אמא, משעמם לי: איך ללמד ילד להעסיק את עצמו

כל ההורים מכירים את הסיטואציה הבאה: אחרי שהתרוצצתם בין חוגים, גני השעשועים ומפגשי משחק עם חברים, אתם סוף סוף בבית. אבל אז בדיוק הילד מכריז: "אמא, משעמם לי!". יש ילדים שמתרצים אחרי מספר דקות של עצות, אבל אצל אחרים המצב יכול להיגרר לבכי והתפרעות.

האינסטינקט הטבעי של רוב ההורים הוא מיד להירתם למשימה ולמצוא לילד תעסוקה, גם אם זה אומר שעליהם לתפקד על תקן "צוות הווי ובידור". אבל האם זה באמת הדבר הנכון בשביל ההתפתחות של הילדים?

עוד על חינוך ילדים בערוץ הורים :

בלי להשתגע: איך להימנע ממאבקי כוחות בשעת השינה  

הילד חזר בתשובה? כך תמנעו קרע במשפחה

אם ילדי כאפות "מזמינים" את ההתעללות?

שעמום? התמודדות עם דחיית סיפוקים ותסכול

"המשפט 'אמא משעמם לי' מכניס הורים לדאגה, לחרדה, לכוננות ביצוע ובדרך כלל להתרוצצות סביב הילד וסביב אפשרויות העיסוק שלו", מסבירה צאלה מיינרט, ראש תחום הורות ומשפחה בבית הספר ללימודים מתקדמים בסמינר הקיבוצים. "מדובר בתופעה תלוית גיל, אך היא בעיקר נפוצה בקרב ילדים שלא הורגלו להיות עם עצמם, לשחק עם עצמם, לבחור בעצמם ולעיתים אף לחוות תסכול. "זהו סיפור של ילדים שהורגלו לסיפוק צרכים קל, מיידי ומהיר, בעיקר מהורים שאינם מסוגלים להניח ולשחרר קצת לטובת תפקוד מתפתח וצומח של הילד, תפקוד שיכול להיות גם מאתגר, מתסכל אך בעיקר מלמד".

מנהלת מכללת הורים בעיריית ראשון לציון הפסיכולוגית החינוכית ליליאן ללום מוסיפה כי הורים רבים טועים בפרשנות המונח "משעמם לי", שיוצר מבחינתם צורך בכוננות ספיגה מיידית. "במרבית המקרים הילד בסך הכל מבקש נוכחות הורית ולא יותר מזה", היא מסבירה. "ילדים, בעיקר בגילאים המוקדמים של שלוש עד חמש, מתקשים מאוד להתמודד עם הלבד שמקנה להם תחושה של בדידות וחוסר ביטחון.

"הדבר נובע מהעובדה הפשוטה שבגילאים הרכים הילד מתקשה לשלוט על השיח הפנימי שלו וברגע שתוקפת אותו תחושה של חוסר נוחות או מחשבה רעה הוא עדיין חסר יכולת להתמודד עם אותו הפחד שמבטא את הקושי להשאר לבד. לכן, כהורים אנו ממלאים את החלל הזה בנוכחות הפיזית כאשר הנוכחות כלעצמה היא מספקת. הבעיה מתחילה כאשר כל בקשה מצד הילד לנוכחות הורית מתפרשת מצידנו כצורך מיידי להעסיק ולשחק איתו".

מיינרט מדגישה כי מטבע הקשר בין הורה לתינוק מתקבע דפוס של נתינה ומילוי צרכים. "בשלבים שונים של ההתפתחות דפוס זה אמור להשתנות בהדרגה לעבר עצמאות ותפקוד עצמאי. אולם הורים רבים ממשיכים לשמר את קשר התלות מסיבות שונות ומגוונות ולספק את צרכיו של הילד, לעתים עוד לפני שהשמיע בכלל את מבוקשו".

-מה עושים כשהילד לא משחרר אפילו לרגע?

"ילד שלא מסוגל לשחרר את ההורה הוא תוצר של מספר סיבות אפשריות, אבל הוא בעיקר נובע מההרגל שאמא תבוא ותדאג מיד לפעילות הבאה שבה אעסוק", מסבירה מיינרט. "ילדים שלא הורגלו לדחיית סיפוקים ידעו ליצור מניפולציה רגשית כלפי ההורים על מנת שאלו יספקו עבורם עוד ועוד גירויים. המעבר מהרגל של מילוי צרכים מיידיים ואי דחיית סיפוקים למצב שבו נספק לילד את הכישורים הנדרשים על מנת שילמד להעסיק את עצמו עלולה לכלול שלבים של תסכול.

"הרי קל יותר לשלוח אותו לטלוויזיה או לרשום אותו לחוג נוסף מאשר לתת לו להתעמת עם הקשיים שלו. אבל לטובתם של הילדים, סמכו עליהם, ואם לרגע משעמם להם אז לא קרה דבר - להיפך, זה חשוב ומזמין יצירתיות".

מיינרט מדגישה כי השינוי יגיע ממקום של הכלת רגשות, עידוד היכולות, הקשבה למה שנאמר והעצמה. "במקום לזנק מיד לעשייה ולהרגעת החרדה יכולה להישמע תשובה כמו: 'אני מבינה שמשעמם ובטוחה שתמצא את הדרך להפיג את השעמום'. ככל שהתגובה תהיה מכילה יותר וחרדתית פחות, כך הילד יוכל למלא את החלל ולהבין שאנחנו מקבלים את דבריו, אך לא מיד נעמדים דום.

"לילדים קטנים ישנה סבלנות אדירה להקשיב וללמוד הרבה מעבר למה שההורים מודעים. וכך, במקרים רבים דווקא ההורים הם שמקפיצים אותם מעיסוק לעיסוק ויוצרים אצלם רצף גירויים שלא לצורך. לילדים בדרך כלל יש הרבה יותר יכולות להמציא לעצמם עיסוקים ורגעים של שקט, וכהורים אנו צריכים לתמוך ולעודד התנהלות זו".

ללמד אותו להעסיק את עצמו - כבר מגיל צעיר

"כשבתי הקטנה הייתה אומרת שמשעמם לה הייתי נוהגת לומר לה שמיד אצא במחולות", אומרת בחיוך ראש החוג לגיל הרך במכללת חמדת הדרום הדתית לחינוך בשדות נגב, דינה פרג'ון-קדוש. פרג'ון-קדוש מדגישה כי כבר מגילאים מוקדמים מאוד חשוב לספק לילדים משחקי הרכבה או חשיבה מותאמי גיל ולהסביר להם מהן האפשרויות העומדות מולם. עם זה, חשוב מאוד שלא נתפקד כ"פותרי בעיות מידיים".

"הילד שואב הנאה רבה ממשחק משותף עם הוריו", מוסיפה ד"ר ניצה דורי, המשמשת כראש החוג לגיל הרך במכללת שאנן הדתית לחינוך בחיפה. "עם זאת, במסגרת החינוך לעצמאות חשוב גם לתת לו להיות עם עצמו, עם מחשבותיו, לעכל את זמן השהייה עם ההורים ולהעסיק את עצמו במשחקים האהובים עליו, ללא התערבות ההורים אך עדיין בטווח ראייתם מרחוק אם הוא עדיין בגיל שיכול לסכן את עצמו.

"חינוך מתחיל מגיל צעיר מאוד והאחריות שלנו היא ללמד את הילד כיצד לבחור עיסוקים שונים על פי נקודות החוזק שלו ועל פי רצונותיו", מסבירה פרג'ון-קדוש. "העובדה היא שפעמים רבות אנחנו רוצים לספק תמיכה כבר מהגילאים הקטנים, אך מתערבים ומשחקים עם הילדים יתר על המידה ובכך יוצרים מצידם תלות חזקה מאוד ומונעים מהם אפשרות להצמיח עמוד שדרה חזק ואיתן.

"לכן, חשוב מאוד לעודד את הילד להתמודד עם מטלות לבדו - אם בניפוח כדור גומי, בהרכבת פזלים המתאימים לגילו, בקריאת ספר או באמצעות משחק לגו, שמפתח הן את יצירתיות והן את היכולות הקוגנטיביות והמוטוריות. כבר בגילאים הצעירים, כשאנו רואים שהילד יושב, בונה ומעסיק את עצמו, חשוב מאוד לספק לו פידבקים חיוביים דוגמת: 'אני רואה שהצלחת למצוא עניין ביצירה על ידי גזירה וצביעה' ו'זה מקסים שאתה עושה את זה בכוחות עצמך'".

בנוסף, מדגישה פרג'ון-קדוש, חשוב מאוד לעודד את הילד להיות אחראי ולמלא את הזמן מתוך מבחר אפשרויות שנספק לו כהורים, ולאט לאט, עם שלבי ההתפתחות, לצאת מהתמונה ולאפשר לילד לפתח הצעות למילוי הזמן בכוחות עצמו. "בדרך זו נעזור לתהליכי הצמיחה וההתבגרות של הילד ונשחרר אותו מכבלי ההורים".

"על מנת שילד יעסיק את עצמו אנו צריכים לספק לו גירויים שיהיו בהישג ידו ולארגן את סביבת הבית כך שתאפשר לו משחק חופשי, מבלי שהדבר יפריע להורים לעסוק בעיסוק אחר", מוסיפה דורי. "ילדים אוהבים לשחק דווקא בסלון ליד ההורים וזקוקים לקשר עין איתם ולכן ההוראה 'לך לשחק בחדר' נחוות כעונש עבורם. אך אם נארגן להם בחדר פינת יצירה נחמדה - צבעים, עפרונות מחודדים, דפים, טושים, מספריים מיוחדים לילדים, בצק צבעוני או בצק תוצרת בית וכלי מטבח קטנים או כלים לעבודה בבצק - סביר להניח שהם ירצו לשהות יותר בחדרם ויעסיקו את עצמם יותר".

לדברי דורי ניתן גם לרתום את הילדים לעזור לנו, דבר שהם מאוד אוהבים לעשות. "ילדים מאד אוהבים לעזור ולקבל שבחים על עזרתם, לכן אפשר להציע להם להכין ברכות מקושטות לאירועים שמחים במשפחה שיחולו בקרוב או ברכת החלמה למישהו מוכר להם".

רעיון נוסף שהיא מעלה, שיכול לסייע כתעסוקה לילד ללא ההורה, הוא תחפושות. "אחד הרעיונות האהובים עליי מכל הוא ארגז תחפושות. ילדים אוהבים להתחפש לאורך כל השנה ולאו דווקא רק לפני חג פורים. הזדמנות להתחפש לאבא, אמא, זקן או תינוק ולגלם את הדמות, יכולה להיות פעילות משעשעת מאוד עבורם. הוסיפו כל פעם פריטים שאינכם זקוקים להם לארגז התחפושות - עניבה, סרט, נעלי עקב, משקפיים ללא עדשות - והעמידו מראה מולם, והם כבר יסתדרו לבד".