הפיתוי האחרון: פרידה מסילביה קריסטל
"עמנואל" העמיד במרכזו אשה עצמאית וחושנית ובכך השאיר מקום גם להזדהות נשית, לצד החרמנות הגברית. את הכוכבת סילביה קריסטל הוא שלח להוליווד, כייבוא מיני אקזוטי. פרידה
בקומדיה החצופה "שיעורים פרטיים" של אלן מאירסון (1981), מגלמת סילביה קריסטל
את ניקול, מהגרת צרפתייה שמועסקת כעוזרת בבית משפחה אמריקנית בורגנית מהפרברים. נוכחותה בבית מעוררת את חושיו של הנער המתבגר פיליפ, שמציץ לה בחדרה. היא מצידה משתפת פעולה ומפתה אותו, מתפשטת מולו בחדרי חדרים, מציפה את גופו בהורמונים ומעוררת בו סקרנות מינית טבעית. למי אכפת מעבודות הבית, הוא זקוק ליפהפיה החרמנית (והערמומית) הזאת, שתגיע מצרפת כדי שתגשים פנטזיות מיניות שאינן בנות מימוש בשגרת יומו.
"שיעורים פרטיים" היה אחד מסרטיה הראשונים של קריסטל בארצות הברית, אליה הגיעה ככוכבת גדולה באירופה, אבל עלילתו מבטאת את פריצת דרך שהביאה השחקנית ההולנדית ביחסים בין אירופה לארצות הברית. ודמותה כזרה המפתה והמתפתה מקבילה גם לקריירה שלה, במהלכה טשטשה את הגבולות הגיאוגרפיים, וכן, גם הפורנוגרפיים - בין הארדקור לסופטקור.
סילביה קריסטל היא "עמנואל". פיזרה אהבה בכל העולם
קריסטל שהלכה לעולמה לפנות בוקר (ה') בגיל 60 לאחר התמודדות ארוכה עם מחלת הסרטן, סיימה את חייה בעירה אמסטרדם, אולם יותר מכל סימלה את התשוקה המינית כמניע קוסמופוליטי, דחף אנושי חוצה תרבויות - ללא הבדלי דת, גזע, ו... כן, מין. כך כניקול הצרפתיה באמריקה המעונבת, או כמובן כבת ארצה הנשואה, עמנואל החושנית ומעלליה במזרח אסיה בסרט "עמנואל" מ-1974 - סרט מכונן, ואם נהיה כנים, עבור רבים - מאונן.
"עמנואל" יצא באירופה במקביל לפריצת דרך אחרת מהצד השני של האוקיינוס האטלנטי: "גרון עמוק" סדק את השמרנות האמריקנית והממסד שניסה לשמר אותה, אולם לא הצליח לפרוץ אל גבולות המיינסטרים, ונותר בשמורה האפלה של הפורנו ובתי הקולנוע המיוחדים שהוקדשו לסרטים מזן זה. "עמנואל" לעומת זאת חדר את מעטה ההתחסדות האירופית ונפרש על גבי מסכי הקולנוע בצרפת - כולל זה המפואר בשאנז אליזה שבפריז.
נשים, גברים, זה עובד על כולם
קריסטל סיפרה כי נדרשו שנתיים של משא ומתן ודפיקות על השולחן מצדם של מפיק הסרט איב רוסה-רואר והבמאי ז'וסט ז'אקין כדי לאפשר הקרנות מסחריות של "עמנואל". השניים התעקשו שהסרט יוקרן בפני הקהל הרחב ולא ידחק לאולמות הפורנו. בדיעבד היתה להם סיבה טובה: הסרט הפך להצלחה מסחררת. עד היום הוא נחשב לסרט הצרפתי המצליח בכל הזמנים עם הכנסות המוערכות בכמאה מיליון דולר (שלא לדבר על אלו שהתקבלו מווידאו בהמשך). אחריו כמובן הגיעו "עמנואל" 2, 3 ובאיחור ניכר גם 4, 5 ו-6, שגם אם הצליחו פחות ביססו את מעמד הפרנצ'ייז בדברי ימי הקולנוע.
סילביה קריסטל, 1977(צילום: AFP)
עם הצלחה שכזאת ברחבי העולם ותו תקן אירופי, גם בארצות הברית המודחקת גילו עניין בסרט שהופץ בבתי הקולנוע. אולם אולפני קולומביה שרכשו את זכויות ההפצה היו זקוקים להצדקות מוסרניות כדי להתמודד עם הממסד השמרני. ולא, במקרה זה "זוהי הזדמנות עסקית מצוינת" לא היה תירוץ מספק. הרי גם "גרון עמוק" וסרטי פורנו אחרים היו כאלה.
אולם ב"עמנואל" היה משהו מיוחד. לא רק שהוא היה מבוסס על ספר ("עמנואל" מאת עמנואל ארסן), הוא גם העמיד במרכזו אשה - אשה מתלבטת, אשה עצמאית, אשה חושנית. המוטיבים הללו היו כאמור מכנה משותף לאירופאיות קרירות, לטיניות לוהטות וגם אמריקניות מודחקות, והיוו בסיס להזדהות נשית - בכל זמן, בכל מקום.
ובכל זאת, ישנו העניין הזה הפעוט. העניין הזה שבסופו של דבר "עמנואל" הוא סרט טעון באנרגיות סקסואליות, עירום ומתח מיני - דברים שנוגעים לגברים באופן הכי אינטימי וטבעי. כדי לבטא את התלבטויותיה של אשה נשואה אין הכרח להפשיט אותה, אבל כשמדובר בסרט שאמור לספק עונג לגברים. וגם בארצות הברית הפוריטנית יש כאלה כמובן, והמפיצים לא שכחו גם אותם.
"שיעורים פרטיים", 1981
בעוד שבאירופה המתירנית נהנו בעיקר מהאפיל האמנותי של "עמנואל" ושל "מאהבה של ליידי צ'טרלי" הקלאסי שיצא בכיכובה בבריטניה, סילביה קריסטל הפכה לאיקונה תרבותית כסמל מין לא רק בגלל היותה אשה נאה ופתוחה, אלא גם בגלל היותה זרה. היא הרי לא משלהם, וככזאת אינה חוטאת. קריסטל ועמנואל, עמנואל וקריסטל, באות מהעולם הישן, הקלאסי ועד כמה שזה נשמע מוזר לאזור חיוור זה של העולם - גם אקזוטי. כמו במקרה של הנער פילי מ"שיעורים פרטיים", גם צופים בוגרים יותר מוזמנים להציץ בצרפתייה ולהתפתות. בלי יותר מדי נקיפות מצפון.
ואם אין נקיפות מצפון, אין פלא שקריסטל התגלתה על ידי הוליווד כערוץ אלטרנטיבי להפניית תשוקותיהם המיניות של האמריקנים. מלבד "שיעורים פרטיים", הופיעה גם כמרגלת חושפנית ב"The Nude Bomb" מ-1980, כמורה נחשקת בקומדיה "בית ספר פרטי" (1983) של נואל בלאק, כמרגלת פתיינית בסרט "מאטה הארי" (1985), כאסירה בסרט הכלא "Red Heat" באותה שנה, וכערפדית חושנית ב"אלמנתו של דרקולה" (1988).
בעקבותיה של קריסטל הגיעו עוד רבות, טובות ויפות משבדיה, הולנד, וצרפת - שלמרות היותן חיוורות ולא מלאות חיים במיוחד, עשו את זה לאמריקנים כיבוא קולנועי מיני זמין בלב המיינסטרים האמריקני. היא יכולה היתה להתגאות בכך כסוג של שגרירה של רצון טוב - בכל זאת, הן כעמנואל והן כהיא עצמה, פיזרה אהבה בכל העולם.
סילביה קריסטל. היי שלום ותודה על התשוקה
צילום: AFP
מומלצים
