נווה מדבר: ביקור במסעדת אואזיס

בתוך עננת עשן, ערב אחד בביתי, צף לפתע זכרון מענג מהארוחה הקודמת שלי - כלומר, אם להתעלם מהפלאפל בעמידה בצהרי היום בשוק - שעליה חתומה רימה אולברה, שפית נדירה במחוזותינו שהגיעה לישראל מסן פרנסיסקו בראשית המילניום.

את המטען הקולינרי הבינלאומי שלה היא פרקה ב"אומניבור", מועדון סגור לקבוצת סועדים מצומצמת שהייתה מוכנה לשלם הרבה מאוד בשביל ארוחה בלתי נשכחת. לפני כחצי שנה היא הנפיקה את עצמה לציבור הרחב כשחנכה את אואזיס התל אביבית.

עוד מסעדות בערוץ האוכל:

המקומות שהכי כיף לשתות בהם על הבר

נימוח אישה: ביקור במסעדת קלימרה

בשורה טובה: סיור מסעדות ואוכל בנצרת 

אואזיס היא מסעדה זעירה. כמה שולחנות בפנים, עוד כמה על המדרכה בחוץ, וחדרון למעלה לארוחה פרטית. בהתאמה היא מציגה תפריט קטן - שש עד שמונה מנות - אך חובק עולם, שמתחלף מדי פעם על פי זמינות חומרי הגלם במטבח והפנטזיות התורניות של השפית. עוד מוצעות כמה מנות ביסטרו משלימות, לריכוך ההמתנה לדבר האמיתי.

(צילום: איל טואג)

ובינתיים חידה: שני אנשים נכנסים למסעדה ומתיישבים על שני כיסאות בשני הקצוות הרחוקים של הבר. איך זה שלאורך כל הארוחה הם לא מפסיקים להתנגש זה בזה? אז ככה, הבר באואזיס מסוגל לקלוט בסך הכל שני כיסאות שנדחסו על משבצת של כיסא וחצי. אבל עם קורט סקרנות קולינרית אפשר להתייחס לחיסרון הזה כאל יתרון מוחץ: האפשרות לבלוש בפרטיות מוחלטת אחר הביצועים על הגריל ועל הכיריים ממטר אחד. אם אתה גם יודע לייצר סמול טוק של מטבחים, קיבלת הצגה פרטית של השפית, לרבות הוראות בימוי בין המערכות.

פתחנו עם שנחאי דמפלינגס (58 שקל) עטופים בכרוב עלים סיני, ממולאים בבשר לבן, בשרימפס ובעשבי תיבול אסייתיים. הטייק־אוף על מעטפת הבצק הקלאסית לא היה מוצלח, וגם טעמי המילוי נעדרו ייחוד ראוי לציון. רוטב הג'ינג'ר המתקתק־חריף, דווקא הוא, היה המרכיב האטרקטיבי במנה.

(צילום: איל טואג)

תמנון על רושטי תפוחי אדמה (68) השכיח את אכזבת הפתיח ויילד חיוכים ראשונים; זרועות התמנון ירדו מהגריל בדרגת עשייה נפלאה, הקריספיות של הרושטי נחרתה בזיכרון החך הרבה אחרי סיום הארוחה, ומחית פלפלים מעקצצת השלימה מנת חמישה כוכבים.

מנה בשם "פורצ'יני מזויפות" (58) היא עוד יצירת מופת קטנה לתיוק באלבום המנות שכדאי לנסות לשחזר בבית. כבר בשם המתגרה מתחבאת הבטחה למשהו שיתעלה על המקור: אם להיתלות באילן מתחום הכירורגיה הפלסטית, ההקבלה המתבקשת היא לניתוח להגדלת חזה — שאמנם מייצר שדיים מזויפים אבל בהחלט יפים יותר. בצלחת מצאנו פטריות יער אל דנטה שהושרו במשך יומיים בתמצית פורצ'יני, ניצלו בשמן זית וספגו מטחי פרמזן.

העוגן הישראלי בתפריט הוא "יפו" (110), מנה שנראית כמו פלנטה זרה: בשמל תפוז שמכסה על צינורות קנלוני ממולאים בשרימפס, בריקוטה ובפקורינו, ומעליהם פרח זוקיני מטוגן בתפקיד החללית שנחתה על הכוכב וקרסה. כל נעיצת מזלג העלתה ַמגמה חצי נוזלית־חצי מוצקה של טעמים משובחים.

(צילום: איל טואג)

הפספוס היחיד: פרח הזוקיני לא טוגן בשמן עמוק דיו, ומרקמו הזכיר רכיכה שעברה בישול יתר. "וייטנאם" (98) זימנה לנו פילה דניס ברוטב שאלוטס, למון גראס, קרמל וקפיר ליים, אותו עלה קסם לימוני שגדל חופשי בחגורה הטרופית. הדג העסיסי לווה בסלט פירות מתקתק ומרענן שבלטו בו טעמי שזיף. ממדיה הצנועים של המנה לא הצדיקו את מחירה.

כמעט כל השאר כבר היה על חשבון הבית. שילמנו רק על פעמיים קמפרי לימון (60), וזכינו בזוקיני נהדר בשמן כמהין עם פקורינו ועם עלי כותרת של היביסקוס, בשני צ'ייסרים מתובלים נפלא של בלאדי מרי ובעוד שני צ'ייסרים של גלידת תה ירוק יפנית עם קציפת יסמין.

אואזיס. טשרניחובסקי 1 תל אביב, 6206022־03 (פתוח רק בערב, סגור בראשון) - מומלץ להזמין מקום מראש.