף אליו את הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי - הקוראת עליו תיגר ונתמכת על ידי איראן - כדי שיוכל לשלוט עליה.

מטחי הירי לנגב, שגרמו נזק אך לא אבידות, גררו כצפוי תגובה צה"לית הולמת, כלומר תגובה מאופקת ומדודה שיותר משנועדה להכאיב לחמאס היא נועדה לאותת שישראל לא תירתע מהסלמה. וכך הלאה וכך הלאה - משחק ההרתעה ההדדית בגבול הרצועה נמשך תחת המטריה המצרית החדשה ותחת האיום הגובר והולך של הטרור היוצא מסיני.