הערבי שתמיד מפחיד אתכם
מה אתם יודעים עלינו שגורם לכם לפחד מאיתנו, הערבים? מה שמשדרים לכם עלינו הוא בדרך כלל אלימות ועוני. אבל אף פעם אינכם שואלים איך יותר ויותר מאיתנו יושבים לידכם באוניברסיטה או מתחרים אתכם על מקומות עבודה?
"כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל", אמר הרב נחמן מברסלב , ובישראל מתקיימת תעשייה שלמה של פחד - בפוליטיקה, בתעשייה ובתקשורת. הנה ראש הממשלה, שטס עד ניו-יורק עם בריסטול וטוש כדי להפחיד מפני איראן. כדי שחברות תעשייה צבאית כמו אלתא או רפאל יהיו כדאיות, אתם צריכים לפחד ממלחמה, כדי להצדיק את תוכנית פראוור לעקירת אדמות הבדואים בנגב אתם צריכים לפחד מהם. ואפילו כדי שתשנו את יעדי החופשה שלכם יפחידו אתכם בעזרת חברות הנסיעות.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
מקומן של נשים מחוץ לצבא "המוסרי" בעולם
כמי שעובד בתקשורת הגרמנית מספר חודשים ומתגורר בבירה הכלכלית של אירופה, פרנקפורט, אני יכול לומר בפה מלא כי אין דומה לניסיונות ההפחדה של הישראלים מ"מגפת האיסלאם" - ודוגמה לכך ראינו בסדרה "אללה איסלאם" של צביקה יחזקאלי, אשר הציג את המוסלמים כאיום על קיומה של אירופה. בהחלט ניתן לומר כי לחברה המוסלמית ביבשת ובגרמניה בפרט יש משקל בסל הבעיות המטרידות כיום את האירופאים, אך אלו נמצאות בכל רובדי החברה ובסביבות המהגרים במיוחד.
לא רק זאת, אלא בשבוע האחרון בחרו מעל מאה אלף גרמנים לבלות את יום החופש הרשמי שלהם ב"יום האחדות הגרמנית" שצויין ב-3 באוקטובר. לא בטבע הסתווי המרהיב ולא ב"אוקטובר פאסט" ברחבי המדינה, אלא בביקור במסגדים! זה קרה ב"יום המסגדים הפתוח" שבו נטלו חלק 600 מסגדים ברחבי גרמניה. הוא סימל בצורה נחרצת כי המוסלמים מעוניינים לקחת חלק בתמונה החברתית הכוללת באירופה, והגרמנים מצידם נענו בחיבוק.
את הדוגמה הפשוטה הזו לא תמצאו בתקשורת הישראלית, וגם לא תשמעו על אלפי הרופאים המוסלמים שעובדים בבתי החולים בגרמניה ובאירופה כולה. כך גם לגבי הפרופסור הערבי המפתח תרופות לסרטן באוניברסיטה בפרנקפורט וסגל המורות עטויות החיג'אב המלמדות בבית הספר הגרמני בשכונה שלי.
האמת? אני לא מאשים את התקשורת. הסתכלו על עצמכם בראי וחשבו אם באמת הייתם רוצים לשמוע סיפורים כאלו ששוברים לכם את הסטיגמה.
דור שלם יביא שינוי
אותו פחד גם משמש את רוב הישראלים כדי להתסיס את השנאה לערבים בארץ. התקשורת שאתם צורכים מפי יחזקאלי ודומיו ממשיכה לצייר את הערבים כאלימים, פרימיטיביים, חסרי השכלה ומובטלים. כמה מכם שמעו על עשרות אגודות הסטודנטים והצעירים שהתפתחו בשנים האחרונות בכפרים ובערים הערביות בארץ, אשר מובילות שינוי חברתי, א-פוליטי?
מה אתם יודעים עלינו שגורם לכם לפחד כל הזמן? מה שמשדרים לכם עלינו הוא בדרך כלל אלימות ועוני. אבל מנגד, אף פעם אינכם שואלים איך זה שיותר ויותר מאיתנו יושבים לידכם על ספסל האוניברסיטה או מתחרים אתכם על מקומות עבודה?
אתם מוזמנים לבוא לעיר שלי, רהט, לראות וללמוד מהעשייה ב"אגודת האקדמאים ברהט" (כן, יש חיה כזאת), שאני מתכבד לעמוד בהנהלתה ולהיווכח בעשייה חברתית. לשמחתי, כמונו יש עשרות התארגנויות בכפר ברא, באקה אלגרבייה, כפר מנדא ועוד ברחבי המגזר הערבי. אין ספק כי מצבנו כמיעוט ערבי אינו תקין, וכדי לשפר את פני החברה שלנו נדרשים מאמצים כבירים. אך למרות זאת, אין לי ספק שהדור שלנו, שבו צעירים משכילים רבים בעלי שאיפות גדולות, יצליח להפוך את הקערה על פיה ולהביא לשינוי המיוחל.
בעוד שהמצלמה שלי תתעד את ביקורי משפחות הגרמנים במרכז האיסלאמי "אבו-בכר" בפרנקפורט ואת עשייתם של הבנקאים הערבים בבנק האירופי המרכזי, עדשות מצלמה אחרות ימשיכו להשקיע מיליונים כדי לנסות למצוא פינה ולקרוא לה "הדלת האחורית של אירופה". הרי מי שמעוניין להפנות את אור הזרקורים לעבר בית הנוחיות יכול לעשות זאת, בדיוק כמו מי שירצה להתפאר בסלונו גדול.
בין אם תמשיכו לפחד ממני כמי שמגיע מרהט ותדביקו לי סטיגמות, או תמשיכו לפחד ממני כמוסלמי בפרנקפורט, את השינוי חבריי ואני נעשה. הבחירה אם להפסיק את התחושה הלא נעימה - בידכם.
אנס אבודעבס, בוגר תואר ראשון בכלכלה ותקשורת באונ' בן גוריון בנגב, יו"ר אגודת האקדמאים ברהט ועובד בערוץ הטלוויזיה המקומי בפרנקפורט Rhein-Main TV.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
