תלאות הדיור הציבורי: כרוניקה של מחדל

"לדפוק את הראש בקיר". כך מתארת בשיחה עם ynet רחל טייב (46), אם חד הורית לילד בוגר ונכה בשיעור של 100%, את מאבקה הנואש והארוך מול משרד השיכון לקבלת דירה בדיור הציבורי. באין מוצא שוכרת טייב, שמתקיימת מקצבת נכות ומסיוע בשכר דירה בסך 770 שקל ממשרד השיכון, דירה בשוק החופשי.

דיור ציבורי - כותרות אחרונות ב-ynet:

• יחודש הפינוי בדיור הציבורי: 'חיים בפחד ואי ודאות'
• משפט ראווה: לא סופרים את זכאי הדיור הציבורי
• מחאת הדיור הציבורי: "בית דין עממי" וזימון לשר
• עקב הקיצוץ: ההבטחות לדיור הציבורי יירדו לטמיון
  

"החיים הם לא חיים אלא מלחמת קיום יומיומית. הקצבה והכסף ממשרד השיכון לא מגרדים את ההוצאות ואת שכר הדירה", אומרת טייב, שנולדה וחיה כל חייה בשכונת התקווה בתל-אביב. בשל נכותה היא אינה מסוגלת לעבוד, ובמהלך המחאה בקיץ שעבר התגוררה מספר חודשים במאהלים.

"קצבת הביטוח הלאומי - כ-2,500 שקל - הולכת ישירות לשכר הדירה. תרופות, אוכל, חשמל ומים זה מהכסף של משרד השיכון - ואני סופרת את השקלים", מוסיפה טייב. "כסף אני חייבת לכל העולם, וכבר לא יכולה להסתכל לאנשים בעיניים. מהייאוש אני רוצה לחזור לאוהלים".

"קורת גג קבועה מעל הראש היא חלום", מסכמת טייב, שאינה עומדת בקריטריונים לקבלת דירה בדיור הציבורי. במשרד השיכון אומרים כי הזכאים לדירה בדיור הציבורי הן בראש ובראשונה משפחות שלהן שלושה ילדים ויותר, חסרי דירה המתקיימים מקצבת קיום.

"מאחר שטייב לא עונה על הקריטריונים, בקשתה נדחתה בוועדת חריגים, לרבות הוועדה הציבורית שדחתה גם את בקשתה להגדלת הסיוע בשכר הדירה", מסבירים במשרד השיכון. טייב מצדה אומרת כי היא מקווה "שהכסף יספיק לתשלום עבור שכר הדירה של החודש הבא".

רחל טייב. "לדפוק את הראש בקיר"(צילום: אקטיבסטליס)

מאות אלפים החיים בעוני - נותרים בחוץ

הסיפור של טייב מייצג במידה לא מועטה את אחת הבעיות הקשות של הדיור הציבורי בישראל: היעדר קריטריונים מתאימים. ומי באמת זכאי? החוק קובע כי משפחה או הורה חד הורי עם שלושה ילדים ומעלה, המתקיים מקצבאות קיום הביטוח הלאומי (הבטחת הכנסה, השלמת הכנסה וקצבת נכות) במשך שנתיים - יוכלו לקבל דירה בדיור הציבורי.

קריטריונים נוספים מתייחסים לקבוצות קטנות וחריגות, כגון אזרחים מעל גיל 55, נכים קשים ומשפחות עם ילד אחד נכה, כאשר הכוונה היא לנכות פיזית בלבד - ילדים אוטיסטים לא נכללים בהגדרה זו. מלבד הקריטריונים הללו, במקרים בודדים משרד השיכון מקיים ועדות חריגים שמאפשרות זכאות למשפחות וליחידים, שנמצאים על סף הקריטריונים.

המשמעות היא שמאות אלפים החיים בעוני נותרים בחוץ, ולא יוכלו לעולם לקבל דירה בתנאים הנוכחיים - ובוודאי שלא לרכוש דירה בעצמם. כך נשארות בחוץ עשרות אלפי משפחות שחיות מקצבאות, אבל יש להן רק שני ילדים; ועשרות אלפי אימהות חד הוריות, שיש להן פחות משלושה ילדים.

מאות אלפים החיים בעוני נותרים ללא דירות(צילום: אקטיבסטליס)

2,400 זכאים ממתינים לדירות

"לכל הפחות, הקריטריונים היו צריכים להתייחס להכנסות לנפש במשפחה, ולא ליצור מצב אבסורדי שבו משפחות רבות נמצאות בלתי זכאיות - רק בגלל שהמדינה התרשלה במשך שנים ויצרה מאגר מוגבל מאוד של דירות", אומרת ל-ynet ברברה אפשטיין מהפורום לדיור הציבורי.

אך הקריטריונים הקשוחים שהציבה המדינה בדרך לקבלת דירה, למי שלא יוכל כנראה לעולם להשיג אותה בעצמו, הם רק תחילת הסיפור. דו"חות של מבקר המדינה והכנסת מהשנים האחרונות קבעו כי מערך הדיור הציבורי למעשה קרס.

כיום ממתינים 2,400 זכאים לדירות. מדובר במשפחות חד-הוריות, משפחות שבהן שני בני זוג עם שלושה ילדים ומעלה, ובעלי נכויות קשות שעומדים בקריטריונים של משרד השיכון. בנוסף, לפי משרד הקליטה, יותר מ-27 אלף עולים ממתינים לדירות בדיור הציבורי.

המציאות של דיירי הדיור הציבורי כוללת גם מצב תחזוקה קשה של חלק מהדירות, בנוסף להתמודדות עם היעדר שקיפות וביורוקרטיה של משרד השיכון והחברות המשכנות. אך אלו, יש לציין, רשמו שיפור מסוים בשנים האחרונות.

הזכאים שממתינים בתור לדירה, לעתים במשך שנים רבות, מקבלים סיוע שעודכן באחרונה על ידי משרד השיכון לגובה של 2,500-3,000 שקל, בהתאם לגודל המשפחה. לדברי זכאים רבים, הסכום לא מאפשר להם קיום.

בנוסף, כ-138 אלף איש בעלי הכנסות נמוכות במיוחד מקבלים סיוע בשכר דירה שמגיע עד ל-1,400 שקל. יודגש כי מראשית שנות ה-90 לא נבנו דירות חדשות למערך הדיור הציבורי. המשמעות היא שעשרות אלפים ממתינים בתור לקבלת דירה - שכנראה לעולם לא יקבלו.

קיום ב-1,250 שקל בחודש

פלורה בן עמי, אם חד הורית לשלושה, היא אחת מ-2,400 הממתינים לדירה. מאז 2008 מחכה בן עמי, תושבת חולון, לקבלת דירה בת שלושה חדרים בעיר. בשנים הראשונות היא התקיימה מסיוע בסך 1,250 שקל ממשרד השיכון - ובחצי השנה האחרונה עלה הסיוע ל-2,500 שקל.

"עם כל ההבנה למצבה של בן עמי, המחסור בדירות בעיר הוא מהגדולים ביותר, כך שמשפחות רבות ממתינות להתפנות דירה במשך שנים", מסבירים במשרד השיכון. "נוכח המחסור ועד להתפנות דירה, בן עמי זכאית לסיוע מוגדל בשכר דירה ממשרדנו כממתינה לדיור ציבורי ללא הגבלת זמן". במשרד מוסיפים כי בן עמי דחתה הצעה להיכנס לתור לקבלת דירה באזורים אחרים בארץ.

פלורה בן עמי. עדיין ממתינה לדירה(צילום: אקטיבסטליס)

עשירה כהן (65), אם חד הורית המתגוררת עם בנה בדירת עמידר בת שני חדרים של הדיור הציבורי בירושלים, סובלת, לדבריה, מבעיות בריאותיות חמורות. לפני כמה חודשים פונתה בכוח מביתה למשך שבועיים, בתואנה שנדרשים שיפוצים נרחבים בצנרת הבית. לדברי כהן, כשחזרה לביתה גילתה שחפציה הוחזרו שבורים והדירה לא שופצה.

בחברת עמידר אומרים כי "כהן פונתה על ידי ההוצאה לפועל ובליווי שוטרים, על פי פסק דין של בית משפט, עקב חוב כספי בסך של 56,500 שקל בגין אי תשלום שכר דירה במשך שנים. חברת עמידר, בסיוע מחלקת הרווחה של העירייה, הגיעה עם כהן להסדר פריסת חובות שיאפשר את החזרתה לדירה. תכולת הדירה פונתה בארגזים כראוי וכמקובל, וכך הוחזרה. נכון להיום, הפסיקה כהן את התשלומים בהתאם להסדרת החוב. יצוין כי למרות הפצרות מצד עמידר בפניה שתגיש בקשה למתן הנחה - הדיירת מסרבת לעשות זאת".

עשירה כהן. סובלת מבעיות בריאותיות חמורות(צילום: אקטיבסטליס)

איצק עטייה, נכה מרותק לכיסא גלגלים. נפגע בתאונת עבודה - שלאחריה פוטר מעבודתו. בעקבות גירושים מאשתו הראשונה, מספר עטייה, הפך מחוסר דיור, התגורר ברחוב כשלוש שנים ולאחר מכן כשנה בבית הוריו. כיום הוא מתגורר עם אשתו הנוכחית, שמשתכרת כ-2,200 שקל בחודש, ועם בתה בדירת עמידר.

לדברי עטייה, הדירה הקטנה צפופה מאוד ובמצב תחזוקתי גרוע. הוא אינו יכול לנוע בדירה עם כיסא הגלגלים, ואילו בעמידר מסרבים להתאים את הדירה לצרכיו או להעביר את המשפחה לדירה מתאימה יותר. בנוסף, הם נמצאים תחת סכנת פינוי בעקבות חוב לחברת עמידר. באחרונה ייאושו הביא אותו לאיים בהתאבדות, ובעקבות כך הגיעה אימו המבוגרת לשהות בדירה עמם. טרם התקבלה תגובת עמידר לנושא.

מעמידר נמסר כי "עטייה התבקש כמה פעמים להמציא אישורים ומסמכים רפואיים, המעידים על כך שהוא מוכר עלי ידי רשויות המדינה כנכה ביכסא גלגלים, אך טרם עשה זאת. בהיעדר אישורים רפואיים, לא ניתן להגיש בקשה להטבת תנאי דיור. חברת עמידר תשמח לסייע לדייר מיד כשיגיש את המסמכים הנדרשים".

איציק עטייה ומשפחתו. אינו יכול לנוע בדירה עם כיסא הגלגלים(צילום: אקטיבסטליס)

השר אטיאס: פועל רבות בנושא

שר השיכון, אריאל אטיאס, אומר שהוא ער למצבו הקשה של הדיור הציבורי ושהוא פועל רבות בנושא. ואכן, בשנתיים האחרונות נרשמו לזכותו מספר מהלכים משמעותיים. בנוסף להעלאת שכר הדירה לממתינים, משרדי השיכון והאוצר הגיעו לסיכום על תוספת תקציבית של מאות מיליוני שקלים לתחזוקת הדירות הקיימות ולרכישת דירות חדשות לדיור הציבורי, לראשונה זה 20 שנה.

מנגד, הפעילים החברתיים שעוסקים בנושא, כמו גם חלק מדיירי הדיורי הציבורי, מסרבים להתרשם. "התקציב החדש הוא טיפה בים, שיספיק לעשרות דירות בלבד שלא יענו על הצורך הגדול", טוען ערן חכים, הפעיל בצוות למען הדיור הציבורי זה כשלוש שנים.

לדבריו, "התוספת שעליה הכריזו במשרד השיכון מנופחת. רוב הכסף לא ילך לדיור הציבורי, והכסף שכן יגיע לבסוף הוא לא באמת תוספת - אלא העברת כספים מהחברות המשכנות שמלכתחילה יועדו לדיור הציבורי. זה צעד חיובי - אבל בהחלט לא מספק, ובטוח שאין כאן התחלה של פתרון".

שר השיכון, מצדו, מפנה את האש לאוצר. "הפעילים מותחים ביקורת עליו, אבל למעשה משתמשים בו כשכפ"ץ של האוצר", אומרים בסביבת אטיאס. אטיאס עצמו אמר בראיונות לתקשורת בשנה האחרונה כי האוצר מתנגד לכל רעיון הדיור הציבורי, ובעיקר לרעיון של בניית דירת חדשות.

יש לא מעט צדק בדברי אטיאס. חלק מפקידי האוצר לא חששו להביע דעתם באמצעי התקשורת ואמרו כי הם מתנגדים לבניית דירות חדשות לדיור הציבורי ומעדיפים להתרכז במתן סיוע בשכר דירה. האוצר, אגב, גם הדגים את התנגדותו הלכה למעשה, כשבלם את הצעת החוק שניסה לקדם שר השיכון להקצאת 5% מכל מכלל יחידות הדיור בבנייה החדשה לטובת הדיור הציבורי.

מנגד אומרים מבקריו של אטיאס כי "עד עכשיו שר השיכון הרגיש מאוד בנוח לשבת בקואליציה שזו המדיניות שלה כלפי השכבות המוחלשות. אם הייתה אמת בהצהרות הללו, הוא היה מתפטר או לפחות מעמיד את נושא שיקום הדיור הציבורי כתנאי להקמת הקואליציה הבאה. כשאטיאס, אחד ממנהיגי תנועת ש"ס באמת רוצה משהו, גם האוצר מתכופף".

בינתיים: חודש הפינוי בדיור הציבורי

בינתיים הודיע השבוע משרד השיכון על חידוש הפינויים של דיירים השוהים שלא כחוק בדירות של הדיור הציבורי. זאת לאחר תקופת בחינה ו"הקפאה" עליה הכריזו במשרד, זמן קצר לאחר מותו של משה סילמן. סילמן האשים, בין היתר, גם את מדיניות ואנשי המשרד באחריות למצבו.

במשרד השיכון הסבירו השבוע כי פינויים של פולשים שאינם זכאים לדירות הדיור הציבורי (כ-150 בכל שנה על פי הערכות) יימשך, ואולם פינויים של זכאים שצברו חובות (15-20 בשנה על פי משרד השיכון) יצומצם. זאת בנוסף לפריסת חובותיהם והפחתת התשלום החודשי.

בפורום למען הדיור הציבורי תקפו את החלטתו של שר השיכון וטענו כי "ההחלטה היא המשך המדיניות הפושעת של משרד השיכון והעומד בראשו כלפי השכבות המוחלשות, אותם מתיימר השר לייצג".

במשרד השיכון הסבירו כי הפינויים יתמקדו בדיירם המוגדרים "פולשים", אך בפורום דחו את ההסברים. בעניין חידוש הפינוי של פולשים אמרו כי "אין אבסורד גדול מכך שמשרד השיכון משקיע כסף בהשלכת אנשים לרחוב, בטענה שהדירות המפונות ישמשו לאכלס זכאים. מה המשמעות של דאגה לנזקק דיור אחד, אם המחיר הוא השלכת אחר לרחוב?".

בעקבות חידוש הפינויים, על רקע הבחירות המתקרבות, הפעילים מבטיחים לחדש את המאבק. לפי הצהרותיהם, ייתכן כי בקרוב נחזה במאות מהם חוזרים לרחובות, כפי שעשו בלא מעט פעמים בשנה וחצי האחרונות, גם בהפגנות מתחת לביתו של שר השיכון בשכונה החרדית הר נוף בירושלים.

"דווקא בשעה זו, כאשר ברור שייתכן שמדיניות השיכון עשויה להשתנות עם כניסת הממשלה החדשה בעוד מספר חודשים, אין זה ראוי לחדש את הליכי הפינוי", כתבו השבוע סמנכ"ל עמותת ידיד, רן מלמד, ורכזת הדיור במחלקה המשפטית של הארגון, עו"ד שני רבינוביץ, לאטיאס. במכתב טענו כי הקמת ממשלה חדשה וכינון הסכם קואליציוני חדש, מספקים את ההזדמנות הנכונה לבחינה מחודשת של הנושא כולו. עד עתה לא התקבלה תשובה מלשכת השר בנושא.

התמונות בכתבה באדיבות אקטיבסטילס