יודעים להפגין למען הסביבה, בקלפי שוכחים הכל

בין הנושאים שבטוח לא יעלו בקמפיינים של מערכת הבחירות הקרובה, כלולים איכות האוויר, השטחים הפתוחים, בריאות הציבור וחלוקת משאבי הטבע בישראל. גם מצב משק האנרגיה ומשק המים של המדינה לא יעמדו על הפרק ובטח שלא ביצועי הממשלה בנושא התייעלות אנרגטית או היישום של חוק אוויר נקי.

• מה אתם עשיתם השנה בשביל הסביבה?
• הביאו כבוד לנגב: פרס אירופי ירוק לבאר-שבע
• חוזרים ללימודים: הדרך לשינוי ירוק התחילה
  

אז איך זה שנושאים שכל-כך מהותיים לחיינו לא מגיעים עד לקלפי? התשובה פשוטה, באופן פרדוקסאלי מרבית נושאי איכות הסביבה נמצאים בקונצנזוס לאומי ולכן הם לא מבדילים ומייחדים את המפלגות השונות. 

בנוסף, למרות החשיפה התקשורתית של תחומי איכות הסביבה - נושאים אלה נתפסים לא פעם כאפורים, כמשעממים ואפילו כמותרות, בטח שאנחנו נאנקים תחת איום ביטחוני ומשבר כלכלי. מה גם שקשה לגזור סרטים או ללכת למכולת עם השקעה לטווח הרחוק או טובת הדורות הבאים.

אבל התשובה פשוטה אפילו יותר - מה שלא מעניין את הבוחר הישראלי, לא מעניין את המפלגות ואת נבחרי הציבור בישראל. אז מי שהולך לקלפי בשביל לשפר את איכות הסביבה שלו - שלא יתלונן שאין מי שמטפל בכך אחרי הבחירות.

מחיר הזיהום מחשמל

המציאות היומיומית של כולנו, לרבות מחירי החשמל, המים, הדלק והמזון או שוק הנדל"ן והתעסוקה - מושפעת מאיכות הסביבה ומשפיעה עליה. משום כך חייבים לבחון את המציאות הסביבתית בישראל בדרך אל הקלפי, מעבר להשפעתה המידית על הכיס שלנו, ולדרוש זאת גם מנבחרינו, ללא קשר למי שינצח בבחירות.

קחו לדוגמה את מחירי החשמל, שעלו מאז הבחירות האחרונות ב-9% וימשיכו לטפס כנראה גם לאחר הבחירות הקרובות.

הסיבה המרכזית לעליית המחירים כרוכה בהפסקת אספקת הגז הטבעי ממצרים שהובילה לשימוש בפחם או בסולר לייצור החשמל. זו גם הסיבה המרכזית לעליה בזיהום האוויר הכרוך בייצור החשמל.

השוואה של נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בין השנים 2011-2010, מצביעה על עליה ממוצעת של כ-10%-15% בכלל מזהמי האוויר שנפלטו בייצור חשמל. מעבר להשפעה על בריאות הציבור - העלות העקיפה של פליטת מזהמים אלה למשק מוערכת במאות מיליוני שקלים בשנה. לצערנו, כנראה שהתמונה ב-2013 תהיה גרועה יותר.

אם עדין קל להתעלם מזיהום האוויר, המים והקרקע הכרוכים בהפקת החשמל והשפעתם אל הבריאות והמשק - הרי שבמציאות רובנו לא נקבל זאת. כך למשל כאשר מתכננים תחנת כוח או תשתיות אחרות בסמוך לתושבים - בדרך כלל ייערכו הפגנות נגד נבחרי הציבור ומוסדות המדינה, בחיפוש אחר תמורה אצל אלו שהצבענו עבורם בקלפי.

הפגנות נגד מיקום מתקני הגז הטבעי(צילום: רוני עזריאלי)

אנרגיה: אין ראייה לטווח הרחוק

מה צריך לעמוד במרכז הדיון הציבורי בבחירות הקרובות, מעבר למחירי החשמל? הכנת של תוכנית מתאר לתשתיות אנרגיה עם ראיה ארוכת טווח וכוללת, המתייחסת לשינויים בתמהיל הדלקים, חיסכון במשאבים והתייעלות אנרגטית, שימושי קרקע והפחתת הפגיעה בסביבה.

תוכנית שכזו תאפשר להקים תחנות כוח, מתקני תפיסה לגז טבעי ותשתיות הולכה לגז ולחשמל, תוך ניהול משק האנרגיה ללא לחצי יזמים או אזרחים. כתוצאה מכך תובטח אנרגיה אמינה, זמינה, זולה וירוקה יותר.

כל כך הרבה נאמר בנוגע לפוטנציאל של אנרגיות מתחדשות כמו שמש או רוח בישראל. גם התקבלו החלטות ממשלה רבות לייצור 10% מהצריכה המקומית באנרגיות מתחדשות עד שנת 2020. בפועל, אנו מפיקים כיום פחות מ-0.5% מהחשמל על ידי אנרגיות מתחדשות.

הניסיון בעולם מראה כי קוט"ש המיוצר במסגרת "התייעלות אנרגטית" או "ניהול ביקושים" זול בהרבה מקוט"ש המיוצר בהתנהלות קונבנציונלית ויכול להביא לחסכון של מיליארדי שקלים בשנה. על כן על המדינה להציע כלים ותעריפים לויסות ביקושים במגזר הציבורי, העסקי והפרטי ולשימוש נכון ויעיל בחשמל.

משבר המים הסתיים, אך המחירים עולים

גם מחירי הדלק יעמדו במרכז מערכת הבחירות, לאחר שעלו בכ-60% מאז הבחירות האחרונות כתוצאה מעליית מחיר הנפט הגולמי בעולם אבל גם בעקבות עליית המס על הדלק והמע"מ. אולם על החשיבות בפיתוח תחבורה ציבורית ועל ביצועי ממשלות ישראל לדורותיהן בתחום כנראה שלא ידובר.

בנוסף, למרות שרשות המים הכריזה לאחרונה על סיום משבר המים בישראל, מחירי המים יותר מהוכפלו מאז הבחירות ב-2009 וצפויים לעלות שוב בתחילת 2013. הסיבה: המדינה עסקה בייצור ובהתפלה מוגברת במקום בחיסכון - ומישהו צריך לשלם את המחיר.

גם שוק הנדל"ן ומחירי הדיור בישראל, שהיו הטריגר למחאה החברתית בקיץ הקודם, יככבו ללא ספק בקמפיין הבחירות ובקלפי. אבל אף אחד לא ידבר על הפגיעה בשטחים הפתוחים במדינה או על חופי הים שנעלמים לטובת כרישי נדל"ן.

עיר הבה"דים בבנייה ירוקה?

נושא נוסף שיעמוד במרכז תעמולת הבחירות הקרובה יהיה האיומים הביטחוניים על מדינת ישראל, מאיראן, חיזבאללה, חמאס או סוריה. זה ישפיע מן הסתם על תקציב הביטחון, אבל גם על הביטחון הסביבתי שלנו. טביעת הרגל הסביבתית של צבא ההגנה לישראל, שלא תשמעו עליה בתעמולת הבחירות, יכולה להשתפר פלאים עם חיבור בסיסי צהל למערכת הביוב והשבת מי הקולחין המטוהרים להשקייה בבסיסים או בשדות חקלאים.

גם התייעלות אנרגטית ושימוש באנרגיה סולארית או הטמעה של עקרונות של בנייה ירוקה, הכוללים בידוד והצללה נכונים, יוכלו לשפר את איכות הסביבה אבל גם לייעל את תקציב הביטחון. אז למה שהבניה של עיר הבה"דים שתוקם בקרוב בנגב לא תיקח את כל אלו בחשבון?

חיזוק הדרום - זה גם סביבתי

ולבסוף, דוגמה לסוגיה ביטחונית-כלכלית-חברתית-סביבתית נוספת שעומדת על הפרק כבר שנים ארוכות, אבל לא תשמעו עליה בחודשים הקרובים, היא הקמת שדה התעופה האזרחי המשני בישראל.

מבחינה סביבתית, חברתית וכלכלית כל המדדים מצביעים על עדיפות מובהקת להקמת השדה בנבטים שבנגב ולא במגידו בצפון, ועל כך יש הסכמה חוצה גבולות ונדירה בין משרדי ממשלה שונים, ראשי רשויות מקומיות בנגב ובגליל, ארגוני סביבה ופעילים מקומיים. אולם צבא ההגנה לישראל, שמתנגד להקמת השדה בדרום משיקולים תפעולים, מצליח למסך את ההחלטה באיום האיראני

מדיניות לאומית סביבתית ויישום שלה בשטח הם כורח המציאות ולא פריבילגיה. המורכבות של התחום מחייבת שיתוף פעולה הדוק בין משרדי הממשלה וביניהם לשלטון המקומי ולאזרחים ומדיניות שחוצה אינטרסים נקודתיים.

צריך להקים קבינט סביבתי או מועצה לאומית לקיימות ולהחזיר את נציבות הדורות הבאים לפעולה, ליישם תוכנית לאומית לצמיחה ירוקה ועוד, אבל אם זה לא יעניין אתכם ביום הבוחר כנראה שזה לא מעניין גם את המפלגות בישראל.

הכותב הוא מרצה במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון