היריבה השתנתה, לא אנחנו / על ניצחון הנבחרת

כבר חשבתי שאף אחד לא ירגיז אותנו בערב הזה. השערים היו יפים, השטויות בהגנה היו בודדות, הקצב איכשהו בסדר, אבל אז המשחק נגמר ועל המסך הופיע מאיר איינשטיין. את הנאום הקצר שלו הוא חתם בשאלה "איפה הם היו במשחקים הקודמים" והצליח להוציא עשן מהאזניים. הם, השחקנים הישראלים, היו בדיוק באותו מקום. היריבה היא זו שהשתנתה. זה לא אנחנו, זה הם.

ערב גדוש בספורט

• מי לכלכך על קובי בראיינט?
• הפתעות מטורפות ביורוליג
• שלא נגיד לכם מה עשתה גרמניה לאירלנד
  

לכן, לפני המחמאות - והן מגיעות הפעם ללא מעט שחקנים - חשוב לזכור שמול רוסיה ואפילו נגד אזרבייג'אן הדברים היו נראים אחרת. אלי גוטמן עשה אמנם לא מעט שינויים, אבל ישראל לא הפכה תוך חודש קצר למפלצת אימתנית.

הלו, זו לוקסמבורג! לא רוסיה(צילום: רויטרס)

ולמרות הניסיונות למכור לעם ישראל שהיריבה עשתה צעדים קדימה בשנים האחרונות חשוב לזכור שיחס סוכנויות ההימורים לניצחון ישראלי היה שווה לזה

 של שבדיה מול איי פארו. ואולי החברים הנחמדים מלוקסמבורג באמת השתפרו – לפני שלוש שנים ישראל הבקיעה מולם שבעה שערים, הפעם רק שישה.

על הטירוף השלילי שעובר הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות יעיד ההבדל בין שני המשחקים האלה. אותה יריבה, תוצאה כמעט דומה, אבל מאז אותו משחק באצטדיון ר"ג ועד אתמול התחלפו כל עשרת שחקני השדה של הנבחרת. להזכירכם עברו שלוש שנים, לא יותר. אין נבחרת אחת באירופה שעברה שינוי כל כך גדול.

עוד ארוכה הדרך ורבה הדרך. אלי גוטמן(צילום: רויטרס)

השינוי הפרסונלי המאסיבי שעוברת הנבחרת הוא גם הסיבה ליכולת הירודה בכל המשחקים הקודמים וגם תוצאה שלהם. והרמה הזאת, למרות התוצאה היפה

 בלוקסמבורג, תחזור כנראה למקומה הטבעי במשחק מול פורטוגל. אבל למרות חוסר המשמעות של השישיה הישראלית בכל הנוגע למצב העתידי בטבלה, הניצחון היה חשוב לעשיית סדר בראשו של אלי גוטמן.

קלילות הניצחון הישראלי היא חותמת על מחשבותיו של המאמן הלאומי.

היא מוכיחה לו באופן סופי וברור שמה שרבים ניסו להסביר כבר ביומו הראשון באמת נכון – שבנבחרת הוא לא יכול להציב שחקנים שהוא מאמין שאפשר לעצב בדמותו אלא חובה לשחק עם מי שנמצא בכושר באותו רגע. גוטמן כבר הבין את זה בחודש שעבר, עכשיו הוא בטח הפנים.

מאור מליקסון עדיף על גילי ורמוט, גם כשהוא בריא(צילום: רויטרס)

גוטמן יכול ללמוד דברים נוספים מהמשחק הזה. למשל שמאור מליקסון ומסירותיו עדיפים לנבחרת מאשר גילי ורמוט וכדרוריו או שחלוץ מטרה כמו תומר חמד עולה בהרבה על כל חסד נעורים שהמאמן זוכר לשחקני התקפה אחרים.

ביום שלישי שוב לוקסמבורג, עוד ניצחון קל, ואז חמישה חודשי חופש בהם נספיק לשכוח איך סבלנו ממש לא מזמן. פורטוגל תגיע, תזכיר לנו איך נראית ההגנה והניצחון האחרון יהיה זיכרון רחוק. לפחות הוא יהיה ניצחון היסטורי: מבלי ששמנו לב זו תוצאת החוץ הטובה ביותר שהשיגה הנבחרת באירופה מאז ומעולם. משהו קטן שגוטמן יכול לקחת איתו לרזומה. בנבחרת ישראל, גם זה משהו.

(צילום: עוז מועלם וראובן שוורץ )