דייויד בלאט - תלוי באוויר

1. ידו הארוכה של הטווח הקצר

אני מתבייש לספר שלפחות חמש או עשר פעמים התעוררתי במלון ולא זכרתי אפילו באיזה חדר אני. לפעמים גם לא באיזו עיר אני, אם כי זה קורה לי פחות ואני בדרך כלל קולט מהר. בדרך כלל הבלבול הוא בעניין החדרים, ויש לי גם בעיה עם הימים. בנסיעות הרצופות אני לפעמים לא זוכר איזה יום היום, אלא אם יש משחק של גביע אירופה. תבין איך זה עובד: אני יודע בדיוק באיזו שעה האימון, באיזו שעה הצפייה המשותפת בווידיאו של היריבה, באיזו שעה יוצא האוטובוס לאולם. אני רק לא זוכר באיזה יום מדובר. באופן מוזר יש לי יותר קטעי "איפה אני" מאשר קטעי "איפה הדברים שלי". הפעם האחרונה שאיבדו לי מזוודה הייתה מזמן, בבולגריה, בימים שאימנתי את הפועל גליל עליון.

אני מאלה שישנים פחות וסובלים יותר. אפילו בביזנס לא נוח לי לישון. התנוחה הזאת של חצי שכיבה, היובש במטוס, חוסר היכולת להסתובב חופשי במושב. אם אני נרדם זה לרבע שעה או ל-20 דקות, לא יותר. הבעיה היא בעיקר בנסיעות למרחקי ביניים. הרי אם אתה טס לארצות הברית, אתה לוקח כדור שינה או שניים ונרדם. הסיוט הגדול הוא הטיסות הבינוניות. לפחות אני לא סובל מג'ט לג. גם ככה אני ישן משהו כמו ארבע עד שש שעות בלילה, אז כמה ג'ט לג כבר יכול להיות לי? גם אם יש, זה לא ממש משנה. התרגלתי.

אשתי מטפלת בנקודות הנוסע המתמיד. אני אפילו לא יודע כמה יש לי.

"הדרך ארוכה היא, ומה-זה מבאסת"(צילום: אורן אהרוני)

2. סינדרום ג'יימס ריצ'רדסון

הכי אני אוהב את האוכל שמגישים באל-על. בכלל, אני מבסוט מהחברה הזאת. אני כל-כך הרבה מחוץ לבית ובחו"ל, שהאווירה בטיסות שלהם פשוט מהנה אותי. זה מקרב אותי לארץ. בהרבה מאוד חברות האוכל הוא בבחינת קח צ'אנס. בלופטהנזה האוכל סביר. באייר פראנס זה לגמרי הימור. בחברות התעופה הרוסיות בכלל חבל על הזמן.

לרוב אני טס ביזנס, אבל יש גם המון טיסות שזה בכלל לא משנה. למשל במטוסים של אדריה איירווייס - טסנו איתם בליגה האדריאטית - אין הבדל מהותי בין ביזנס לתיירים. זאת חברה נחמדה, אבל המטוסים קטנים והכיסאות שלהם מזכירים לי את הכיסאות שישבנו עליהם בכיתה א'. כן, יוצא לי להיות בלא מעט לאונג'ים. יש הרבה חדרי אירוח ברמה גבוהה, אבל זה שאני הכי אוהב נמצא בטרמינל החדש שהקימו בנמל התעופה שרמנטייבו במוסקבה. אתה יודע למה? כי מגישים שם את דגני הבוקר שאני הכי אוהב, ואני לא מוצא אותם בשום מקום אחר.

לדעתי הדיוטי פרי בישראל הוא הכי מוצלח, ויש לי תאוריה למה: כי אנחנו טובים גם בלמכור וגם בלקנות. בכמה מקומות בגרמניה יש דיוטי פרי לא רע בכל הנוגע לסדר, לשפע, לאפשרויות. הדיוטי ברוסיה, לעומת זאת, הוא לא חגיגה.

"תראי אמא, הבאתי חולצה זוועה"(צילום: אורן אהרוני)

3. כמה שחקנים נכנסים בקבינה

טיסה היא לא זמן לשיחת נפש. מהרבה סיבות, ובטח מבחינת האינטימיות. אני מדבר עם העוזרים שלי ועם גור שלף על לוגיסטיקה, על נושאים שקשורים למשחק הקרוב, על ענייני סקאוטינג. רוב הזמן אני צופה במשחקים במחשב, לפעמים קורא ספרים. מדי פעם אני מנצל את ההזדמנות להגיד משהו לשחקנים, להיות ספציפי, להראות קטע וידאו מסוים ממשחק כדי לשים עליו דגש. אבל בגדול אני משתדל שלא להכביד על השחקנים. והם בדרך כלל ישנים בכל מקרה.

אפשר לומר שבטיסות אני שומר על דיסטנס מסוים מהשחקנים, אבל לא מסיבות של אוטוריטה, כדי שיפחדו ממני או יכבדו אותי. אני פשוט אוהב לתת מרחב לשחקנים כי אני יודע מה הם עוברים. רוב הזמן אני קשוח איתם, ולפעמים ממש ממלא להם את החיים. הנסיעות הן הזמן שלהם לנוח ממני, במובן החיובי של המילה. לא נכנס להם לשופינג, לא נכנס לשיחות, לא נכנס לחיים. אני רוצה להישאר טרי בשבילם ושהם יישארו טריים בשבילי כשניפגש שוב במגרש.

לא מעט דיונים בשאלה "טיסה ישירה או עם חניית ביניים" ניהלתי עם אלי דריקס, עם גור שלף ועם אבי קובלסקי. במיוחד בעונה שעברה, שהיו בה באמת המון טיסות. בדרך כלל אנחנו מעדיפים לטוס ישיר, אבל לא בכל מצב. השאיפה היא להעביר את הלילה בבית מלון ובשינה מסודרת. מדובר בחבורה של ספורטאים שהשינה חשובה להם מאוד, ואסור לנו לעכב את זמן ההתאוששות שלהם. מבחינתנו זה קריטי. אם נוכל להרוויח עוד לילה של שינה, נעדיף חניית ביניים על פני טיסה ישירה.

אוהו, בטח שיש שחקנים שמקטרים. המנהלים - גור שלף וגם האנשים של נבחרת רוסיה - עושים כל מה שהם יכולים כדי שיהיה נוח לכולם, אבל תמיד יש מי שמתלונן או לא מבסוט. האמת היא שבמובן הזה, טיסות הן מיקרוקוסמוס של החיים: יש כאלה שלעולם לא מתלוננים, ויש כאלה שתמיד כן. למה אני לא במעבר, למה השירותים בביזנס יותר קטנים מהשירותים במחלקה האחרת. מצד שני, קח דוגמה הפוכה: סופוקליס שחורציאניטיס, שבאמת יש לו כל הסיבות שבעולם לקטר ולהתלונן על התנאים, אף פעם לא עשה את זה.

"אז אמרתי לו, עזוב קידוחי נפט, לך על קלינטק"(צילום: ראובן שוורץ)

4. עוד אחד שארז לבד

אין לי בעיה עם נוסעים שרוצים להצטלם איתי או מבקשים חתימה. לפעמים אני עייף, לפעמים אני רוצה להיות מכונס בעצמי, אבל אנשים שניגשים אלי בזמן הטיסה ופשוט רוצים לתקשר זה נחמד בעיני. אני איש של אנשים, זה האופי שלי. אשקר אם אגיד שזה תמיד רצוי, אבל אשקר גם אם אגיד שזה לא רצוי.

הבידוק הביטחוני אולי לא נוח לנוסע, אבל הוא הכרחי. זאת בעיה חברתית כלל-עולמית, לא בעיית תעופה. מה לעשות, אנחנו חיים היום בעולם פחות סימפטי. ובכל זאת, היה נחמד אם יכלו לוותר על כל עניין הנעליים, בקבוקי הנוזלים, החגורות והארנקים. למשל להשתמש במין שיקוף של מכונת רנטגן שרואה הכל בלי צורך להסיר בגדים, לרוקן כיסים או לזרוק משקאות. כמו בסרט ההוא עם ארנולד שוורצנגר, "זיכרון גורלי". אני מניח שהטכנולוגיה קיימת, אבל כנראה שהעלויות גבוהות מכדי שזה יימצא בכל שדה תעופה.

אין סוף להתחכמויות ששמעתי בתשובה לשאלה "ארזת לבד?". שמעתי אנשים עונים "תסתכל בתוך התיק ותדע אם ארזתי לבד", או "נראה לך שאני אתן למישהו לגעת בתיק שלי?", או "למה אתה שואל?". אני עצמי לא שטותניק בנושא הזה. מכבד את האנשים שעושים את תפקידם בנאמנות, בין השאר מפני שאני טס הרבה עם אנשי ביטחון שמלווים אותנו ומבין את החשיבות של מה שהם עושים. ובינינו, יכול להיות שבנתב"ג אני מקבל קצת הנחות בדרך בגלל שאני פרצוף מוכר.

אנגרי בירד, גרסת היכל נוקיה(צילום: עוז מועלם)

5. האמריקה הלא נכונה

הטיסה הכי גרועה שאני זוכר הייתה מקראקס לאטלנטה. זכינו בטורניר הקדם-אולימפי בוונצואלה, ובגלל שהבטחנו את המקום באולימפיאדה כבר בחצי הגמר בוטל משחק הגמר. ניצלתי את הזמן ונסעתי לאטלנטה לבקר שני חברי ילדות שאני שומר איתם על קשר כבר 50 שנה. הקדמתי את הטיסה ברגע האחרון ואפילו החלפתי כרטיס שהיה לי לביזנס לטובת מחלקת תיירים, הכל כדי לצאת משם כמה שיותר מהר.

בשדה התעופה התחיל הבלגן. עמדתי שעה וחצי בתור, וכשהגעתי לדלפק התברר שמשהו בכרטיס לא בסדר למרות שדאגתי לזה מראש ועוד הסכמתי לתנאים פחות טובים. היו לי גם תיקים שהלכו איתי עוד מרוסיה במשך חודש וחצי ורצו שאשלם ים כסף בגלל עודף משקל. הייתי צריך לריב איתם גם על זה. אחר כך התברר שהמושב שנתנו לי הוא לא במעבר כמו שהיה לי, אלא באמצע. ותן לי להגיד לך, ישבתי בין שני אנשים שאכלו טוב מאוד בוונצואלה.

כל זה קרה אחרי לילה שבו זכינו בטורניר, ואתה מתאר לעצמך שחגגנו שם. הראש שלי הסתובב לגמרי. בסוף הגעתי לחברים שלי וזה השתלם, אבל זאת באמת הייתה טיסה איומה. אפשר לציין בהזדמנות זו את שדה התעופה בקראקס כגרוע ביותר שיצא לי להיות בו בשנתיים האחרונות.

6. לאיש לא אכפת מהאיש שבתא

אם הייתי מנהל חברת תעופה, יש שתי בעיות דחופות שהייתי מנסה לטפל בהן. הראשונה היא עלות הדלק, או ליתר דיוק הניצול שלו. מבזבזים יותר מדי דלק על הקרקע, וצריך למצוא פיתרון לוגיסטי יעיל יותר בכל מה שקשור לכניסה וליציאה של המטוס. אם החברות יצליחו להוזיל את הדלק יהיה אפשר לבנות מטוסים עם פחות מושבים ויותר מרווח לאנשים, מה שיסייע גם לפתור עניינים של נוחות בטיסה. נכון להיום, אלה שיושבים מאחורה - מה אני אגיד לך, זה לא נעים. לכן נושא הדלק חשוב יותר מעניינים כמו מבחר המנות שמציעים בארוחות.

הדבר השני שחייבים לעשות זה משהו בקשר לשירותים. למה לעזאזל הבנאדם צריך להיכנס לתא כשהוא 1.88 מ' ובפנים להיות 1.60 מ'? למה הוא צריך להיכנס לשם עם נווט ולהדליק אורות רוורס רק בשביל להיכנס או לצאת?

ועוד קצת מידע שאתם בטח רוצים לקבל

לוח ההמראות של בלאט מקיץ 2010 ועד אוגוסט השנה: כל-כך הרבה טיסות, כל-כך מעט מקום לרגליים

2010

11.6 בלאט חוזר למכבי תל אביב לראשונה מאז מאי 2004

8.7־12.7 מעקב אחר מועמדים למכבי בליגת הקיץ בלאס וגאס

13.7־4.8 אימונים ומשחקי הכנה לאליפות העולם עם נבחרת רוסיה, מוסקבה

5.8־8.8 טורניר הכנה עם נבחרת רוסיה בלימסול, קפריסין, לפני אליפות העולם

12.8־16.8 טורניר הכנה במאריבור, סלובניה, לפני אליפות העולם

19.8־23.8 טורניר הכנה בזאדאר, קרואטיה, לפני אליפות העולם

26.8־12.9 אליפות העולם בטורקיה עם נבחרת רוסיה

13.9־14.9 שיחות עם ראשי ההתאחדות הרוסית במוסקבה

16.9־21.9 טורניר הכנה לעונה עם מכבי תל אביב בוורוצלב, פולין

22.9־27.9 טורניר הכנה לעונה עם מכבי בסנט פטרבורג, רוסיה

1.10־6.10 טורניר הכנה לעונה עם מכבי בבארי, איטליה

19.10־22.10 קאחה לבוראל ויטוריה, ספרד, יורוליג

2.11־5.11 פרטיזן בלגרד, סרביה, יורוליג

9.11־12.11 חימקי מוסקבה, רוסיה, יורוליג

30.11־3.12 ז'לגיריס קובנה, ליטא, יורוליג

22.12־24.12 פרוקום גדיניה, פולין, יורוליג

2011

18.1־21.1 ברצלונה, ספרד, יורוליג

21.1־22.1 שיחות עם ראשי ההתאחדות הרוסית במוסקבה

15.2־18.2 לובליאנה, סלובניה, יורוליג

2.3־4.3 רומא, איטליה, יורוליג

21.3־25.3 ויטוריה, ספרד, יורוליג

4.5־9.5 פיינל פור היורוליג בברצלונה

17.7 תחילת האימונים ברוסיה לאליפות אירופה

4.8־8.8 טורניר הכנה עם רוסיה לאליפות אירופה בלימסול

9.8־11.8 מוסקבה, משחק נגד ליטא כהכנה לאליפות אירופה

12.8־20.8 אימונים ומשחקים בלטביה ובליטא כהכנה לאליפות אירופה

26.8־28.8 אימונים ברוסיה

29.8־18.9 אליפות אירופה בליטא

19.9־25.9 טורניר הכנה לעונה עם מכבי באנז'ה, צרפת

30.9־4.10 משחקים נגד נובו מסטו ולאשקו, סלובניה, אדריאטית

19.10־21.10 מילנו, איטליה, יורוליג

21.10־23.10 שירוקי, בוסניה, אדריאטית

9.11־11.11 אנאדולו אפס, איסטנבול, טורקיה, יורוליג

11.11־13.11 בודוצ'נוסט, מונטנגרו, אדריאטית

31.11־4.12 משחקים נגד הכוכב האדום ופרטיזן בלגרד, סרביה (בהתאמה אדריאטית ויורוליג)

7.12־9.12 ריאל מדריד, ספרד, יורוליג

9.12־11.12 ק.ק זאגרב, קרואטיה, אדריאטית

21.12־23.12 שרלרואה, בלגיה, יורוליג

26.12־30.12 משחקים נגד ורשאץ ורדניצ'קי, סרביה, אדריאטית

2012

13.1־15.1 ציבונה זאגרב, קרואטיה, אדריאטית

17.1־20.1 ז'לגיריס קובנה, ליטא, יורוליג

20.1־22.1 פרטיזן בלגרד, סרביה, אדריאטית

1.2־3.2 קאנטו, איטליה, יורוליג

3.2־5.2 לובליאנה, סלובניה, ליגה אדריאטית

29.2־1.3 ברצלונה, ספרד, יורוליג

1.3־4.3 צ'דביטה זאגרב, קרואטיה, אדריאטית

12.3־14.3 דומז'לה, סלובניה, אדריאטית

18.3־23.3 פנתינייקוס אתונה, יוון, יורוליג

4.4־6.4 פנתינייקוס אתונה, יוון, יורוליג

17.5־19.5 שרלרואה, בלגיה, משחק הכנה לפיינל פור הישראלי

29.5־30.6 מחנות אימונים ומשחקים בליטא, רוסיה וארצות הברית עם נבחרת רוסיה לפני הטורניר הקדם־אולימפי

1.7־8.7 קראקס, ונצואלה, טורניר קדם־אולימפי עם נבחרת רוסיה

9.7־22.7 מוסקבה, אימונים ומשחק הכנה לאולימפיאדה נגד ליטא

23.7־24.7 בוקרשט, רומניה: גיחה לצפות בבן תמיר באליפות אירופה לקדטים דרג ב'

24.7־25.7 מוסקבה, לקראת היציאה לאולימפיאדה

26.7־13.8 הטורניר האולימפי עם נבחרת רוסיה בלונדון, אנגליה