כבר לא מדביקים זקן: החרדים מגיעים לטלוויזיה
בראשית היו "קונילימל" ו"חגיגה בסנוקר", ולשחקנים הייתה פאת זקן שניתן היה לזהות מקילומטר. אבל כל זה כבר השתנה, ולא פלא שאפשר למצוא חרדים שנענים למודעות שמחפשות ניצבים אותנטיים. הכסף לא רע, אבל לא את כולם אפשר לשכנע
בשבועות האחרונים פירסם יוסי הופמן, צעיר חרדי בן 21, את הסטטוס הבא בדף "ניצבים לסדרה על חרדים" בפייסבוק: "חברים אני צריך ניצבים/ות לסידרה שתהיה הכי מדוברת בשוק. תשלום מעולה, שעות נוחות - והכי חשוב, להתחכך בסלבס חחח... אתם צריכים להתלבש כחרדים!!! אז דברו איתי זריז, הצילומים בקרוב".
עוד בערוץ היהדות - קראו:
ובכן, מתברר כי בגלל שלח"מ אין זקן, החמצתי הזדמנות נדירה להתחכך בסלבס, להרוויח כסף ולהופיע כניצב ב"שטיסל" - סדרת הטלוויזיה החדשה, העוסקת בעולם החרדי שתוקרן בשנה הבאה ב"יס". לתפקידים הראשיים בסדרה גויסו שחקנים חילונים למהדרין, דבל'ה גליקמן לתפקיד האב, ומיכאל אלוני ("דה ווייס") לתפקיד הבן.
בסדרה, השניים חולקים דירה משותפת בשכונת גאולה שבירושלים, ונאלצים לשרוד בעזרת הרבה הומור ציני - וללא האשה והאם שמילאה תפקיד חשוב בחייהם. מתברר שליוצרי הסדרה (התסריטאים יהונתן אינדורסקי ואורי אלון והבמאי אלון זינגמן) היה חשוב שאת השחקנים הראשיים יקיפו ניצבים שהם חרדים אמיתיים, וזו הסיבה לפנייה הנ"ל בפייסבוק.
"כבר בשלבים מוקדמים של העבודה על הסדרה שמנו לנו למטרה את עניין הליהוק", אמרו בהפקה. "מדובר בסדרה שמתרחשת כל כולה בתוך העולם החרדי, באזור מאה שערים בירושלים, וזהו עולם המאופיין בלבוש ייחודי, בשפה שונה ובקודים ייחודיים של מראה והתנהגות. מהר מאוד הבנו שכדי שהסדרה שלנו תהיה ריאליסטית ומדויקת, יהיה נכון להביא לתוכה גם שחקנים וניצבים אותנטיים ולא מחופשים".
"תמיד עם כיפה"
הופמן הגיע לתפקיד מגייס הניצבים לאחר שכבר הופיע בלא-מעט סדרות ישראליות. "תמיד חלמתי להופיע, והערצתי את סדרת הטלוויזיה החצר", הוא מספר. "לפני כשנתיים חיפשו ניצבים ופנו אליי. מהר מאוד הופעתי במספר סדרות, כמו למשל המיוחדת, אחת-אפס-אפס, ארץ נהדרת, נויורק, העונה השנייה של חטופים ועוד. בהתחלה המשפחה לא כל-כך אהבה את זה, אבל אני לא ילד בן 13".
מה הגבולות שלך?
"אני לא אגע בבנות, אני לא אעשה סצנות אהבה ואני תמיד משחק עם כיפה".
הופמן מספר שאפילו לו עצמו יש בעיה לגייס חרדים בעלי זקן כניצבים לסדרות טלוויזיה. לדבריו, חסידי חב"ד וברסלב נענים בקלות יחסית, גם ליטאים לא מסובך להשיג, אבל חסידים, מהסוג שדרוש לסדרה "שטיסל", זו כבר מטלה קשה יותר.
למי שתוהים איך חרדים כמו הופמן, שתורתם אמנותם, מצליחים לשלב בין טלוויזיה לעולם התורה, הופמן מסביר שהוא אכן לא מצליח. "עולם התורה איננו בהכרח לימוד של יום מלא", הוא מבהיר. "התורה היא דרך חיים וקביעות לימוד, לאו דווקא ישיבה בכולל. וחוץ אני מתכוון להתגייס בקרוב לשירות צבאי מלא בצה"ל".
בחצרות חרדים
אבל לא תמיד החרדים "האמיתיים" הגיעו למסך. בראשית היו כמובן "קונילמל", "חגיגה בסנוקר" ועוד סרטי בורקס, שבהם את תפקיד החרדים גילמו שחקנים חילונים, שהדביקו להם פאות, וחשבו שיחד עם מלמול פסוקים והעוויות פנים משונות - הצופים ישתכנעו שמדובר בחרדים.
המפץ הגדול של דמות החרדי על המסך אירע ב-2003. ערוץ הכבלים הדתי "תכלת" החל לשדר את "החצר" - טלנובלה שגיבוריה היו אנשי חצר חסידית. התסריטאי הראשי של הסדרה היה דניאל טאוב, והכותב הראשי היה יאיר חסדיאל, חבר ילדות של הח"מ ומי שהיה שותף שלוש שנים קודם לכן להקמת טור הסאטירה "אפעס", יחד עם ידידיה מאיר וקובי אריאלי.
מאיר קיבל בסדרה תפקיד מיוחד של יועץ אמינות, שדאג לכך שאדם כמו עמוס לביא ז"ל, שנולד בטריפולי שבלוב, והיה רחוק משמירה של כל תרי"ג מצוות, יוכל לגלם בצורה מדויקת את דמותו של "האדמו"ר עזריאל רוטנברג", שהיה כמובן צריך להיות עם מניירות וצורת דיבור של חרדי-אשכנזי.
אחרי "החצר", שהייתה ניסיון ראשון ואמיץ להראות על המסך חרדים "נורמליים", ב-2007 נוצר מהפך של ממש בזכות סדרת הדרמה "מרחק נגיעה". הסדרה הזו, שהופקה בזכות עזרה כספית של עמותת "צו פיוס" והחלטה אמיצה של "רשת", הוכיחה שיש בארץ הרבה חילונים שרוצים לראות סדרת טלוויזיה העוסקת בחרדים. וכך, למרות העובדה שלתפקידים הראשיים נבחרו שני שחקנים שאינם כוכבים (הנרי דוד וגאיה טראוב), "מרחק נגיעה" שברה שיאים ופרק הסיום הניב רייטינג מדהים של 35.9%, שלל פרסים, ואפילו נקנתה על ידי רשת HBO.
מי שהיה חתום על ההצלחה הפנומנלית הזו הם המפיקים צפריר קוחונבסקי ומירי עזרא. קוחונבסקי - שחתום על "מרחק נגיעה" גם כיוצר, יחד עם רונית וייס ברקוביץ ורוני ניניו - סיפר ל-ynet כי גם הוא סלד מהצורה המגוחכת שבה הוצגו בעבר חרדים בטלוויזיה ובקולנוע, ולכן היה חשוב לו שהשחקנים החילונים ייראו וידברו כמו החרדים, ושהניצבים בסדרה, יהיו "חרדים אמיתיים".
הרומן שבוטל
באופן מפתיע, מי שמודה בכנות שהוא כלל לא היה מודע לחוסר האמינות שבה הוצגו חרדים עד השנים האחרונות, הוא העיתונאי וחוקר הקולנוע יאיר רווה, שיצר את הסדרה "קטמנדו" יחד עם אסתר ונדר.
"עליי להודות במבוכה שעד לאחרונה לא רק שלא שמתי לב לזה, אלא גם הייתי חסר כל בקיאות בענייני יהדות, כדי לשים לב אם יש איזושהי חריקה מה'אותנטיות'", מודה רווה, שיחד עם ההפקה החליטו לגייס לתפקיד יועץ ומלווה אמינות את יחיאל פליישמן (36), שעד אז בכלל עבד כסוכן נסיעות.
פליישמן מספר שתפקיד יועץ האמינות בסדרה הוא קריטי, ולכן מהר מאוד, בנוסף להתערבות בתכני התסריט ולדאגה לפרטי הלבוש, הוא היה צריך לדאוג גם השחקנים וגם הניצבים החרדים שעל הסט, אכן יודעים לדבר ולהתנהג כמו חב"דניקים.
בחב"ד הסדרה התקבלה בהתלהבות רבה, פרט לעיתונאי-חב"דניק שפנה לפליישמן ותהה מדוע בחלק מהסצינות המפוזרות בסדרה, הזקן של מיכאל מושונוב נראה שונה. ובכן, זה המקום לחשיפה בלעדית: מתברר שבהפקת "קטמנדו" הרגישו כי יש "חור" בעלילה ולכן מספר חודשים לאחר סיום הצילומים בנפאל, בוצעו צילומי השלמה. מכיוון שמושונוב נפרד בינתיים מהזקן שאותו הוא גידל לצורך הסדרה, לא נותרה לו ברירה אלא להצטלם עם זקן מודבק, שאותו הצליחו לזהות רק נודניקים חדי-עין.
בגלל אותו "חור דרמטי" בעלילה, בהפקה אף שקלו לשלב רומן בין "מושקי" לבין "גיאני", אבל פליישמן נכנס לתמונה. "לא לחצתי", הוא מבהיר, "אבל נתתי להם להבין שזו פגיעה באמינות, ופגיעה באמינות זו פגיעה באותנטיות ואפילו בדרמטיזציה של הסדרה. ושמספיק שגיאני יראה בטעות את מושקי בלי פאה". לשמחתם של שליחי חב"ד בכל העולם, המלצתו של פליישמן התקבלה.
לפנייה לכתב/ת 
