אני בזוגיות עם גבר שאינו פנוי. למה זה קורה לי?
אלו נשים נוטות להיכנס למערכות יחסים עם בני זוג שמעוניינים רק בגוף שלהן, מדוע הן עושות את זה ומה המכנה המשותף לכולן? על נשים שמסתפקות בפירורים של אהבה
זהירות, מגפה! אינספור נשים נמצאות במערכות יחסים שאינן הדדיות, עם בן-זוג שמעוניין רק בגופן, עם זה שאינו מוכן להגדיר את מהות הקשר או עם זה שעדיין מתגעגע לאקסית המיתולוגית. ולמרות שניתן להמעיט בחומרת המצב כאשר אין מדובר בגבר נשוי, כל הקשרים שציינתי מבוססים על אותו הדבר - ביטול צורכיהן ורצונותיהן האמיתיים של הנשים, לטובת תחליף חיוור לאהבה. מצאתי מספר מאפיינים שמאפיינים את הנשים הללו.
נוקשות שגורמת לבדידות
נשים אלו מאופיינות בביקורתיות גבוהה מחד ובפגיעות עצומה מנגד. הן מרשות לעצמן להיות ביקורתיות ואף לא נעימות כלפי אחרים, אך כשנוהגים כך כלפיהן בקלות יתרה הן נפגעות, הופכות תוקפניות וממהרות להתרחק ולנתק קשרים. הבדידות שנוצרת בחייהן גורמת להן להפוך תלויות בקשר שעל-אף הכאב שבו, מלווה גם בריגוש שמפיג את בדידותן וגורם להן לרגע קט לחוש נאהבות.
הקושי לשלוט ברגשות
אותן נשים ממהרות לאבד שליטה רגשית; הן נוטות להתפרץ בכעס, בבכי, לומר מתוך כאב דברים קשים שאינן מתכוונות אליהם באמת. וגם כשהן מבינות את טעותן הן אינן מצליחות לשלוט בעצמן. חוסר השליטה, שבא לידי ביטוי ביתר שאת בקשרים רומנטיים עליהם מוטל עול גדול של ציפיות, גורם לשיפוט עצמי מכאיב ולכעס מר על עצמן.
בקשרים לא הדדיים מינון הפגישות נמוך יותר, מה שכביכול מאפשר לנהל את הכעסים מחוץ לקשר ולשמור, לפחות בחלק מן הזמן, על מראית עין של יציבות רגשית. אך אין בכך מזור לשורש הבעיה, ואופי מערכת היחסים הכרוך בביטול עצמי מלבה את הכאב ואת הכעס שמגבירים בתורם את חוסר השליטה.
הפחד מדחייה
בשל הפגיעות העצומה שבה, כל דחייה, ואין זה משנה מה סיבתה, הנה בלתי נסבלת עבור אותה אשה. כאשר מדובר בגבר שאינו פנוי, היא יכולה לספר לעצמה שהדחייה היא בשל סיבה חיצונית, לא בגללה. אך כאשר מתרחשת הדחייה, שהינה בלתי נמנעת בקשר שכזה, הנסיבות שגרמו לה אינן משנות את הכאב במאומה.
הפחדה ורחמים עצמיים
"לעולם לא תהיה לי זוגיות", "לי שום דבר לא יעזור" - הן שבות ומצהירות בדרמטיות כאילו היו חוזות עתיד מיומנות. הן מבכות את מר גורלן באזני חברותיהן, בכדי שהללו ישכנעו אותן שהכל יהיה בסדר, ובשעותיהן הפנויות הן נוטות לשקוע בהתקפי בכי מלאי רחמים עצמיים, מאשימות את הוריהן על נסיבות חייהן הקשות ואת בורא עולם על רוע מזלן.
וכך, באופן אקטיבי הן מגבירות את האומללות, את תחושת הייאוש ואת התקיעות. ומשום שסיפורן העצוב הפך כבר למנטרה עמה למדו להזדהות, לעיתים הן שוכחות שזהו סיפור בלבד. האומללות והפחד שטיפחו במסירות כה רבה דוחפים אותן להיתלות בריגושים המפוקפקים, שכן הן צמאות לכל שביב של הצלה שישכיח לרגע את חייהן "הקשים".
הימנעות מלהביט לאמת בעיניים
פעמים רבות, בכדי לתת לעצמן לגיטימציה להמשיך וליהנות מהסיפוק המיידי שבקשר, הן מסבות את פניהן מהאמת המרה - שהגבר שמולן פשוט לא בחר בהן כבנות זוגו - ומשכנעות את עצמן שאוטוטו יתרחש הנס שיגרום לו להבין שאינו יכול לחיות בלעדיהן.
אגב, למרות מה שעלול להשתמע מהכתוב לעיל, ברוב המקרים מדובר בנשים חזקות שהתגברו על מכשולים ונחלו הצלחות בתחומים שונים, אך דווקא בתחום הזה הן מתנהגות כילדות מפונקות וחסרות אונים. אם רק היו מוותרות על התלונה, על הרחמים העצמיים ועל הרמת הידיים, ללא כל ספק היה בכוחן להשיג את מטרתן.
מדוע כל-כך קשה להשתחרר מזה?
יש משהו מאוד מפתה בהיענות לסיפוקים המיידיים וקצרי הטווח, כאשר אף אחד אינו מבטיח לנו בכתב שאם נוותר עליהם נקבל משהו טוב יותר. וכך, מצדיקה אותה אשה את בחירתה: "קשה לי, אז מה אם אני מוותרת לעצמי קצת. ממילא אני לבד כרגע, אז למה לא ליהנות בינתיים?".
או שהיא מצהירה הצהרות כמו: "אני לא יכולה בלי סקס", בעודה מתעלמת מההשפלה העצמית, מתחושת העליבות שהיא חשה בכל פעם שבן-זוגה קם והולך לביתו, או משעות ההמתנה מורטות העצבים לטלפון הבא שלעולם אינה יודעת מתי יבוא.
אז מה ניתן לעשות?
קודם כל, עליך להפסיק להנציח באמצעות מעשייך את האמונה שאינך ראויה לחלומותייך ושאין לך ברירה אלא להתפשר, משום שעבורך אין סיכוי למשהו טוב יותר.
רק אם תסכימי במצח נחושה לומר "לא" לכל פיתוי רגעי, ותטרקי את הדלת בפני כל מניפולציה שמיועדת לגרום לך לוותר על רצונותייך ולהתאים את עצמך לתנאים שנוחים לגבר שמולך, במהרה תצמח בך הידיעה הבוטחת שגם לך מגיע הרבה, הרבה יותר.
בהצלחה!
לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד המעריצים של ערוץ יחסים בפייסבוק
שרון שחף היא מומחית לאימון רגשי.
לפנייה לכתב/ת 
