הילד לוקח את האוטו? העליון מדריך את ההורה
בית המשפט העליון החליט לדחות ערעור של הורה, אשר רכבו הוחרם לאחר שבנו נהג שתוי. כדי להבהיר מתי מותר לתת את האוטו, פרסמו השופטים שש אמות מידה חשובות. קראו, זה עשוי למנוע צרות
הילד יוצא לבלות ומבקש את המכונית המשפחתית? כך תוודאו שלא ינהג בשכרות. בית המשפט העליון דחה ערעור שהוגש על החלטת קצין משטרה להחרים מכונית ל-30 יום, עקב נהיגת בנו של בעל הרכב תחת השפעת אלכוהול. "לבקשת הבן להשתמש במכוניתו של אביו יש 'תג מחיר' חינוכי ומשפטי", קבע השופט נועם סולברג. עוד הבהיר כי הורים אינם יכולים להסתפק בכך שיזהירו את ילדיהם מפני ביצוע עבירה, וכי עליהם לוודא שלא יוכלו לנהוג לאחר ששתו - למשל על-ידי קביעה מראש של נהג תורן.
המדריך של השופט ג'ובראן להורה המתלבט
השופט סלים ג'ובראן הצטרף לדעתו של השופט סולברג, אך הוסיף עליה מעין מדריך להורים המתעתדים לתת את המכונית המשפחתית לאחד מילדיהם. השופט ג'ובראן קובע שש אמות מידה שידריכו את ההורים כיצד ראוי לנהוג:
- סוג האירוע: "אם הרכב ניטל כדי לנסוע למסיבה או לבילוי אחר שצפוי לכלול שתיית אלכוהול, יש להטיל נטל מוגבר על בעל הרכב (ההורה) לוודא שלא יבוצע ברכבו שימוש אסור".
- מרחק מקום הבילוי: "ככל שמקום הבילוי מרוחק יותר ואינו מציע חלופות תחבורתיות, דוגמת תחבורה ציבורית, כך ראוי שהנטל על בעל הרכב (ההורה) יהיה גדול יותר".
- גיל הנהג וניסיונו בנהיגה: "יש מקום לתת משקל לגיל הנהג, לניסיונו בנהיגה. ככל (ש)הנהג צעיר יותר, וללא ניסיון נהיגה, הסיכוי כי יעריך הערכת יתר את כישורי הנהיגה שלו וינהג בשכרות עולה".
- עברו התעבורתי של הנהג: "ודאי שבמקום שבו לנהג הרשעות תעבורה בגין שימוש אסור ברכב, על בעל הרכב להקפיד הקפדה יתרה כי השימוש ברכב יהיה כדין".
- היקף השימוש ברכב של הנהג: "ככל שתדירות השימוש של הנהג ברכב גבוהה יותר, והוא משתמש בו במהלך חיי היומיום, יש מקום להקל בנטל המוטל על בעל הרכב להזהיר את הנהג בכל מקרה ומקרה".
אם הבן שותה, כדאי שיהיה נהג תורן
בינואר 2011 נעצר בנו של המערער, חייל בשירות סדיר בן 21, לבדיקת שכרות. הבדיקה העלתה כי נהג תחת השפעת אלכוהול. רישיון הנהיגה שלו נפסל מנהלית ל-30 יום, והוגש נגדו כתב אישום. בשימוע שנערך לאביו, בעל הרכב, החליט קצין משטרה - בהתאם לסמכות הניתנת לו על-פי חוק - לאסור את השימוש במכונית המשפחתית ל-30 יום.
בעל הרכב הגיש לבית המשפט לתעבורה בתל-אביב בקשה לבטל את צו איסור השימוש במכונית, בטענה כי אישר לבנו לנהוג רק לאחר שהזהיר אותו מפני ביצוע עבירות. בבית המשפט טען כי עשה "כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה" של נהיגה בשכרות. לטענתו, יש לבטל את איסור השימוש במכונית, המשמשת אותו להגיע מדי יום למקום עבודתו.
אלא שבית המשפט לתעבורה דחה את הבקשה. "לא די באזהרה", קבע בית המשפט. "היה על המבקש (אביו של החייל) להבטיח שאם הבן שותה משקה אלכוהולי, יהיה נהג תורן... לא שמעתי מפיו שהוא דרש וקיבל הבטחה כלשהי לקיומו של נהג תורן". גם בית המשפט המחוזי, שדן בערר שהגיש האב בעניין, קבע כי לא עשה די כדי להבטיח שהבן החייל לא ינהג כאשר הוא תחת השפעת אלכוהול.
בנים אכלו בוסר, שיניו של מי תקהינה?
בבית המשפט העליון, חזר האב וטען כי הזהיר את בנו. אלא שלדבריו, בית המשפט לתעבורה הטיל עליו חובה גם לשוחח עם חבריו של בנו. דרישה שכזו, כך הבהיר, אינה מעשית ואינה ריאלית. "זהו דבר שאינו מקובל מבחינה חברתית, ועל כן מדובר בגזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה", טען עורך דינו. "מדובר בפגיעה רחבה וברורה בזכות הקניין... התוצאה הנגזרת מההחלטה היא כי 'בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה'".
כאמור, הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט העליון דחה את כל טענות האב. "דרישה מבעל רכב לעשות ככל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע עבירת הנהיגה בשכרות, היא דרישה ראויה ובעלת חשיבות", כתב השופט נועם סולברג בפסק הדין. "אין זה מובן מאליו שאב חייב באופן אוטומטי להתרצות לבקשת בנו ולתת לו את מפתחות מכוניתו".
השופט סולברג גם מבהיר כיצד נבחנת חובת של אב, כאשר הוא נותן לבן את מפתחות המכונית: "פקודת התעבורה קובע(ת) שני תנאים מצטברים. על-פי התנאי הראשון יש לבחון האם פעל הנהג בניגוד להוראותיו של בעל הרכב... על-פי התנאי השני יש להראות שבעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה". האם כך נהג במקרה זה אביו של החייל? "המבקש לא עשה דבר מעבר לאזהרה הכללית", קובע השופט.
"המבקש טען כי נענש על מעשיו של בנו, והתוצאה היא ש'בנים אכלו בוסר, ושיני אבות תקהינה'", מסכם השופט את החלטתו. "זהו אינו המצב העובדתי. המבקש אחראי, על-פי הנסיבות שהוכחו, על מחדליו-שלו ולא על מעשיו של בנו. התחשבות יתר בבעלים של הרכב שבו בוצעה העבירה, תגביר את הסיכון הנשקף לציבור, ושיני הציבור, הן אשר תקהינה".
"הנזק קטן לאין שיעור מהחיים שיישמרו"
"אמות המידה אינן קובעות כלל קשיח", סיכם השופט ג'ובראן את שש אמות המידה שניסח להורים המתלבטים. "(אולם) אמות מידה אלו צריכות להנחות בעלי רכבים בטרם מתן השימוש ברכב, וטוב יעשו אם ישמרו טווח ביטחון סביר. כך, ישנם מצבים שבהם אף אם התחייב הילד שלא ינהג בתנאי שכרות, אין מקום למתן הרכב - לדוגמה, באם מדובר בנהג צעיר, הנוהג באישון לילה לאתר מרוחק לבילוי המשלב צריכת אלכוהול רבה".
כיצד ינהגו הורים במצב שכזה? "יש לוודא כי ישנו נהג תורן שלא ישתה", מסביר השופט ג'ובראן. "אפשר אף שההורה יידרש לרף גבוה יותר, דוגמת וידוא עם הנהג התורן בסיום הבילוי ובטרם הנהיגה ברכב, כי לא שתה אלכוהול... עדיפה הרתעת יתר על-פני הרתעת חסר. הנזק שייגרם לבעלי רכבים אשר נתנו את רכבם לאדם אחר שנהג בו בשכרות, קטן לאין שיעור מהחיים שיישמרו".
לפנייה לכתב/ת 
