קוראים ומשתחווים: די לעלונים בתפילה!

אני מחכה ליום שבו יקומו הרבנים ויכריזו על כך שהגיעה העת למלחמת חורמה נגד עלוני השבת. שיכריזו במילים ברורות כי כל הקורא בהם בשבת או בזמן התפילה הרי הוא עובר על איסור דאורייתא. ככה במילים פשוטות. זה לא שפתאום הפכתי להיות יראת שמיים דגולה, אבל אם יש דבר אחד שאני ממש לא אוהבת זו צביעות. והגיע הזמן להודות שבעניין הזה, הציבור הדתי לאומי חוטא לעצמו בגדול, מרמה את עצמו ואת ריבונו.

>>> עשו לייק לפייסבוק שלנו: ה-wall שלכם יהיה מבסוט <<<

כשאני מביטה מעזרת הנשים מלמעלה ורואה כיצד מעבירים הגברים את זמן התפילה עם עלוני השבת אני מתחלחלת. באף כנסייה, מסגד, או מנזר בודהיסטי לא היו מעלים על דעתם להכניס עיתונים ולדפדף בהם אל מול היכל הקודש. רק אצלנו משום מה התופעה הפכה להיות לגיטימית. מעיינים בעלוני השבת כדי להעביר את חזרת הש"ץ, את קריאת התורה, את ההפטרה, את המוסף. כאילו שמדובר בילדים קטנים שמישהו הכריח אותם לשבת על הכיסא והם מחפשים מפלט.

מי אשם? הלגיטימציה

הגיע הזמן לומר את האמת, וכעיתונאית - אני יכולה להגיד זאת בפה מלא: אלו כבר מזמן לא "עלוני שבת", אלא עיתונים לכל דבר שפועלים בדיוק כמו כל כלי תקשורת. הדפים הללו מלאים בפוליטיקה ובהטיות פוליטיות זולות ודמגוגיות, לצד כותבים מבריקים. כך שבעצם מדובר במקומון למגזר הדתי שמגיש לציבור את כל מה שמעניין אותו, באצטלה של דברי קודש.

ארון הקודש נפתח, ספרי התורה מתגלים, החזן מנעים בקולו הערב, שכינה מרחפת מעל, אבל הגברברים שיושבים סביב כל הטקס המקודש עסוקים בדבר אחר: מי יבחר לראשות הבית היהודי, מכרז לפנטהאוז מפואר במודיעין, מבצע מיוחד ב-199 שקלים, או בעשרה אחוזי הנחה, להזמנות חייגו כוכבית. לפעמים

בא לי לזרוק עליהם מלמעלה ניירות מקומטים כדי להפתיע אותם ולהעיר אותם שנייה אל המציאות. הו אלוקים, אני כל כך מתביישת.

אבל זו לא אשמתם חלילה, האשמה היא בלגיטימציה של תחנת החלוקה, שהיא הכניסה לבית הכנסת. את ישראל היום מחלקים לנהגים בכבישים, את ג'רוזלם פוסט מחלקים בכניסה לתחנת הרכבת, ידיעות אחרונות נמכר לצד מעריב בקיוסקים. זה לגיטימי. אבל תארו לכם שהמחלק של ישראל היום היה מעיז לעמוד בכניסה לבית הכנסת ולחלק את העיתונים שלו, האם זה היה נראה הגיוני? ודאי שלא. אז מדוע "עלוני השבת" שדנים בתקציב הביטחון, שר החוץ, התפקדות לבחירות, והשכרת רכב מקבלים את הלגיטימציה?

הרשו לי לחלוק על רבנים שכותבים שניתן להתעלם מהפרסומות ולקרוא רק את דברי התורה. פרסומות אלו נועדו לקריאה, שאם לא כן, הן לא היו מודגשות ומעוצבות באופן ממותג ומנסות למשוך את העין. "הרשמה ללימודים גבוהים, מינוי לאינטרנט מסונן, אתרי שידוכים, לא מפספסים את השקעת העשור, רק 660 אלף שקל, הסרת משקפיים, קבוצות רכישה ובקרוב בחנויות" - איך אדם דתי יכול להימצא בתודעת שבת. כשלקול זמרת "לכה דודי" הוא נאלץ לחשוב על המשכנתא שלו?

במקום עיתון - אבל בבית

אינני נגד העלונים עצמם, אני אפילו מעדיפה לקחת אותם הביתה במקום עיתון רגיל ולהעביר את השבת בחברת הרבנית ימימה מזרחי על פרשת השבוע, הרב אבינר על סוגיות מורכבות במגזר, סיפוריו המרתקים של הסופר עודד מזרחי, הרב האמיץ יובל שרלו ואפילו את דברי הרכילות של ידידי רז קיל. עדיף לי לקרוא

אותם על פני שני הקילו של מוספי ידיעות ומעריב שהייתי נוהגת לקרוא בעבר. אם מדפדפים היטב בין כל הדעות הפוליטיות המאוסות, ניתן גם למצוא פנינים אמיתיות. אבל אני עושה זאת בבית, אחרי התפילה, אחרי הסעודה.

תקראו לי צדקנית או מתחסדת, אבל הפתרון הוא מאוד פשוט לדעתי: כל קהילה צריכה להחליט בינה לבין עצמה שאין יותר עלונים בתפילה. נקודה. בדיוק כמו שיש את השלטים הקטנים "נא לא לדבר בזמן התפילה", אפשר להדביק שלט קטנטן: "כדאי להימנע מקריאת עיתונים בפניו של הבורא".

אני מאחלת לנו שיגיע היום שבו בתי הכנסת יהיו כל-כך שמחים, כל-כך מלאים בעבודת השם אמיתית, שלא נרצה לראות שום דבר חוץ מאת האותיות הקדושות של התפילה.