אחרי החגים, לפני הבחירות: רק לשמור על המוסר

זהו, גורשנו מ"גן העדן" של החגים לחיי ה"נע ונד" של המציאות היום-יומית. החגים יצרו נקודת מרכז חזקה. המתפללים שבינינו, חוו את בית הכנסת כעוגן מרכזי וחזק בימים הללו. המשפחה, לרבים מאוד מאיתנו, הייתה גם היא עוגן חזק בתשרי. יום כיפור, שמצליח לאחד אותנו סביב נקודת זהות יהודית מוצקה, גם הוא כבר מאחורינו. ואנו מתחילים את עונת "אחרי החגים" העמוסה, ובעיקר הגורפת.  

• עשו לייק לפייסבוק שלנו - וה-wall שלכם יהיה מבסוט
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• זמני כניסת שבת - ועוד על פרשת בראשית
• הכירו: הרב הראל, סבא של מוחמד
• תופעה: אולפנות וישיבות מעסיקות שדכנית בשכר
  

העוגן שהטלנו, הורם - וספינת החיים יצאה לדרכה. נקודות המרכז ששרטטנו כבר לא כל כך ברורות, רישומן, בחלוף הזמן, הולך ומיטשטש. כל אחד מילדינו הולך לדרכו, להתמקד במוטל עליו פחות או יותר, וגם אנחנו, במסע הנדודים שלנו.

המשימה המרכזית הינה לשמור על נקודת מרכז. כזו שתיתן משמעות ותגבש את כל התהליכים שאותם נעבור השנה לתמונה מאורגנת, בעלת כיוון ומשמעות. אז אפילו שאיננו בתקופת חגים וחופשה, נשמור על העוגן המשפחתי. גם בימים של עבודה מאומצת, וגלי חיים גועשים. גם אם החוויה הרוחנית-דתית מתמסמסת, נתאמץ לשמור על נקודת עוגן רוחנית בתוך ה"נע ונד" של החיים הסואנים.

גם במדינה צריכה נקודת משען

אך לא רק אנחנו כיחידים משנים פוזיציה. גם המדינה, נגרפת למסע נדודים של בחירות. הסכינים נשלפות מהנדן שבו אופסנו. הלשונות עוברות תהליך של השחזה מהירה. בתוך מסע האי-ודאות הזה, שאליו נכנסת המדינה, צריך לאתר ולשמר את נקודת המרכז.

יש נקודת מרכז אחת שחייבת להיות ברורה ולא מוטלת בספק - והיא השמירה על המוסר, הצדק והיושרה שלנו. אנו חלוקים בנושאים רבים: מדיניות כלכלית, מדיניות מדינית-ביטחונית וכדומה, כל זה בסדר וגם מאוד טבעי - אבל על המוסר אזור לנו להתפשר.

כל אחד מאיתנו מתאמץ לחנך את ילדיו לשמירה על החוק, על כללי הצדק, הנימוס. אנחנו מבינים שאין דרך אחרת. אך איך נחנך אותם לכל זה כשבחלק (ואפילו במיעוט, ברוך ה') ממנהיגי הציבור העומדים להיבחר, דבק ריח של היעדר טוהר מידות. אינני מדבר על עבירות מנהליות-פרוצדורליות, אנו עסוקים כאן בחציית הקווים הכי ברורים מבחינת כל אחד מאיתנו.

המנהיגות הפוליטית היא חלון ראווה, היא מודל שצריך לכוון דרכם של ילדים וצעירים, וכיון שערכי המוסר והצדק מהווים נקודת מרכז, שבלעדיה לא תיכון חברה אנושית סבירה, עלינו להבטיח שהמנהיגות הנבחרת תהיה נקייה מאותם התנהגויות שברור שהן פסולות מהבחינה המוסרית, באופן הבסיסי ביותר.

קודם כל יושר

השבוע נגרמה לי התרגשות רבה, כששמעתי בתוכנית רדיו את פרופ' מרדכי קרמניצר סיו"ר המכון הישראלי לדמוקרטיה ואחד מחשובי המשפטנים בישראל, שכמדומני איננו בעל עמדות ימניות, מדבר בצורה ברורה וחד-משמעית כנגד בחירתם של אישים שדבק בהם רבב מבחינת טוהר מידותיהם.

הוא התכוון למועמד שכמדומני קרוב לעמדותיו הפוליטיות, ואולי בכוחו אף להציג אלטרנטיבה לראש הממשלה. הדבר לא בלבל ולו לרגע את פרופ' קרמניצר שהציב סדר עדיפויות ברור. קודם כל יושרה, זהו תנאי בסיסי להיבחרות, ואחר כך, כל השאר, עם כל חשיבותו של "השאר". כששמעתי אותו, שמעתי בדמיוני ברקע את קולו של הנביא ישעיהו מתהלך ברחובות ירושלים וזועק את זעקת נבואתו: "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה?! מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ, וְעַתָּה

מְרַצְּחִים: שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים, יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם".

ישעיהו איננו גוער בהנהגת זמנו על כך שלא אכלו מאכלים כשרים, ולא הניחו תפילין (עם כל חשיבות הנושאים הללו), הוא רואה לנגד עיניו חברה מתפוררת, חברה שאבדה את המצפן המוסרי הכי בסיסי שלה. חברה כזאת איננה יכולה להתקיים.

את התנאי לתיקון מציב ישעיהו בצורה ברורה וחדה: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה, וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה, אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה:צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה, וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה". זאת נקודת המרכז האולטימטיבית של החברה שלנו, ולא חשוב אם דתיים או חילונים אנחנו, ימניים או שמאלנים בהשקפותינו: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה, וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".