לא סתם אמא פולנייה: כשדאגה הופכת לחרדה
הן מלבישות את התינוק בעודף בגדים גם בקיץ, לא מוציאות אותו מהעגלה מחשש שייפגע ולא משאירות אותו אפילו לרגע עם סבתא, מפחד שיקרה לו משהו. אמהות חרדתית עלולה לפגוע לא רק באם, אלא גם בהתפתחות התקינה של הילד. כך תזהו בעיה
דאגה של הורה לילדו הינה אינסטינקט הטבוע בכל אחד מאיתנו. אנו דואגים לילדינו עוד לפני היוולדם, מלווים אותם בצעדיהם הראשונים בעולם ומהווים חלק בלתי נפרד מחייהם עד שהם מקימים משפחה בעצמם ואף לאחר מכן. עם זאת, במקרים מסויימים הסביבה העוטפת, הנדרשת להתפתחות התקינה של כל ילד, עלולה להפוך לסביבה חונקת המשיגה בדיוק את ההיפך.
רבים קוראים לזה "אמא פולנייה", אבל אין כאן כל קשר לעדה. כיצד, אם כן, ניתן לדעת כי מדובר ביותר מ"סתם דאגה" הורית ואיזו השפעה יש לכך על הילד?
הכתבות האחרונות בערוץ הורים:
למה החלטתי לגדל 11 ילדים שאינם שלי?
הילדים רוצים כלב? כך תדעו אם אתם מוכנים
איך מזהים דאגה שחוצה את הגבול?
הסביבה בה נמצאים כיום ההורים מעוררת חרדות רבות. העולם המסחרי הסובב את ההורים הטריים מציע להם אינספור צעצועים, כלים ואביזרים, שכל אחד מהם מתיימר לסייע להתפתחותו של התינוק. למרות שבמקרים רבים אין כל כך צורך בהם, השפע הזה מכניס רבים לסטרס ולתחושת מחוייבות ורצון לתת לילד את הטוב ביותר. במידה ויש דברים שההורה לא נתן לילדו כי לא היו בהישג ידו או מפני שלא חשב שהם הכרחיים הוא עלול לפתח תסמיני אשמה. או אז מתחילה תופעה של "פיצוי יתר" ובמקרים קיצוניים אף אובדן גבולות.
איך יודעים מתי חצינו את הגבול? ההבדל בין דאגה לחרדה הוא מאוד אינדיבידואלי. חרדה הינה תחושה שבמרבית המקרים אינה מודעת וקשה לשלוט בה, לכן רצוי להקשיב לפידבקים מן הסביבה למרות הרגישות שלנו לביקורת בנושאי הורות. בן הזוג הינו הברומטר המהימן ביותר, בהנחה שלא מדובר בחרדה משותפת. עם זאת, חשוב שבן הזוג יימנע מעימות ויעביר את הביקורת בצורה בונה, כך שלא יטיח רק מה לא בסדר אלא יציע חלופות.
לדאגה שחוצה את הגבול יש גם סימנים חיצוניים:
הלבשת התינוק בעודף בגדים גם בעונת הקיץ.
מניעת פעילויות כדי שהילד לא יתלכלך או ייפגע, מה שעלול להפוך את הילד לעצור יותר.
הלעטת התינוק במזון למרות שכבר אינו רוצה לאכול.
אמהות אחרות חוות את הקושי לשחרר, מסרבות להשאיר את התינוק אצל הסבתא או בפעוטון ובעקבות זאת לא חוזרות לעבודה ופוגעות אפילו במערכת הזוגית בגלל אובדן האינטימיות.
גם הדאגה וגם החרדה של אמהות מגיעה ממקום חיובי במטרה להגן על ילדן (גם אם אותו ילד כבר סיים צבא). עם זאת, כשהקו הדק בין דאגה לחרדה נחצה הילד עלול להיפגע. כבר בגיל הינקות ילד זקוק להתנסויות (וגם לתסכולים) על מנת לפתח מאפייני אישיות ויכולת התמודדות. כך, למשל, הניתוק הזמני מהאם הינו מרכיב קריטי בפיתוח יכולת ההתמודדות של התינוק עם חרדת נטישה ופיתוח עצמאותו. לניתוק הזמני מהאם חשיבות בקיבוע דמותה בתודעתו גם כשהיא אינה נמצאת באופן פיזי.
זאת ועוד, נוכחות תמידית של האם פוגעת ביכולת ההתמודדות של התינוק עם סיטואציות חברתיות. כשהאם נוכחת ללא הפסקה התינוק באופן אוטומטי מרגיש שהוא בעמדת כוח ביחס לילדים אחרים וזה גורם לו לבסס את מקור כוחו אך ורק על נוכחותה. בעקבות זאת הוא אינו מפתח יכולת לעמוד על שלו בזכות עצמו.
האם הילד יתגבר על הקשיים?
במקרים בהם הדאגה עוברת את הגבול ותחושות החרדה מציפות חשוב לפנות לטיפול. ככל שהטיפול בהורה החרדתי יגיע בשלב מוקדם יותר הוא יוכל להיות קצר ויעיל יותר ולהשיג את מטרותיו בטרם השתרשו ההשפעות באישיותו של הילד. אפשרויות הטיפול מגוונות וכוללות טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי בנוגדי חרדה ממשפחת ה-SSRI או ה-SNRI והוא יאפשר למתן את תחושות החרדה ולהביא את ההורה למצב בו יוכל לאפשר לילד התפתחות תקינה.
התמודדות הילד עם הורה חרדתי הינה אינדיבידואלית ותלויה אף היא בעיתויו המוקדם של הטיפול. יש ילדים אשר יתגברו על הקשיים, ישלימו את הפערים וילמדו לעמוד על שלהם, בעוד אחרים שגדלו שנים רבות בסביבה חרדתית יפתחו מאפייני אישיות תלותיים, חששניים ולקויים מבחינה חברתית וזוגית. חשוב לציין כי גם ילדים אשר במשך כל ילדותם חיו בצילו של הורה חרדתי יפתחו במהלך ההתבגרות כישורים שיאפשרו להם להתגבר על המשקעים האישיותיים שנטבעו בהם.
הצד השני של המתרס החרדתי הינו הורים בעלי אישיות פלגמטית, שיחסירו מילדיהם את החום והיחס העוטף. השאיפה הגדולה היא ליצור את האיזון המתאים בין תמיכה, חום, דאגה ואהבה להכרה בצורך בעצמאות, חוויה וחופש כדי ליצור את הסביבה האידיאלית להתפתחותו של הילד.
הכותב הוא פסיכיאטר בכיר בקופת חולים לאומית ובבית החולים אסותא 
לפנייה לכתב/ת 
