הילדים רוצים כלב? כך תדעו אם אתם מוכנים

מדי פעם גם זה עולה בחדר הטיפולים שלי: משפחות מגיעות לייעוץ משפחתי ו"על הדרך" מבקשות לשמוע את דעתי על אימוץ של כלב. חלקכם ודאי מכיר מקרוב את המשפטים הבאים: "אמא, אני רוצה כלב!"; "למה ליוני יש ולמאיה וליואב אפילו שניים? גם אני רוצה!".

וזה, כמובן, לא מגיע כמופע חד-פעמי. זה יחזור על עצמו, שוב ושוב, בוקר, צהריים וערב. תחינה ההופכת ל"טחינה" וילדים דעתניים חוזרים ללא ליאות חוזרים על הבקשה בכל הזדמנות, מחפשים את החרך דרכו יוכלו להיכנס ולהגיע ל"בטן הרכה" שלנו: "רוצים כלב!".

"אז מה את אומרת", הם מפנים אליי עיניים שואלות, "להביא כלב הביתה?".

כתבות נוספות של אלי זוהר ניב בערוץ הורים :

סליחה שלא הייתי איתך מספיק; 10 חטאים בהורות

מה תתני לי? כשילד דורש פרס על התנהגות טובה

בדקו את עצמכם: האם אתם סמרטוט של הילדים?

6 שינויים שיהפכו את ההורות שלכם לקלה יותר

משפחה עם כלב: זה נראה טוב, לא?

כשההורים עצמם חובבי כלבים מושבעים, ומאיזושהי סיבה אין עדיין הולך על ארבע המתרוצץ בבית, הדרך לשם תהיה בדרך כלל קצרה ופשוטה יותר. השאלה הופכת לדיון סוער (ולא פעם אף מתמשך) כשההורים לא לגמרי בטוחים שזה בכלל מתאים להם. הם לא בטוחים אם יצליחו להתמודד עם זה. במילים אחרות, אם הילד לא היה מעלה את העניין, קרוב לוודאי שהם לא היו מאמצים לחיקם על בסיס קבוע שותף שעיר המכשכש בזנבו.

אבל מה לעשות, והילד רוצה? זה בלבד כבר עושה לנו קוואץ' בלב ובשנייה אחת אנחנו נזכרים בכל הכתבות שקראנו על חשיבותם של בעלי החיים בתהליך הגדילה וההתפתחות של ילדים. תוך זמן קצר אנחנו ממלאים את העמודה של ה"למה כן": קודם כל, זה ממש בריא לגדל ילדים בחברת חיות.

בטח ובטח כשמדובר בילדים עירוניים שבקושי חווים טבע ביום-יום שלהם. כאלה שבשביל לראות חמור אמיתי ואפילו תרנגולת או ברווז צריכים להרחיק ולנסוע לפחות שעה, להגיע לאיזו פינת ליטוף או לחילופין לדודים הגרים במושב ולחזות בפלא.

שלא לדבר על כך שהרבה יותר עדיף שהילד שלנו יתרוצץ בחוץ עם הכלב, ישחק וישתולל איתו, יוציא מרץ ויחזק את גופו, במקום לבלות כל כך הרבה שעות פאסיביות להחריד מול מסכים. לא ככה? ובואו לא נשכח שכלבים הם כל כך נאמנים, מסורים, אוהבים. כלב הוא חבר לחיים!

במקביל, אנחנו אומרים לעצמנו, זה גם יחנך אותו לצאת קצת מהאגוצנטריות שלו, לטפל במישהו אחר, לדאוג לו, לחוש חמלה ואמפטיה לזולת. זה יפתח בו אחריות, ילמד אותו התמדה מה היא, גם כשלא ממש מתחשק לו, וגם יעזור לו להרגיש נוח בחברתם של בעלי חיים. חשוב? חשוב.

עבור חלק מאיתנו יש כאן גם סוג של תיקון לילדות חשוכת כלבים, כשאנחנו כל כך רצינו, ביקשנו והתחננו - והורינו הקשיחו ליבם מול כל אלו וסרבו בתוקף. והנה הזדמנות פז לעשות כאן משהו אחר וטוב יותר. שוב אנחנו (איזה כיף!) הורים טובים יותר!

ובכלל, זה נראה טוב משפחה עם כלב, לא? וכבר אנחנו רואים את עצמנו יוצאים איתו לטיולים, רצים איתו על חוף הים ובפארק, מתכרבלים איתו על השטיח בחורף, מצטלמים איתו לברכה המסורתית של ראש השנה ושולחים לכל מכרנו - פוסטר של משפחה מוצלחת שיש לה אפילו כלב.

ומה אם בסוף הכל יפול עלינו?

אבל מצד שני, מה יהיה אם כל זה לא יקרה? מה אם הילד שלנו לא יעמוד בהבטחתו ולא יוציא אותו לעשות את צרכיו כפי שהבטיח? מה אם לא יהיה לו זמן/ חשק/ סבלנות (אין, כמובן, צורך למחוק את המיותר) לטפל בו, לשחק איתו, להעניק לו תשומת לב?

כן, אנחנו כבר מכירים את הילד שלנו, שנורא מתלהב כשהוא רוצה משהו מאוד-מאוד, יודע להבטיח את העולם כולו ויותר מזה. אלא שאחר כך, כשמגיע רגע הביצוע, השלב בו הוא נדרש לפרוע את הצ'ק - הוא כבר לא שם. במקום זה אנו פוגשים מגוון מרשים של סיבות, נסיבות ותירוצים המסבירים לנו, כולם יחד וכל אחד לחוד, למה זה ממש לא אפשרי. מה נעשה אז?

אנו חוששים (ובצדק, יש לומר) שגם התפקיד הזה מהר מאוד יפול עלינו, מעבר לכל ההשקעה העתידית שלנו בסיפור הזה: הטיפול השוטף, הביקורים אצל הווטרינר, ההתמודדות עם השערות שהוא ישאיר בכל מקום, התולעים, הקרציות ושאר טפילים, העלות הכספית הלא מבוטלת. שווה או לא שווה?

אז בואו נבדוק מה חשוב וכדאי לעשות על מנת להחליט ולהתנהל נכון בסוגיה המעניינת הזו:

1. שרטטו תמונה ריאלית

כזו המורכבת מכל ה"בעד" וה"נגד" שאתם מעלים על דעתכם, מתוך היכרותכם את עצמכם ואת הילדים שלכם. עשו מקום גם לרווחים וגם לתמורה שאתם עתידים לקבל, ובמקביל גם לחששות שלכם. ככל שתיקחו יותר דברים בחשבון מראש - כך תופתעו פחות אחר כך. אם הילדים שלכם צעירים מדי, עסוקים מדי, מתקשים, גם במקומות אחרים, לקחת אחריות ולהתמיד - כדאי לראות את זה. באותה מידה, אם אתם רוצים אבל מאוד עסוקים וגם ככה מרגישים שאין לכם יותר אוויר במיכלים - גם את זה כדאי להכניס למשוואה. מה שנקרא "להכות בברזל בעודו קר".

2. עד כמה זה באמת מתאים לכם

בדקו עד כמה באמת מתאים לכם להכניס כלב למשפחה שלכם? לחיות במחיצתו של בעל חיים בבית שלכם? הכוונה כאן היא שאם זה רק בשביל הילד, מתוך הבנתכם העקרונית שזה חשוב לו, עלולה להיות כאן בעיה. זה כמו להחליט להפוך להיות מאוד ספורטיבי בשביל הילדים או מאוד קליל ורגוע. זה לא לגמרי בלתי אפשרי לעבוד על זה ולעשות שינוי, אבל בואו נזכור שמדובר כאן באתגר רציני שלוקח זמן ומצריך עבודה עקבית, וחשוב לבדוק עד כמה אנחנו רוצים בזה ומוכנים להתאמץ. וכן, אם זה לא עובד עבורכם מותר גם להגיד "לא, זה לא מתאים לי".

3. ערכו הסכם מקדים עם הילדים

המבהיר מה כוללת האחריות שלהם ומה שלכם. טיפול בכלב, כאמור, כרוך בלא מעט "עניינים" שעל חלקם אנחנו, ההורים, מופקדים. לעומת זאת, בכל החלק השוטף של הטיפול הילדים בהחלט יכולים ואמורים לקחת חלק - בעיקר אם הבקשה הגיעה מהם. שתפו אותם והתייעצו איתם, תנו להם לומר את דעתם ולהחליט (באופן סביר המתקבל על דעתכם) על אופן ביצוע המטלה. חשוב שהם ירגישו שותפים "על אמת", ושאתם מתייחסים לכל מה שהם אומרים ברצינות גמורה. על הבסיס הזה יש סיכוי טוב יותר שהם באמת ירגישו מחוייבים.

4. לא כל כלב מתאים לכל משפחה

חשבתם על זה? יש ה-מ-ו-ן סוגים של כלבים: גדולים וקטנים, נמרצים ועצלים, שעירים וקצוצי פרווה, גזעיים ומעורבים. חשוב מאוד להתאים את הכלב למשפחה, לצרכים, ליכולות ולטמפרמנט שלה. ראיתי כבר משפחה שהכניסה כלב מאוד תזזיתי הביתה ובתוך שבועות ספורים הבית פשוט "היה על גלגלים": הילדים הסוערים ממילא הפכו להיות חסרי שקט מתמיד ולהורים לקח זמן להבין את הקשר בין הדברים. מעניין היה לראות איך הבית נרגע יום אחרי שהכלב אומץ על ידי משפחה אחרת. קחו זאת בחשבון לפני ותמנעו מעצמכם ומהילדים שלכם מפח נפש מיותר.

5. ומה יקרה אם?

אימצנו כלב, שיתפנו, דיברנו והסברנו, ערכנו הסכם, שמענו המון הבטחות לשיתוף פעולה - ובכל זאת אנחנו מוצאים את עצמנו, פעם אחר פעם, מגיעים הביתה ומגלים ששוב לא הוציאו אותו לסיבוב היומי. אנחנו מאוכזבים, מזכירים לילדים את האחריות שלהם, כועסים ואפילו מגיעים למצב בו

אנו מאיימים שנוציא את הכלב מהבית. ועכשיו מה?

כאן צריכה לבוא החלטה מאוד ברורה שלכם: איפה עובר הגבול מבחינתכם. במידה והילדים שלכם מתרשלים בתפקידם ואתם באמת לא מוכנים לקחת את זה על עצמכם, האפשרות של הוצאת הכלב מהבית צריכה להיות אפשרית גם עבורכם. קחו את עצמכם ואת האמירות שלכם ברצינות.

במידה וזה לא כך, ואתם בעצמכם לא מסוגלים להיפרד מהכלב (כן, גם זה קורה. היצורים האלה הם שובי לב...) הגמישו את החוקים מבלי להתחשבן איתם בכל פעם שהם מפשלים. כך או כך - בחרו באחת מהאפשרויות והישארו נאמנים לבחירה שלכם.

6. כשהילד שלכם פוחד מאוד מכלבים

ישנם ילדים שבאמת מאוד-מאוד פוחדים מכלבים. לא פעם זה בא עם עוד סט של פחדים בתחומים אחרים, ואנחנו, ההורים, מוכנים לעשות הכל על מנת לעזור להם להתמודד ולהתגבר עליהם. במקרה כזה חשוב עוד יותר להתייעץ עם מאמן כלבים מקצועי לגבי בחירת הכלב, מינו, גודלו והתכונות המאפיינות אותו, ולהיעזר בו גם בתהליך ההתיידדות וההתקרבות לכלב. כשתהליך כזה מצליח הילד מרוויח כמה פעמים: גם מתגבר על הפחד המטריד מכלבים, גם לומד שניתן להתגבר על פחדים וגם זוכה בחבר קרוב שבאמת מקבל ואוהב אותך בדיוק כמו שאתה.

הכותבת היא יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים ומנהלת פורום הורים ראשל"צ. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן