תצלומי צבע מהגטו: תיעוד מ"הצלם של הנאצים"
הצלם הוגו ייגר קיבל גישה יוצאת דופן לצמרת ההנהגה של גרמניה הנאצית. בתוקף תפקידו כ"כתב צבאי מיוחד" זכה להשתמש בטכנולוגיות המתקדמות של צילום בצבע ובתלת ממד ולתעד את גטו ורשה וגטו קוטנו באופן בלתי צפוי
בתמונה מינואר 1940, כחודשיים לאחר סגירת הגטו, נראים אנשים עומדים בתור למים ולירקות, תחת שלט שעליו נכתב בגרמנית "אזור נגוע".
כתב העת "לייף", שקנה את ארכיון התמונות של ייגר מידיו, מתאר אותו כ"צלם של היטלר" ופרסם בעבר תמונות שצילם ביום הולדתו ה-50 של מנהיג הרייך השלישי. אך ד"ר דני עוזיאל, היסטוריון מ"יד ושם" שעוסק גם בתצלומים מהתקופה, מפקפק כי הוא ראוי לתואר הזה, ומתאר אותו כ"כתב צבאי מיוחד", שקיבל גישה נדירה לאזורים שצלמים רגילים לא הורשו להיכנס אליהם.
"ייגר היה צלם עיתונות מפורסם בגרמניה בשנות ה-30. גייסו אותו בתחילת המלחמה בתור מילואימניק ליחידות התעמולה של הוורמאכט. בגלל מעמדו הגבוה בתור צלם הוא קיבל מעמד של כתב צבאי מיוחד", מסביר עוזיאל. "ניתנו לו מדים ונשק והוא הורשה להסתובב איפה שהוא רצה. בגלל המעמד המיוחד הוא גם קיבל שתי טכנולוגיות צילום יוצאות דופן: פילמים צבעוניים של 'קודאק' ומצלמה סטריאוסקופית שמייצרת תצלומי תלת מימד. הוא נהג לצלם את אותן הסצנות בשתי המצלמות. הוא היה אמור להעביר את התצלומים למשרד התעמולה וכנראה לא עשה זאת מעולם. התצלומים האלה לא צצו אז".
בכתבה שמלווה את פרסום התצלומים באתר "טיים" מציינת הכותבת, אוצרת במוזיאון להיסטוריה יהודית בפולין, כי בתמונות לא נראית כמעט נוכחות צבאית גרמנית. עוזיאל שופך אור גם על כך: "הצבא הגרמני התכונן אז לפלישה לברית המועצות. לכן באזורים האלה הוטל איסור חמור על צילום והעברת מידע על הצבא שם. יחידות התעמולה נותרו בחוסר מעש. הם התחילו לחפש נושאים ומצאו את הגטאות. כך שבאותה תקופה יש שורה של כתבות עיתונות, תצלומים וסרטים שמראים את הגטאות בפולין".
בניגוד לתצלומי תעמולה אחרים מאותה תקופה, בתצלומים לא ניכרת שנאה או דה-הומניזציה, אף שייגר מתואר בכתבה כ"נאצי נלהב". לא מן הנמנע שייגר ביקש את רשותם של האנשים לצלמם וכך תיעד נערה צעירה מחייכת למצלמה בגטו קוטנו שבמחוז לודז', תצלום בולט על רקע העליבות הסובבת אותה ומצמרר במיוחד ממרחק הזמן. על פי אתר "יד ושם", בקוטנו חיו לפני השואה כ-6,700 יהודים, אשר היוו יותר מרבע מאוכלוסיית העיר. הגרמנים הקימו את הגטו ביוני 1940, לאחר שלמקום זרמו עוד יהודים רבים מהאזור.
"הצילומים הצבעוניים נראים לא מתאימים לסטריאוטיפ הנאצי של היהודים", מסביר עוזיאל. "הנשים היהודיות יפות, והם בדרך כלל בחרו מוטיבים מכוערים. זה לא נראה כמו צילום תעמולה". הצילום שבו שלוש הנשים המאופרות הוצג בתערוכה "כתמים של אור" של "יד ושם" שעוסקת בנשים בתקופת השואה, ומוצגת ברחבי העולם.
ייגר אמנם לא העביר את התצלומים האלה למשרד התעמולה, אך הוא העביר את התצלומים התלת ממדיים להוצאה לאור גרמנית שכמובן הייתה משולבת גם במנגנון התעמולה והחזיקה במונופול על הטכנולוגיה הזו. "היא הוציאה אלבומים מהודרים עם מקומות ריקים להדבקת התצלומים. כמו קלפים. בתוך הכריכה העבה היה תא ובו היה סטריאוסקופ, מכשיר שנועד לצפייה בתצלומים האלה", מספר עוזיאל. תמונותיו של ייגר יועדו כנראה לאלבום על המלחמה במזרח, שחלק ממנו היה אמור להיות מיוחד ליהודים. האלבום מעולם לא יצא אל הפועל, אולי בגלל תבוסתה של גרמניה הנאצית בסופו של דבר.
צפו בתמונות צבע נוספות של הוגו ייגר מהגטאות
"טיים" מתאר כיצד הגיעו אלפיים התצלומים של ייגר לידי "לייף" בשנות ה-70, מפיו של ייגר עצמו.
לדבריו, ב-1945, בזמן שכוחות הברית התקדמו לתוך גרמניה, הוא מצא עצמו מול חיילים אמריקנים בעיירה קטנה ממערב למינכן כשבידיו התצלומים שהוחזקו בתיק עור. הוא חשש שהתצלומים יחשפו את הקשר הקרוב שלו להיטלר ולצמרת המנגנון הנאצי. אך החיילים התעניינו בדבר אחר שמצאו בתיק – בקבוק ברנדי ומשחק הימורים קטן משנהב. הם חלקו את המשקה עם ייגר ושיחקו, מבלי לשים לב לאוצר שבתיק.
מאוחר יותר ייגר הטמין את התצלומים בצנצנות מתכת בשולי העיירה. הוא שמר על מפה שתאפשר לו לאתר אותן. ב-1955 הוא חילץ אוותן והסתיר אותן בכספת בבנק בשווייץ. כעבור עשור הוא מכר אותן לכתב העת "לייף".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
