גברים מסמנים את המיטה, נשים את האמבטיה

פעולה אינסטינקטיבית של כלב המגיע לבית חדש, היא להרים את רגלו ולסמן את הבית כשטח מחייה. גם גברים ונשים, בצורה דומה להפליא, מסמנים האחד את ביתו של השני. הבחור החדש איתו את יוצאת אמנם לא ישתין לך על הספה בסלון (ואם הוא עושה זאת, מומלץ תיכף ומיד לגשת עימו לווטרינר), אולם אין ספק שקיימים אספקטים בהם התנהגותנו אינה שונה בהרבה מזו של בעלי החיים, ואף ישנם אי אלו אנשים שנדמה כאילו הם עדיין לא ירדו מהעצים.

עוד בנושא:

הנוירוטי או הגבולי: איזה מין בן זוג אתה?

האם המדע מסוגל לנבא זוגיות ארוכת שנים?

אלף דולר לשעה תמורת בעלות מלאה על גופך

כך, בדומה לאופן בו בעלי חיים מסמנים טריטוריה, גם בני האדם משתמשים בסימנים מוסכמים כדי להכריז בעלות על שטח מחייה. כאשר גברים ונשים נכנסים למערכת יחסים חדשה, עליהם לבדוק את גבולות הטריטוריה של הצד השני ולהבין כיצד הם משתלבים בתוך גבולות הגזרה.

הפלישה לנורמנדי

באופן כללי, נראה שגברים טריטוריאליים יותר מנשים, ועל כן הם יעדיפו להגיע אליך הביתה מאשר שחס וחלילה תחדרי לשטח המחייה שלהם. כיבוש הטריטוריה הראשון מתרחש כבר עם כניסתו של הפרטנר למיטה שלך, בין אם לצרכי מין או למטרת לינה משותפת.

נדירים הגברים אשר טורחים לברר מראש איזה צד של המיטה הוא שלך, ואיזה מהם מוקצה עבורם. המחשבה שמא תסתובבי אצלם בדירה ותפתחי את דלת המקרר כאילו היה שלך, מחרידה אותם, אבל עם הפלישה לקודש הקודשים שלך - למיטה, וניכוס הצד שלך לעצמם, דווקא אין להם בעיה.

ההתנהלות הזו אינה מפתיעה, שכן גברים נוטים לתפוס מקום רב יותר במרחב מנשים, ונוהגים לעשות זאת על חשבון המרחב האישי שלהן. גם באינטראקציה פשוטה בין שני המינים, רואים כיצד הגבר ישוב פשוט איברים, בעוד האשה מצמצמת את עצמה רגל על רגל. אם כך הדבר בשיחה תמימה, על אחת כמה וכמה כשמדובר ביחסים אינטימיים.

אין מקום לטעויות

אם גברים מסמנים טריטוריה באופן פיזי, הרי שנשים עושות זאת באמצעות חפצים. ולנשים, כידוע, יש הרבה חפצים. לנשים יש נטייה להשאיר מאחוריהן חפצים אישיים, ובניגוד לסברה הרווחת - הן לא שוכחות אותם בטעות.

נשים עושות טעויות רבות, שהנפוצה בהן היא ההנחה שהצד השני מעוניין בקשר רציני, אולם את פרטי הלבוש יקרי הערך שלהן הן לא שוכחות בטעות. הן משאירות בגדים, תכשיטים ותכשירי טיפוח מכיוון שבאמצעותם הן מסמנות את הטריטוריה שלך וקובעות עובדות בשטח - שמעתה השימוש בשטח הזה מותר גם להן.

לעומת זאת, החפץ היחיד שגבר עשוי להשאיר אחריו הוא עטיפת קונדום משומש - במקרה הטוב, או את הקונדום עצמו - במקרה הרע, על שידת חדר השינה שלך. ואם יש לך מזל ממש רע, זה יקרה בדיוק ביום בו ההורים שלך יקפצו לבקר אותך בהפתעה.

אם כך, גברים מסמנים את המיטה בעוד שנשים מסמנות את הקן. גברים משאירים אחריהם עדויות לסקס ואילו נשים משאירות אחריהן רמזים מטרימים לקשר. גברים משאירים סימן לכך שהם גמרו והלכו, נשים משאירות סימן לכך שהן מתכוונות עוד לשוב.

איפה עובר הגבול?

ניסיון השתלבות במרחב האישי של בן הזוג הוא טבעי, ואף הכרחי, אך לפעמים הוא מתבצע באמצעות פלישה בוטה ומופגנת לטריטוריה שלו, באופן שמעורר בו תחושה כאילו מנסים לגזול אותה ממנו. איך יודעים מתי מתיחת הגבולות עוברת את גבול הטעם הטוב?

כאמור, נשים נוטות לסמן טריטוריה באמצעות חפצים. כמות החפצים הלגיטימית לסמן איתם את הטריטוריה תלויה בקונטקסט של היחסים: במשך זמן ההיכרות, במידת העומק של הקשר ובנכונות שני הצדדים למערכת יחסים רצינית. כך למשל, אם אתם יוצאים כבר חודש, מבלים כמעט כל לילה יחד והוחלפו ביניכם דברי אהבה, יהיה זה אך טבעי אם מברשת השיניים שלה תתנוסס בגאווה לצד זו שלך.

לעומת זאת, אם הכרתם לפני מספר ימים בלבד וזהו הלילה הראשון שלכם יחדיו, השארת מברשת שיניים בחדר האמבטיה שלך עלולה להוביל לסיום היחסים על ידך, ומברשת השיניים האומללה תסיים את תפקידה בטרם עת בתוך פח האשפה.

פרופורציות

זכור לי מקרה בו הגיעה אלי חברה בוכייה וסיפרה שהבחור איתו היא יוצאת "זרק" אותה. "החלק הגרוע ביותר", געתה בבכי, "הוא שאצטרך לראות אותו כשאבוא לאסוף את החפצים שלי ממנו". "הגזמת", ניסיתי להכניס אותה לפרופורציה, "יצאתם רק במשך שבוע, כמה חפצים כבר הבאת אליו לדירה?". החברה הישירה אלי מבט תמה, ואמרה "מה זאת אומרת? כל החפצים שלי אצלו".

אותה חברה התקשתה להבין מדוע הקשר נגמר, למרות שהיא תפשה אותו כרציני. סביר יותר להניח שהוא נגמר דווקא משום שהיא קיוותה שהוא יהיה רציני. הדרך שלה לסמן את רצינות הקשר היתה להעביר את חפציה אליו לדירה, אולם אם התחושה אינה הדדית, הרי שבעיניו אקט כזה יתפרש בגדר פלישה.

מעבר לכך, נשים שמרגישות בטוחות בכוונות הצד השני, לא זקוקות לאקט כוחני של תפיסת בעלות. העברת החפצים, פעמים רבות, מצביעה על חוסר ביטחון במקומן בקשר, אשר מיתרגם לתפיסה פיזית של המקום הזה לשם קביעת עובדות בשטח.

יש להבין כי העברת החפצים לא רק שלא תשיג מטרה זו, אלא שהיא עלולה להשיג בדיוק את ההפך. הגבר יחוש מאוים, ויגן על גבולות הטריטוריה שלו מפני השתלטות עוינת. אילו היה מדובר בפלישה של זכר אחר, היא היתה גוררת דו קרב. מאחר שמדובר באשה, היא תסתיים ב"את נהדרת אבל את לא האחת".

נשים וגברים המודעים ליצר הגנת הטריטוריה, קובעים עובדות בשטח באופן הדרגתי, כדי לא להבהיל את הצד השני. הם מעבירים פריט אחר פריט במשך חודשים ובסבלנות אין קץ, עד שיום אחד הוא קם ומגלה שבן זוגו מתגורר אצלו בדירה וכל שנשאר הוא להחליף את השלט על הדלת ל"כאן גרים בכיף".

צעיף בחודש אוגוסט

אגב, סימון טריטוריה לא חייב להתבצע דווקא במרחב. אם מטרתו היא הפגנת בעלות, לעיתים הוא נעשה על גבי גופו של הצד השני, ומכיוון שגברים נוטים לסמן בעלות מינית, הוא מתבצע בעיקר ע"י גברים. כך, באמצעות השארת סימן "היקי" על צווארה של בחורה, מרים הפרטנר שלה את רגלו ומשתין לה על הספה.

בדומה לנשים, גם גברים עשויים להגזים בסימון הטריטוריה שלהם, ולהשאיר סימנים המאלצים את האשה להתהלך בחולצה ארוכה וצעיף בשלהי חודש אוגוסט. בניגוד לסימון הנשי, המכוון כלפי הגבר כדי להבהיר לו שהוא שלה, הסימון הגברי אינו מיועד כלפי האשה, אלא כלפי הזכרים האחרים המתחרים על ליבה ועל גופה.

סימון טריטוריה הוא חלק טבעי מתהליך ההשתלבות במרחב האישי של בן הזוג, אך הוא עלול להיות חלק מתהליך כוחני של לקיחת בעלות. אם תוך כמה ימים היא מעבירה את כל רכושה אליך הביתה, והוא משאיר לך היקי גדול על הצוואר רגע לפני שאת יוצאת לפגישה חשובה, יתכן שהפרטנר שלך מרגיש חסר ביטחון בקשר, ובמקום להשתלב הוא גוזל לך את המרחב.

לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים