כיצד הועם זוהרו של ברק?
אהוד ברק של היום מתנהל באותם דפוסי פעולה נפסדים שדבק בהם בעבר. נראה כי משיח לא יכול להיוולד בגיל המתקרב ל-70
להתחמקותו של אהוד ברק מהשותפות עם נתניהו בסוגייה האיראנית וגלגול האחריות לפתחו של ראש המערכת, יש היסטוריה המלמדת על דפוס התנהגות.
הפעם הראשונה אירעה לפני 20 שנה, לאחר מלחמת המפרץ הראשונה. סגן הרמטכ"ל האלוף ברק היה הממונה הישיר על ביטחון תושבי העורף שנתפסו כברווזים במטווח. ההוראה לפתוח את ערכות האב"כ התגלתה כפאשלה לאומית כיוון שהטילים לא נשאו גז רעיל. מבקרת המדינה מרים בן-פורת תיעדה את העניין בדו"ח חמור, וכשהציגה אותו בישיבה סגורהישבו לצדה הרמטכ"ל דן שומרון וסגנו ברק. חלוקת האחריות ביניהם לא הייתה ידועה לחברי הוועדה. הם דרשו תשובות רק משומרון. ברק שתק, לבל ידבק בו הכתם יומיים לפני טקס קבלת נס הרמטכ"ל. הח"כים כעסו על כך כשנודעה להם אחריותו הישירה.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
המומים מכחלון? זו הבעיה שלכםלמשקע העכור של פרשת ערכות האב"כ הצטרפו הטעויות הראשונות של ברק כרמטכ"ל, בפטפטת שחשפה את זהות היחידה שפעלה בתחפושת לדיכוי הטרור בשטחים. הוא גם הבטיח להפוך את צה"ל לצבא קטן וחכם, אבל בצאתו הותיר אחריו צבא גדול, שמן, ולא תמיד חכם.
שכבות השומן עדיין מערפלות את סדרי העדיפויות בתקציב המדינה. הן צפו ועלו בעימות של ברק עם האוצר בוועדת הכספים סביב דרישתו להגדיל את תקציב הביטחון לשנת 1994. באותו מעמד הציע ניר גלעד, רפרנט הביטחון באגף התקציבים לחסוך את תוספת התקציב בקיצוץ תנאי השירות הבזבזניים של משרתי הקבע. ברק דרש מראש הממשלה יצחק רבין "לסתום את הפה לילד הזה". רבין הגיב, "תירגע. הילד הזה צודק, לצערי".
כהונת ראש הממשלה הקצרה ביותר
האירוע לא נצרב בזיכרון הציבורי הקצר וכך גם תוצאות השלומיאליות של מנהיגותו האזרחית, שנבעו לא מעט בגלל אגו נפוח. עד כדי כך שהוא מחזיק בשיא של ראשות הממשלה הקצרה ביותר בתולדות ישראל.
ראש הממשלה נבחר אז בבחירות אישיות. ברק החליף את נתניהו ב-1999. ממשלתו העבירה בקושי תקציב מדינה אחד, לשנת 2000. הוא עצמו נאלץ להתפטר והפסיד את השלטון לאריאל שרון כשלא נשארה לו קואליציה להעברת תקציב 2001. גם תקופתו בלשכת ראש הממשלה עתירת סיפורים על התנהלותו המרחפת לא אחת מעל סביבתו.
כך למשל, ערב הגשת תקציב 2000, הוא זימן ללשכתו כתבים כדי לשכנעם בכוחו לאכוף על הכנסת תקציב סוציו-קפיטליסטי המנותק מסדר היום של החרדים שבהם היה תלוי הרוב לתקציב. לשאלה איך ימכור להם את משנתו, רמז בחיוך "ניכרים דברי אמת", באמונה כאילו מתק שפתיו ימוטט את חזית הסירוב החרדית. הוא טעה ולמד בדרך הקשה כי בין האמת שלו לאמת של החרדים ניתן להקים רק גשר של כסף.
ברק הותיר את ש"ס מחוץ לממשלתו בלחץ ההמונים שהעלו אותו לשלטון, אך נאלץ לקנות ביוקר את תמיכתה כדי להעביר את תקציב 2000, לאחר ששותפתו יהדות התורה בגדה בו הגם שקיבלה ממנו מעל ומעבר למשקלה בחיזורו המתרפס אחריה.
תמוך בי ואתמוך בך
זיגזוגיו המשיכו לתעתע כשחיזר בתוקף גם אחרי הליכוד, בעקבות ויתוריו ליאסר ערפאת על רוב השטחים, כשלא קיבל שלום אלא את נחלי הדם של אינתיפאדת אל-אקצה. הוא כמעט פיתה את שרון לשדרג את מעמד הליכוד כשותף בממשלת אחדות חילונית. אבל ברגע האחרון שוב הכה הברק במפתיע, כשעקף את שרון וקנה מש"ס "רשת ביטחון" לקואליציה צרה בתמורה לתמיכה ברשת החינוך שלה.
אבל גם הרשת הזאת לא החזיקה מים. ברגע שבו היה זקוק לקולותיה כדי לכונן רפורמה במס הכנסה, הוא תמך בשתיקה בהתנגדות האוצר למחוק לרשת החינוך החרדית חוב מס של 30 מיליון שקל. חוק הרפורמה לא עבר, דווקא כאשר ברק ביקש שההצבעה תוכרז כהצבעת אמון בממשלתו.
הרפורמה במס הייתה אמורה להיות היהלום היחיד בכתר של ממשלת ברק. רפורמות אחרות לא היו, למרות הבטחת הבחירות שלו "לעשות צדק חברתי עם החולה הזקנה מנהריה". שר האוצר בייגה שוחט אמנם זכר את תקופתם בתור "השנה הכלכלית הכי טובה של ישראל עם 8% צמיחה, אפס אינפלציה, ו-14 מיליארד שקל עודפי הכנסות".
אבל שוחט שכח כי מקורות השפע נבעו מהתיקונים בהם התהדרה ממשלת נתניהו, של ה"סטיות" בניהול המשק אותן ירשה מממשלת רבין-פרס. הסירוב למחוק את החוב של ש"ס היה מהלך כלכלי צודק אך לא חכם. ברק הובס בהצבעת האמון והתפטר בתקווה שיקבל חזרה את אמון העם. אבל האסטרטג היה מלא מעצמו, ושוב טעה בקריאת המפה ובהערכת יריבו אריאל שרון.
ברק גם סמך על אגדת "ציפוי הטפלון" שלו שחוזר ודוחה מעליו כל רבב ציבורי, אפילו בסדר הגודל של שערוריית העמותות שמימנו את מסע בחירתו לראשות הממשלה. גם מחדל זה תועד בדו"ח מבקר המדינה וגם ממנו הוא נחלץ בשן ועין ולא שילם את המחיר האישי והציבורי, הודות לפרקליטיו שמצאו עבורו פרצה בחוק לחמוק דרכה מאחריות.
כעבור שש שנים חזר ברק לשחק בתפקיד המושיע והגואל של המדינה, כאשר התערער מעמדו של מנהיג העבודה עמיר פרץ, אחרי כישלונו כשר הביטחון במלחמת לבנון השנייה. הוא היכה על חטאי עברו והציע לנו ברק למוד ניסיון. אבל גם שארית חסידיו השוטים התפכחו אחרי בריחתו הלילית ממפלגת העבודה תמורת קומץ כסאות בממשלת נתניהו.
למי שאיבדו את אמונם במנטאליות של פוליטיקאים, תספיק התובנה כי משיח לא יכול להיוולד בגיל המתקרב ל-70.
לפנייה לכתב/ת 
