"בארץ היצירות של ואך גוך היו במחסן של הוסטל"

מי מאתנו יודע לאמוד "איכות של אמנות?" להבין שהאסלה המוצגת במוזיאון אינה חלק משיפוצים אלא מהווה פריצת דרך ויצירת תנועת אמנות חדשה, או להבחין בין צייר חובב לואך גוך הבא?

קשה לדעת. מה שברור הוא שקיים בארץ מחסור בחללי תצוגה לאמנות של זרם שהולך וצובר תאוצה בישראל: יוצרי ה"אמנות הנאיבית". אנשים בעלי צרכים מיוחדים מסוגים שונים, אוטיסטים, פגועי נפש, בעלי תסמונת דאון ואחרים שאת היצירות שלהם לא ניתן למצוא בגלריות המוכרות בארץ אלא במקרה הטוב בלובי של מתנ"סים.

האמן הירושלמי ירון פרץ החליט להילחם בתופעה הזו ובשנים האחרונות הוא מסתובב בבתי חולים ובהוסטלים בנסיון לאתר את הכישרון הבא. "לפני עשר שנים פניתי למספר מוזיאונים בישראל כדי שיציגו יצירות של תלמידי החינוך המיוחד", מספר פרץ. "האוצרים היו אדיבים, הביעו התענינות, אבל פסקו בנחרצות שהם לא יציגו את ציורי החניכים אוטיסטים בלי סיבה".

בחו"ל כבר השכילו להבין את הפוטנציאל הגלום ביצירות של אמנים "מיוחדים". דוגמא לכך היא האמן האוטיסט סטיבן ווילשר שהציג במוזיאונים ברחבי העולם, וגם בירושלים התקבל כאזרח של כבוד בגין יכולתו המיוחדת לצייר פרטים רבים מזכרונו (ראו מסגרת).

גלריה לאמנות מיוחדת

"החלטתי לעשות מעשה" משחזר פרץ, "פניתי לעיריית ירושלים כדי להקים גלריה הראשונה בארץ לחינוך מיוחד - בית מסודר ליצירות של אמנים שקשה להם לתקשר עם הסביבה. אחרי פגישות רבות עם נציגי העירייה הבנתי שאני צריך אולם במתנ"ס כדי לממש את חלומי".

ראש עיריית ירושלים נתן את ברכתו ואישר לפרץ שימוש בחלל תצוגה יפיפה בפסגת זאב בירושלים.

"האמנות של יוצאי החינוך המיוחד יכולה להתחרות באמנים רגילים מובילים שמוצגים במוזאונים ברחבי הארץ. אבל ההשקעה באמנות שלהם היא מזערית", הוא מוסיף בתסכול.

"ידוע בתולדות האמנות על הצלחות אומנים פגועי נפש (קנדינסקי, ון גוך, רותקו ועוד) בארץ היצירות של ואך גוך בטח היו מעלות אבק באיזשהו מחסן של הוסטל".

בגלריה של פרץ משקיעים בסוגים שונים של אמנים בעלי צרכים מיוחדים, ביניהם פגועי נפש, אוטיסטים, אנשים בעלי תסמונת דאון ועוד.

"הגלריה מעניקה לחניכים אהבה רבה לאמנות ונותנת להם משמעות לחיים", הוא מוסיף. "החניכים מוציאים מתוכם את הפנימיות שלהם, חלון הצצה לתכנים שאנחנו לא בהכרח מכירים או מבינים, כתוצאה של תהליך עבודה ארוך ומסודר".

יצירה של אפרת דותן

"זה שהציורים תלויים בגלריה משמח את החוסים והמשפחות שלהם, ותמיד יש הערות בונות מצד בני משפחה", הוא מוסיף בחיוך. 

בימים אלו מוצגת בגלריה בפסגת זאב תערוכה של האמנית אפרת דותן (27). אפרת המוכרת לגולשי ynet כחלק מצמד העיתונאים "אפרת ומתנאל" מהפרויקט הייחודי "ראיון מיוחד", לוקה בתסמונת דאון ומציירת במסגרת פרטית.

"הבולט באמנות של אפרת הוא מצוינות בביצוע ושפיכת אור על המצע של הציור", מסביר פרץ. " לאפרת סגנון אישי מאוד מסויים ושמחת חיים המועברת לכל רואה. יש לה כושר ביטוי רחב והיא מוציאה את הפנימיות שלה ואת זה רואים בציוריה.

יצירה של אפרת דותן

אין ספק שהחינוך המיוחד הוא אבי סגנון האישי ואת זה רואים בציוריה של אפרת. הנאיביות ודרך החיים, השמחה והאמונה מדריכים את אפרת בציוריה.

אפרת בקלות יכולה להתחרות עם אמנים הפועלים בשדה של אמנות עכשיות. היא מציירת בצבעי פסטל, פחם ועיפרון ויש לה נסיון מסויים באמנות כללית. בציוריה יש הרבה טונליות וכתמים של צבע הנאבקים זה בזה. יש דרמה בציוריה ואפרת היא אמנית פעילה לכל דבר".

החזון של פרץ הוא לייצא את אמנות החינוך המיוחד מחוץ לישראל, ואכן לפני מספר חודשים הוא הוזמן על ידי הקונסוליה הישראלית לברזיל להציג תערוכה של אמנות נאיבית ישראלית בעיר סאן פאולו. "זה היה מסע מרתק של הרצאות על החינוך המיוחד והשגיו בישראל", הוא מסכם.  

• ציורים של אפרת דותן ושל חוסים אוטיסטים מוצגים לקהל הרחב ללא תשלום, במתנ"ס פסגת זאב ברחוב משה דיין 135 בירושלים בימים א'-ה' מ-8:30-13:00 ומ-15:00-20:00.
  

• ירון פרץ מזמין את המעוניינים להציג בגלריה או לשמוע פרטים נוספים ליצור עמו קשר בטלפון 054-5480620.
  

"הציור נוגע בכל-כך הרבה חלקים בחיים שלי"

ובינתיים בכפר סבא, נחנכה השבוע תערוכה המציגה את ציוריהם של חניכי מכון "ניצן אונים". המכון שהוקם ב-1988 על ידי הביטוח הלאומי ואגודת ניצן, משמש מסגרת ייחודית לצעירים עם לקויות למידה קשות ומכשיר את הצעירים לחיים עצמאות בקהילה ולחיי עבודה.

חניכי המכון לומדים מגוון רחב של נושאים: הבנת הנקרא, חשבון, הדרכה מינית, ניהול תקציב ביתי, הכנה לתעסוקה ועוד ובשעות אחה"צ והערב, משתתפים בחוגים, במסיבות ובפעילות פנאי הכוללות בין היתר חוג לציור, שתוצריו מוצגים בתערוכה החדשה.

שקד זמירלי (25) דיירת במכון 'ניצן אונים' בכפר סבא, מציירת כבר מתקופת התיכון. לקראת התערוכה בה מוצגים ציוריה היא מספרת: "בתיכון למדתי בבית הספר 'כדורי' במגמת אמנות. פשוט אהבתי את זה והרגשתי שזה מצליח לי, שאני טובה בזה.

בשלב כלשהו לקראת סוף התיכון היה לנו פרויקט של אהבה וזוגיות ושם הכנתי גרסה משלי לציור מהתקופה הכחולה של פיקאסו, של גבר ואישה, שגם יופיע בתערוכה.  כשהתנדבתי לצבא לחטיבת השריון, הפסקתי עם הציור לתקופה קצרה, אבל לפני שלוש שנים, כשהצטרפתי ל'ניצן אונים', חזרתי לצייר.

יצירה של שקד זמירלי

אפשר להגיד שהציור גורם לי להרגיש בטוחה, אולי כי הוא מלווה אותי תמיד. בכל רגע שיש לי אני רק חושבת על לוגואים חדשים שאני יכולה לצייר וכל מיני סוגים של גרפיקות. הציור גם עזר לי להכיר חברים חדשים בחוג. אמנם כל אחד מתעסק בציור שלו, אבל זה יצר בינינו חברויות.

כשאני לא מציירת אני נפגשת עם חברות וחברים שהכרתי במסגרת ניצן אונים בבית קפה, או בדירה. אם באים אלי, אני מנקה, מסדרת ומבשלת - כמו שלימדו אותנו בשיעורים. ב'ניצן אונים' למדתי להיות עצמאית, לעשות תורנויות, להסתדר עם השותפים לדירה וגם להכין אוכל.

יצירה של שקד זמירלי

הבית של ההורים שלי הוא ליד בצפון ליד הכינרת, בגבעת-אבני. להיות רחוקה מהבית זה לא קל. פעם בשבועיים אני לוקחת אוטובוס הביתה לשישי-שבת. חוץ מהפקקים הנוראיים, זה נהדר. יש לי שתי אחיות שאני מאוד קרובה אליהן. אחת מהן, גדולה ממני בשנה וסיימה עכשיו לימודים בטכניון.

אחותי התאומה גרה בקריית-חיים בדיור מוגן. לפעמים היא לא באה הביתה כשאני מגיעה. כשזה קורה, אני יושבת עם אמא ושתינו מחייגות אליה בטלפון כי מאוד חשוב לי לשמוע מה שלומה. היא מאוד קרובה אלי.

בגלל שיש לי בעיות קשב וקושי לעשות חישובים, רציתי עבודה שתתאים לי. הגעתי לעבודה

שאני מאוד אוהבת לעבוד בה: במחסן הראשי של סטימצקי בפתח-תקווה. אני ממיינת את הספרים שמגיעים למחסן, ומציצה בתמונות שלהם. אחר כך אני מנסה לחקות את התמונות בחוג. אפשר לראות שהציור נוגע בכל-כך הרבה חלקים בחיים שלי.

החלום שלי הוא להיות גרפיקאית. חוץ מזה אני חולמת להתחתן עם מישהו, שהאמנות תהיה חשובה גם לו. הוא לא חייב לצייר, אבל שתהיה לו את הסבלנות לאמנות שלי".

• בתערוכת הציורים 'ניצני אמנות' יוצגו כ-45-50 עבודות ציור, מיצגים ומיצבים של אמנים מהמכון, הנוטלים חלק בחוגי אמנות בקהילה. הציורים הם בצבעי שמן, אקריליק, עפרונות וטושים, ומבטאים את עולם האסוציאציות של הצעירים ואת תקוותיהם. התערוכה מוצגת במכון 'ניצן אונים' בכפר סבא. הכניסה חופשית.