כדורגל ואבטלה: הצעירים בורחים מקריית שמונה

רוצים יותר מכדורגל: זכייתה של עירוני קריית שמונה באליפות ליגת העל בכדורגל השנה האפילה, ולו במעט, על צרות היום כמו המצב הביטחוני, היעדר אפשרויות התעסוקה, ההגירה השלילית ורמת החינוך בעיר הצפונית. יש כאלה שמתנחמים בכך שלפחות כדורגל יש. אך הטבלה, כידוע, לא משקרת. גם לא זו של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הממקמת את קריית שמונה בקבוצה החמישית מתוך עשר בדירוג הסוציו-אקונומי הארצי.

כתבות נוספות בסדרה:

צה"ל יציל את ירוחם? "בינתיים מי שיכול - עוזב"

הולכים מבית-שאן: "אין לעיר הזו מה להציע"

דנה ואורנית, שתיהן באמצע שנות ה-30 לחייהן, שתיהן נולדו בקריית שמונה ונישאו לגברים ילידי העיר, מצהירות שהגירה מהעיר היא לא אופציה מבחינתן. "אימון הכדורגל הוא גולת הכותרת בעיר, זו כמעט הפעילות היחידה לילדים, בעיקר אם משווים לערים אחרות", הודתה דנה. "לפני האליפות היו 20 ילדים בחוג, עכשיו הוא 'מפוצץ' בילדים", מוסיפה אורנית, "העיר מתפתחת, אבל לא בצעדי ענק. יש כאלה שעוזבים בגלל בעיות כלכליות".

"חסר 'פוש' רציני לעיר", מסבירה אורנית, "הרבה תושבים נהנים ממה שיש מסביב, לאו דווקא בתוך העיר. אם אני רוצה לקחת את הילד לפינת חי או לגן שעשועים אני נוסעת לאחד הקיבוצים או המושבים הקרובים". 

הרחוב הראשי בקריית שמונה בשעות הערב(צילום: אביהו שפירא)

העיר הצפונית ידעה בעבר ימים קשים, כשמטחי קטיושות הפרו תדיר את שגרת החיים של התושבים. הם תמיד היו הראשונים שנכנסו למקלטים. נראה כי למציאות הביטחונית הקשה השפעה ישירה על מצב התעסוקה והרווחה בעיר.

"לא תקוע, מתפתח לאט"

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בקריית שמונה כ-23 אלף תושבים. בשנת 2010 סבלה העיר מהגירה שלילית, כש-841 תושבים - רובם המכריע בני פחות מ-29 - עזבו את העיר הצפונית. עוד עולה מהנתונים כי לפני כשנתיים היה השכר הממוצע של שכיר בעיר 5,568, והשכר הממוצע של הנשים עמד אז על קצת יותר מ-4,300 שקלים. הנתונים לא מפתיעים, מכיוון ש-44.3 אחוזים מהשכירים מרוויחים עד שכר המינימום.

בעיר 5,736 מכוניות, והגיל הממוצע של כלי הרכב גבוה היחסית - שמונה שנים. בעוד ערים אחרות ברחבי הארץ זוכות לתנופת בנייה, על-פי נתוני 2010 החלו להיבנות בשנה זו רק 13 דירות בקריית שמונה.

מרכז העיר. כמעט ריק מאדם בשעות הערב(צילום: אביהו שפירא)

איומים על סגירת מפעלים נשמעים בעיר חדשות לבקרים. למשל, דנה שלמדה במכללת תל חי מצאה תעסוקה שם. "למכללה יש תוכנית השמה, 'הטובים לתעסוקה', שמי שמסיים את הלימודים משתלב בתפקידי מפתח במפעלים שבאזור.

 אבל לא כל המחזור שלמד איתי נשאר באזור. יש לי חבר'ה שעברו לתל אביב או לחו"ל. אני מצאתי פה את אהבת חיי, התחתנתי כאן ונשארתי", היא אמרה.

בעלה של דנה עובד כמנהל ייצור במפעל שנמצא באחד הקיבוצים הסמוכים. אף שהיא משתדלת להלל את העיר, היא מבינה כעבור רגע שגם בעלה נאלץ לחפש את פרנסתו מחוץ לעיר, "יש בזה משהו. המקום לא תקוע, הוא רק מתפתח לאט".

"קריית שמונה מדשדשת. למשל מי שמתעסק בהייטק לא מוצא את עצמו ועובר למרכז. כל האחים שלי יצאו: אחד לראשון לציון, אחת לאמריקה, ועוד חייל שלא מתכוון להישאר כאן", מסבירה אורנית את הנתון היבש של מאזן ההגירה השלילי של העיר. "כשאני נוסעת ללימודי תואר שני בחשבונאות בהרצליה, קצת עצוב לי. למרות הפקקים, רואים שיש חיים. הכול ער בשעות הערב, ואצלנו לא. פה בשעה 21:00 בערב אפשר לספור על כף יד אחת את המכוניות שעוברות בכביש הראשי. מצד שני, כשאני רואה את אחי שנדחק עם המשפחה שלו בדירה, אמנם חדשה, שעולה 1.4 מיליון שקל, אני יודעת שבמחיר הזה הוא יכל לקנות כאן שתי דירות בהרחבה".

"אם המפעל נסגר אין אופציה אחרת"

ליאור אוחנה (36) נאלץ לעזוב את העיר לאחר שסיים לימודי הנדסת מכונות. מיעוט המשרות בתחום ההייטק באזור, כמו גם השכר הנמוך משמעותית מזה המשולם במרכז הארץ, הביאו אותו להצטרף לעוזבים ולעבור להתגורר במרכז הארץ. "האופציה היחידה הייתה שלוחה של 'תדיראן', ועבדו שם עשרה מהנדסים".

"אותו בעל מקצוע, באותו תפקיד, עם אותו הוותק, יקבל בקריית שמונה 2,000 שקל פחות לעומת מקום אחר", מסביר אוחנה, "המעבידים לוקחים בחשבון את העובדה שיש הקלות מס בקריית שמונה ומקזזים אותן מראש מהמשכורת. אתה אומר לעצמך 'למה לי להישאר במקום כזה?', כי אם המפעל נסגר אין אופציה אחרת". בשש השנים האחרונות מתגורר אוחנה במרכז. קריית שמונה נשארה מבחינתו באותו המקום. "העיר הזו מתה מהשעה 21:00 בערב. אין שם לאן לצאת, אין לאן לקחת את הילדים, אין קולנוע ותיאטראות, אין פאבים".

האמת שיש פאבים - אפילו שניים, סמוך לאזור התעשייה הצפוני, המאוכלס במפעלים. 

המשכילים מהגרים למרכז

בחומוסייה שבאזור התעשייה הצפוני יושב לירון (26), סטודנט שנה שנייה לחינוך במכללת תל חי. הוא יודע היכן לא יגור עוד שנה, כשיסיים את לימודיו. "לסטודנטים זה נוח לגור פה באזור, אבל אני לא אשאר כאן אחרי הלימודים. אין כאן יותר מדי מה לעשות, אני מעדיף לחזור למרכז".

"רוב התעשייה כאן באזור היא לואו-טק עם שכר נמוך", אומר ד"ר דורון לביא, ראש החוג לכלכלה וניהול במכללת תל חי. הוא סבור שהשילוב בין תעשייה ירודה, שאינה דורשת כישורים, לבין שכר מינימום וכוח אדם נטול השכלה, הוא לא המתכון המוצלח לצמיחתה של עיר.

ד"ר דורון לביא ממכללת תל חי(צילום: אביהו שפירא)

"זו הבעיה העיקרית של קריית שמונה. באחוזים יש כאן פי שניים תושבים המשתכרים שכר מינימום, בהשוואה לתושבי המרכז. וזה מעגל שלא יוצאים ממנו, כי בשביל לואו-טק לא צריך השכלה, והשכלה מעלה את רמת החיים. הסטודנטים מסיימים את הלימודים ועוברים למרכז, ואז נוצר מצב שמי שנשאר הם ברובם חסרי השכלה או בעלי השכלה מהרובד התחתון. מי שאמור להניע את האזור עוזב", הוא אמר.

"בטח שנלך להצביע"

רגינה פרץ (55) הייתה ילדה כשהגיעה לקריית שמונה עם בני משפחתה. כשהיא מסיימת את הקניות בשוק העירוני, היא עולה עם השקיות לאוטובוס ונוסעת לביתה. לטענתה, היא טרם החליטה למי תצביע בבחירות, אך שם מועמד אחד שגור בפיה. "אני רק ביבי", היא מדקלמת. "המצב שלנו לא השתפר בארבע השנים האחרונות, אבל זה בגלל ראש העיר שמבטיח הבטחות מבלי לקיים".

ניכר שפרץ לא יודעת מי עומד בראש המפלגות האחרות. "כרגע נראה לי שאבחר בביבי, אבל אנחנו מזגזגים בבית", היא אמרה. "יש לי חמישה ילדים. לפעמים אנחנו משכנעים אחד את השני, וכולם מצביעים לאותו מועמד".

ברחוב הראשי של העיר צועדים צעיר וצעירה. הם מחפשים טרמפ לקניון הסמוך. לצעיר מלאו לפני כמה חודשים 18. "אצביע לזה שעכשיו ראש ממשלה, נו, איך קוראים לו, ביבי", הוא אמר.

אבל לא כולם ייתנו את קולם לנתניהו. מאחת המכולות בשיכוני העיר יוצא נ'. הוא מחזיק מקל הליכה בידו האחת ושקית קניות בשנייה. הוא בן 78, ומתגורר בעיר מאז 1957. "בטח שאלך להצביע - למה לא, מה, אני מת?". לדבריו, הוא איש ליכוד שמתכוון הפעם להצביע לעבודה. "הליכוד שרף אותנו. נתניהו לא מרחם על הילדים שלנו, כל שבוע מעלה את המחירים של הדלק והלחם". הוא טוען כי לא משנה איזה ראש ממשלה ייבחר, מצבה של קריית

 שמונה לא ישתפר. "יש לי ארבעה ילדים, כל הזמן אמרתי להם שלא יישארו בקריית שמונה, כי אין מה לעשות כאן ובחוץ הם יתקדמו יותר".

ויש גם כאלה שלא מתכוונים להצביע. אדם גלעד מקיבוץ משגב עם שליד קריית שמונה אמר: "גם הפעם לא אחרוג ממנהגי - אני לא הולך להצביע. אם אלך, אשים פתק לבן או נייר טואלט". דור (21), שלא מזמן השתחרר מצה"ל, הצהיר כי לא ינצל את זכותו הדמוקרטית. "אין למי להצביע, מה זה משנה מי ייבחר. מי שזה לא יהיה, קריית שמונה תישאר אותו הדבר".