"אימה אמריקנית" חזרה: פחדים ובית משוגעים
העונה החדשה של "אימה אמריקנית" מגישה לצופה המרותק מציאות פסיכוטית דרך ז'אנר של אימה. בפרק הבכורה היא מחזירה לדיון את אמריקה הבלתי-נאורה של שנות ה-60 ומעלה שוב את הסוגיה מה זה להיות נורמלי. ביקורת רועדת
לפני שנים עבדתי בהוסטל לחולי נפש. רובם היו אז צעירים בגיל ההתבגרות, שהמחלה (סכיזורפניה או OCD) באה להם מאוד לא טוב. למה? בעיקר בגלל שרובם המכריע האמינו שהם בריאים לחלוטין. הקולות בראש או הדחף לכבות את האור ולהדליק אותו שוב - נראו כמו מחלה. אבל הקולות האלו התעמתו עם המציאות, כלומר עם האנשים הבריאים. נסו אתם לשאול את המוקדנית של חברת המוניות כמה עולה נסיעה למועדון בכפר-סבא כמו שעשה אחד המטופלים. נסו את זה במשך שנה, יום-יום, ובשעה קבועה. סביר להניח שבשלב כלשהו המוקדנית תצעק עליכם, אבל גם תגיד לכם שהמחיר לא השתנה.
ביקורות נוספות בערוץ הטלוויזיה של ynet:
שנות ה-60 היו פחות סובלניות לפסיכים באמריקה. הן בעיקר פחות סובלניות בעונה החדשה של "אימה אמריקנית" (American Horror Story) שעלתה אתמול בערב ברשת FX. פרק הבכורה נפתח דווקא במציאות: זוג צעיר ויפה (אדם לוין וג'ינה דיואן) חוגג את ירח הדבש שלו במסע בין אתרים רדופים. אחד מהם הוא בית חולים לחולי נפש שהיה פעיל בשנים ההן.
חייזרים מוכי פסיכוזה
על חורבות כיסא הטיפולים הם שוכבים, ומצלמים את עצמם עד שמשהו רע קורה. לא ברור מה זה בדיוק. פאוז, אנחנו נשלחים לתקופה שבה בית החולים היה פעיל. אוון פיטרס (טייט לנגדון מהעונה הראשונה) הוא צעיר שעובד בתחנת דלק. אחרי יום עבודה מתיש, שבמהלכו נתקל בכמה בריונים, הוא חוזר הביתה לאשתו השחורה.
דבר הנישואים נשמר כמובן בסוד. אין סובלנות כלפי נישואי תערובת. בטח כשהאפרו-אמריקנים הם עדיין כושים. אחרי שהם שוכבים, פיטרס רואה אור מוזר. הוא יוצא לגלות מה זה ונחטף על ידי חייזרים. הם עושים עליו ניסויים, והורגים את אשתו. הוא נשלח חזרה הביתה, ומגלה שהוא החשוד העיקרי ברצח. סיפור החייזרים הופך אותו לחולה נפש. בית החולים אליו הוא נשלח, נשלט על ידי רופא (ג'יימס קרומוול) שמענה את מטופליו כדי לחקור את המוח, וגם על ידי נזירה (ג'סיקה לאנג המצוינת) שמנסה להדחיק את הפנטזיות המיניות והנשיות שלה כדי לשרת את אלוהים ולרדות במטופלים ובצוות.
לפני כחודש סיפר ריאן מרפי היוצר, שהעלילה של העונה החדשה תהיה עלילה חדשה מזו של הראשונה. אבל זו תהיה טעות לומר שלעונה הנוכחית אין שום קשר לזו שלפניה. כי היא המשך שלה בכך שהיא ממשיכה לספר על את הסיפור האמריקני במובן הרחב. אם בעונה הקודמת מרפי סיפר את הסיפור של משפחה אמריקנית בורגנית (רומן באמצע הנישואים, בעיות של גיל ההתבגרות, קשיים כלכלים) דרך קלישאות אימה, בעונה הזו הוא לוקח את זה צעד אחד קדימה.
חוץ ממחוות לסרטי אימה ישנים (חפשו את המחוות ל"מנסריים מטקסס", ל"מגרש השדים" ו"לתפוז המכני") הפרק מאפשר לנו הצצה לפנטזיה של דמויות נפלאות ומרתקות, ולחיים העגומים שלהם במציאות.
את הפנטזיות צריך להדחיק, לנעול בתוך חדר סגור ולפוגג אותן בכדורי מציאות.
את המשוגעים כולאים בתוך חדר. הם הפנטזיות של התקופה, שאסור להן להתקיים אחרת הן יאיימו על כל השאר. ביניהם, ניפומנית, אדם שמאמין שראה חייזרים, רוצחים מוזרים, ועוד. החלום האמריקני מורכב מהדחקת הפנטזיות והרצונות. האימה האמיתית של החלום האמריקני הוא הפנטזיה והחופש לפעול בדיוק, אבל בדיוק כמו שאנחנו רוצים."אימה אמריקנית" הוא סיפור על החברה האמריקנית דרך ז'אנר האימה. בתחילת הפרק מגיעה עיתונאית צעירה (שרה פולסון הנהדרת) לבית החולים, ונתקלת בחולת נפש כעורה במיוחד שמבקשת ממנה לבוא ולהתעופף איתה. אחת הנזירות אומרת לה להתרחק. כשפולוסון שואלת למה - היא אומרת לה לא לטעות. מדובר ברוצחת. אי אפשר להתעופף עם רוצחת, ולכן אי אפשר לקיים את הפנטזיה. מה כן? אפשר להאמין שאתם נורמלים לחלוטין, זה פשוט שהאחרים שלא הבינו.
