צהר לחקיקה: חינוך פיננסי זה יהודי
חכמי ישראל יעצו לאדם להשקיע שליש מכספו בקרקע, שליש במסחר ושליש בחיסכון. במשק המורכב כל כך שאנו חיים בו כיום, כדי ליישם הנחיות אלה אין מנוס מחינוך פיננסי
האם קרה לכם פעם שקיבלתם דו"ח מהבנק על קופת גמל שלכם ולא ידעתם מאיזה צד להסתכל עליו? יצא לכם לקבל תלוש משכורת ולא הבנתם אף מילה מתוכו? או שאולי הגיע אליכם דו"ח שנתי על כספי הביטוח ואפילו לא פתחתם את המעטפה? ובכן, לי זה קרה, ויותר מפעם אחת.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
בתחילה פניתי לרגולטורים וביקשתי שתצא הנחיה שתקבע כי על הדו"חות להיות פשוטים יותר, אך הם השיבו: "ככה צריך להיראות דו"ח, הכול כתוב כאן, פשוט וברור". אז אולי אנחנו אלו שלא יודעים לקרוא?
בעיה זו של היעדר ידע פיננסי מקיפה את כולנו בכל שלבי החיים. זוג צעיר מתחתן ורוצה לעצב את חייו - מה הוא עושה: האם הוא הולך לגור במרכז או בפריפריה? האם הוא קונה דירה או גר בשכירות? האם הוא פונה ללימודים או מחפש תעסוקה מזדמנת? באיזה מקצוע יבחר? מה הם השיקולים לכאן או לכאן?
לצורך שיפור הידע הפיננסי שבידי האזרחים יזמתי הצעת חוק שלפיה, כאשר זוג צעיר נרשם לנישואים, הוא יקבל מהמדינה שובר לשלוש פגישות אצל יועצים פיננסיים מוכרים. הצעה אחרת קובעת שחייל בודד, או בעל קשיים כלכליים אחרים, יזכה אף הוא לייעוץ פיננסי חינם. אלו מצטרפות להצעת החוק שיזם שר האוצר שטייניץ, ושעברה בוועדת שרים, שמטרתה קידום החינוך הפיננסי בכל הגזרות.
חינוך פיננסי מימים ימימה
חכמי ישראל ראו חשיבות בהתנהלות כלכלית מושכלת, ואחת מעצותיהם היא: "לעולם ישליש אדם את מעותיו: שליש בקרקע ושליש בפרקמטיא (=מסחר) ושליש תחת ידו (=חיסכון)" (תלמוד בבלי, בבא מציעא מב ע"א). במשק המורכב כל כך שאנו חיים בו כיום, כדי ליישם הנחיות אלה אין מנוס מחינוך פיננסי.
ובכלל, החינוך הפיננסי בתקופתנו מהווה המשך למסורת ישראל, שלפיה יש לפתח אצל כל אדם את האחריות לעתידו הכלכלי כבר מגיל צעיר, ולהעניק לו כלים למימושו, כדברי משורר תהלים "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" (תהלים קכב, ב). משום כך ציוו חכמים: "חייב אדם ללמד את בנו אומנות" (תלמוד בבלי, קדושין כט ע"א).
מתן חינוך פיננסי יעיל הוא, לדעתי, גם הצעד החשוב ביותר למלחמה בעוני. בוודאי שתמיכה כלכלית במי שנקלעו למעגל העוני מהווה יסוד במוסר היהודי לדורותיו: "מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה" (רמב"ם, הלכות מתנות עניים ט, ג). אך עם זאת, מסורת ישראל, אשר חרתה על דגלה את ערכי הצדקה והחסד, סבורה שמניעת מצב שבו אדם נאלץ להיות תלוי בחברה חשובה אף יותר מסיוע למי שכבר אינו יכול לעמוד ברשות עצמו (רמב"ם, הלכות מתנות עניים י, ז).
לא יודעים, לא חוסכים
עיסוק חינוכי-ערכי בתחום הכלכלי נדרש במיוחד בחברה החשופה לתרבות הצריכה המערבית. תרבות זו מעודדת רכישת מוצרים "חדשים", "מתקדמים" ו"יוקרתיים", כורכת מעמד חברתי ברכישת המוצרים הללו, וחושפת את האדם לאמצעי פרסום משוכללים בצד אשראי נדיב ומפתה. בחברה כזו אנשים בעלי תפיסת עולם המעודדת "משיכת יתר" דרך קבע, ושאינם נוטים לתכנן את התנהלותם הכלכלית, מועדים
להסתבכות כלכלית. על כן, נדבך חשוב בפיתוח האינטליגנציה הפיננסית הוא חינוך לנורמות התנהגות של צריכה בהתאם לרמת ההכנסה, ובנוסף חיסכון מושכל של חלק ממנה לצרכים ולאתגרים שונים בעתיד, כדברי חז"ל "עשה שבתך חול, ואל תצטרך לבריות" (תלמוד בבלי, פסחים קיב ע"א).
אני סבורה כי בכוחה ובאחריותה של החברה לטפח את האינטיליגנציה הכלכלית של אזרחי ישראל בשלבים שונים בחייהם. חינוך זה יקדם את החברה כולה להיות ערכית ויהודית יותר, שכן ללא ידע, גם אם רוצים אי אפשר להיות ערכיים: "אין בור (= אדם חסר דעת) – ירא חטא, ולא עם הארץ (= אדם שאינו מכיר את החוקים) – חסיד" (משנה, אבות ב, ה).
לפנייה לכתב/ת 
