נהג האוטובוס לא עזר לנכה. אגד: הוא עובד קשה
חברת אגד אינה סבורה כי על נהג האוטובוס לעזור לנכה, שכן האוטובוסים מלאים, הנוסעים יגעים וכועסים, הנהג עובד קשה וממילא החוק אינו דורש זאת. בית המשפט קבע אחרת
מי אחראי לעזור לבעלי מוגבלות באוטובוס - נוסעים אחרים, הנהג או חברת אגד? בית המשפט לתעבורה בירושלים הרשיע את חברת אגד בשמונה מקרים של אי-מילוי תנאי הרישיון, לאחר שקבע כי נהגיה לא סייעו כנדרש לנכים. השופט אברהם טננבוים דחה את טענות החברה, ולפיהן עבודת נהגי החברה קשה, והם אינם יכולים לסייע לכל נכה שעולה לאוטובוס.
"איננו סבורים כי חובה על הנהג אישית לפתוח את הרמפה, להעלות את כיסא הגלגלים, ולחגור את הכיסא", כותב השופט טננבוים בהכרעת הדין שבה הרשיע את אגד. "אם ישנו מלווה שעושה זאת, או נוסעים הטורחים ועוזרים, יבורכו. אך האחריות היא של הנהג - ורק שלו. אם הוא נוסע כאשר לא וידא כי הנוסע עלה בשלום, יושב בבטחה וחגור כראוי, אין לו להלין אלא על עצמו".
השופט לא קיבל את טענת סנגורי אגד, ולפיה סיוע לנכים הוא בגדר "גזירה שלא ניתן לעמוד בה". סנגורי החברה הסבירו לשופט כי "עבודת הנהג קשה, ולעתים רבות מדובר באוטובוס עמוס ומלא נוסעים יגעים ולעתים כועסים". מדבריהם עולה כי במצב שכזה לא ניתן לצפות מנהג "לשים את תיק הכסף במקום בטוח, לצאת מהדלת הקדמית לאחורית, להעלות את הנוסע על כסאו, ואז לאבטחו".
"אילו אפשרויות היו נפתחות"
שמונה כתבי אישום הוגשו נגד אגד ושניים מנהגיה, ובכולם נטען כי נוסע נכה שנסע באוטובוס של החברה, לא אובטח כראוי על-ידי שימוש בחגורת בטיחות ייעודית. אלא שלדברי השופט טננבוים, המחלוקת באשר לזהות האחראי לשלומם של נוסעים נכים, נוגעת לסוגיה עמוקה הרבה יותר - מי אחראי לכך שנכים יוכלו להשתמש בתחבורה ציבורית, בצורה נוחה ובטוחה?
"ינסה כל אחד מאיתנו לתאר לעצמו אילו אפשרויות היו נפתחות לפני אנשים על כיסא גלגלים, לו היו יכולים לנוע בקלות בתחבורה ציבורית", כותב השופט טננבוים בהכרעת הדין. "היתרון אינו רק להם עצמם, אלא לחברה כולה". לכן, כך מבהיר השופט, חובתה של המדינה לאפשר לנכים חופש תנועה רב ככל האפשר.
וכיצד יש לעשות זאת? באמצעות אכיפה בלתי מתפשרת של החוקים והתקנות הנוגעים להנגשת התחבורה הציבורית לבעלי מוגבלויות. השופט טננבוים מסביר כי "החוק קובע שכל השירותים הניתנים על-ידי המדינה יהיו נגישים ומתאימים לשימוש של כלל הציבור, מבלי יוצא מהכלל, ללא צורך סיוע מאדם אחר כדי לעלות לאוטובוס או לרדת במדרגות".
בתחבורה הציבורית, תקנות קובעות כיצד יש להנגיש אוטובוסים, רכבות ותחנות הסעה כך שיאפשרו שימוש על-ידי בעלי מוגבלויות. כך למשל, נקבע כי באוטובוסים יותקנו רמפות ייעודיות להסעת נכים עם כיסאות גלגלים, וגם נקבע כי יופעלו מערכות כריזה לטובת מי שסובלים מראייה לקויה. ראוי לזכור כי כאשר לא עמדה המדינה בחובותיה כלפי נכים הוגשו נגדה תביעות ועתירות, שנועדו לאכוף עליה את מימוש החובות.
"נוסעים יגעים ולעתים כועסים"
לאחר שנקבע כי קיימים חוקים, תקנות ואמצעים שאמורים להבטיח את הנגשת התחבורה הציבורית לנכים, מעלה השופט את השאלה שלמעשה עומדת בבסיס כתבי האישום שהוגשו נגד אגד: "אכן קיימים אמצעים לכך שאדם על כיסא גלגלים יוכל לנסוע בתחבורה ציבורית. אולם מיהו זה שצריך לדאוג לכך? מי צריך לעזור לו (לנכה)?".
באגד טענו כי החוק אינו מטיל על החברה או על נהגיה כל חובה לסייע לנכים. "לא היא האחראית לכך שהנכה יעלה וייחגר", הסביר השופט טננבוים את עמדת החברה. באגד גם הסבירו כי "(אמנם) אם אין אחר שעוזר לנוסע עם כיסא הגלגלים, על הנהג לעשות כן, אולם לא ניתן להטיל עליה את מלוא האחריות לכל פעולה ופעולה".
השופט טננבוים, שבעבר כבר התבטא בדבר החשיבות של תחבורה ציבורית ראויה, דחה את טענות אגד. "נניח לדוגמה כי הנוסעים עזרו לנכה לעלות ולא עשו זאת היטב, ו(לאחר מכן) אירעה תאונה, מיהו האחראי?", שואל השופט. "הנוסעים שעזרו לתומם לנכה? הנכה עצמו? רוח הקודש?". מי שנושא באחריות, לדבריו, הם הנהג והחברה המעסיקה אותו.
השופט גם דחה את הטענה לפיה האוטובוסים עמוסים והנוסעים יגעים, ולכן אין הנהג יכול לסייע לכל נכה. "עצם המצב שבו הקווים מלאים ועמוסים אינו תקין", הוא כותב. "מן הראוי שהמסיע (אגד) ישלח די והותר אוטובוסים כדי שהנסיעה לא תהיה מלאה מדי. נסיעה בתחבורה ציבורית צריכה להיות נעימה, ולא החלק הקשה של היום".
"גוזרים 'מעצר בית' על בעלי מוגבלות"
"בכל מקרה של נזק או תקלה, הנהג והחברה בעלת הרישיון המעסיקה אותו, הם האחראיים", מבהיר השופט טננבוים. "רישיון הקו לא הופעל כיאות, שכן לא הובטחה בו נסיעת אנשים בעלי מוגבלות, ונוסיף גם כי לא נשמרו ההוראות שניתנו לחברת אגד".
ב-1 בנובמבר יישמעו הטיעונים לעונש, וראוי לציין כי בעבר הטיל השופט טננבוים עונשים כבדים על חברות תחבורה ציבורית שלא עמדו בתנאי הרישיון שלהן. מנגד, כמה מאותן חברות, ובהן אגד עצמה, עתרו נגד פסיקות השופט טננבוים, ובחלק מהמקרים השיגו את הקלת העונשים והקנסות שהוטלו עליהן.
"מצבו של הנכה אינו פשוט, והמינימום שיכולה החברה לעשות למענו הוא לאפשר לו את תנועתו כאחד האדם", מסכם השופט את התייחסותו לחובת המדינה ומי שפועל מטעמה כלפי בעלי מוגבלויות. "אם לא תהיה אפשרות לכך, גוזרים אנו למעשה מעין 'מעצר בית' על בעלי המוגבלויות ולכך אסור להסכים".
לפנייה לכתב/ת 
