תמיד היו פערים בין גברים לנשים - הפעם הגזמנו
פערי השכר ואי השוויון בין סקטורים שונים בחברה הם בעיה של כולם: גברים ונשים, ערבים, חרדים, עניים ועשירים. מי שלא מבין את הסכנה הקיומית בכך - לא ראוי להנהגה
שוב החברה הישראלית נכנסת לסחרור של מערכת בחירות, ושוב יהיה הוויכוח מהו הנושא המרכזי: ביטחון או כלכלה?
- תפוצה אישה שלא שובצה בסיורי ג'יפים עקב מינה
המציאות חזקה מכל, ובשבוע שעבר קיבלנו תזכורת מהמציאות: הלמ"ס פרסם את נתוני האי שוויון בשוק העבודה, מהם עולה כי ישראל מדורגת במקום גבוה ולא מחמיא במדדי האי שוויון, ואלו מקצינים בכל קטגוריה: פערים בין ישובים, פערים בין שכבות גיל וכמובן הפער בין שכרן של נשים לשכר הגברים, שמגיע ליותר מ-50 אחוז. מדובר בפערים שבין בעלי תפקידים דומים, לא בין מנכ"ל חברה משגשגת לבין קופאית.
הפערים היו תמיד, אלא שכיום מדובר בתהליך של הקצנה, שמאיים על המכנה המשותף בחברה הישראלית. המחאה החברתית שפרצה לפני כשנה צמחה על קרקע פורייה של פערים לא הגיוניים, עד כדי כך שגם מומחים לכלכלה ומגזינים יוקרתיים בעולם, כאלו שתומכים בגישות הכלכלה החופשית, קוראים לממשלות לעשות תיקון חד בחלוקת העושר.
אי שוויון – שווה לכולם
תמיד היו פערים. אפילו בתקופות בהן ישראל נחשבה למדינה סוציאליסטית. מה שהשתנה הוא שוק העבודה, שהשתכלל וגדל. יש כיום הרבה יותר אפשרויות וחופש בחירה, אך במקביל קרו תהליכים של מעין "הפרד ומשול" כלפי סקטורים שונים במשק. אם עד היום היינו רגילים לראות אי שוויון בין גברים לנשים, יהודים וערבים, עולים חדשים מול ותיקים ועוד, הרי שכיום אי השוויון הפך לבעיה של כל הסקטורים.
זו תוצאה של הקצנת אי שוויון, אך יש בכך גם הזדמנות: אי שוויון הוא המכנה המשותף הגדול ביותר בחברה הישראלית כיום, והצטרפותם של סקטורים גדולים למצוקה הכלכלית – היא שתאפשר את השינוי המיוחל.
מה שהיה עד כה נחלתן של נשים וסקטורים מוחלשים נוספים, הפך לבעיה של כולם. מחקרים רבים מוכיחים כי יש דינמיקה קבועה בשוק העבודה. מקצועות שונים חסומים בפני נשים, ובאלו יש משכורות מכובדות ותנאים טובים. בתהליך איטי וסיזיפי מצליחות נשים לפרוץ את החומות ומשתלבות באותם המקצועות, אך ראו זה פלא - מהרגע בו נשים נמצאות שם, השכר הופך כיוון ומתחיל במגמת ירידה. כך קרה בתחומים רבים: רפואה, עריכת דין, תקשורת ועוד.
השיטה עבדה בצורה כל כך יעילה, עד שלא ידעה מתי לעצור. הצלחתה של השיטה הביאה לזחילה איטית אך בטוחה של עוד ועוד שותפים למצוקה, ואנו קרובים לנקודה הקריטית, בה יתעורר הרוב ויבין שהדבר פועל נגדו, ושיש לו מספיק חברים לצרה על מנת לדרוש שינוי דרסטי בחוקי המשחק.
זו הסיבה שאנו, הנשים, לא נסתפק בחוקים נאורים שלא נאכפים, בפסיקת בג"צ תקדימית ואפילו לא בכך שמספר חברות הכנסת או נשים חברות בדירקטוריונים עולה מדי שנה. הצעד הבא הוא שיתוף פעולה בין מגזרים וסקטורים. זה כבר לא מאבק של נשים נגד גברים.
הפתרון קיים, ורק צריך מנהיגות שתעשה מעשה. לא מדובר ברפורמה יקרה או בקיצוצים כואבים. כל שצריך הוא רצון לשנות ומוטיבציה לבצע. מי שלא ייקח על עצמו את האחריות לכך, לא ראוי למנהיגות.
הכותבת היא יו"ר נעמת
לפנייה לכתב/ת 
