אדום בפנים, ירוק לחוץ

אחוזי ההצלחה של שחקני עבר שהפכו למאמנים בקבוצותיהם, נמוכים במיוחד. במרבית המקרים, מי שהיו גיבורים במועדונים שלהם, נאלצו לצאת מהמגרשים לקול קללות במקרה הטוב או בליווי שוטרים במקרה הפחות טוב.

ים של תקצירים ב-ynet ספורט

• החמצתם את הניצחון הדרמטי של מכבי ת"א על סיינה ביורוליג? יש לכם הזדמנות לראותו בעמוד התקצירים  
• תקצירי הליגה האנגלית: הבישול של בניון, הצמדים של ויין רוני ואדין דזקו 
• אל תחמיצו את תקצירי ליגת העל בכדורגל 
  

הערב (20:50, שידור ישיר בערוץ 1) יעמדו על הקווים שני שחקני עבר. ראובן עטר, במכבי חיפה שבינתיים מתחבר למסורת חוסר ההצלחה של שחקני עבר, ויוסי אבוקסיס, שינסה לשנותה אחרי כשלונות של משה סיני, גילי לנדאו ושייע פייגנבוים.

אבוקסיס הוא "גוטמן ג'וניור". עבודתם המשותפת בהפועל ת"א היוותה את בית הספר הטוב ביותר עבורו, והשידוך האולטימטיבי מבחינת

 המאמן. אלי בפן הטקטי, ויוסי עם ניסיון העבר כשחקן, שידע לשמור על איזון בחדר הלבשה מלא אגו. "כשאנחנו רואים משחק או שחקן, שנינו מוציאים כמעט באותו הרגע אבחנה זהה", אמר לא אחת אבוקסיס על החיבור שלו עם גוטמן. כשהאחרון לקה בהתקף לב לפני קרוב לשנתיים, אבוקסיס החליפו על הקווים, והתייעץ עימו באופן רציף. אחד הנצחונות הגדולים בפרק בחודש בו החליף את גוטמן היה מול מכבי חיפה. האדומים דרסו את הירוקים 1:4.

קשה להגדיר את אבוקסיס כסמל של הפועל, שאותה עזב ושאליה חזר כמה פעמים. כשחקן הוא נזרק מהקבוצה ע"י סיני, ובקיץ שעבר, אחרי שלכולם היה ברור שימונה למחליפו של גוטמן, קיבל נוק־אאוט מאלי טביב, בגלל שנפגש עם מוני הראל. "זה היה המהלך ששינה לי את הקריירה", הסביר אבוקסיס בדיעבד. "כי אם הייתי נשאר, לא הייתי מחזיק מעמד אפילו חודש בסגנון העבודה שם. ברור שבשבוע הראשון הייתי מאוכזב, אבל זה הדבר הכי טוב שקרה לי בשנה הזו. אין אדם ברחוב שפוגש אותי ולא אומר לי שאני צריך להודות לאלוהים שככה יצא. כנראה באמת אלוהים אוהב אותי, כי אסור היה לי לאמן בהפועל בתקופה ההיא".

"גוטמן ג'וניור". אבוקסיס והמורה(צילום: ראובן שוורץ)

בקיץ האחרון, אחרי שניצן שירזי קיבל את המנדט מטביב לשנתיים נוספות, אבוקסיס הבין שהדבר הטוב ביותר מבחינתו הוא חיבור מחודש עם גוטמן, הפעם בנבחרת. אחרי שהתגלתה המחלה בה לקה שירזי, יוסי היה האופציה היחידה של חיים רמון. "הוא היה המועמד היחידי והכי טבעי בסיטואציה שנוצרה לחזור להפועל", הסביר רמון. בתום העונה הנוכחית, עוד לפני סיום הקמפיין של הנבחרת באוקטובר 2013, ייתכן שיעזוב אותה על מנת להתרכז בהפועל, אבל זו החלטה אישית שלו.

הפאשלה הגדולה של אבוקסיס? דג'מבה דג'מבה ופנטסיל(צילום: ראובן שוורץ)

אבוקסיס קיבל אומנם צעצוע של 45 מיליוני שקלים, אבל בנייתו של הסגל הייתה פאשלה אחת גדולה: זרים לא ראויים (קוטיניו, דג'מבה, פנטסיל ופטקוביץ'), וחוסר איזון בין חלק התקפי מצוין (ורמוט, טועמה, דמארי, תמוז ובן־חיים) לחלק אחורי בעייתי ביותר. לעומת הסלחנות והעדינות של ניצן, יוסי שם יותר דגש בנושא המשמעת. אין סליחות על איחורים קטנים לאימונים, יש דיסטאנס.

שביט אלימלך, שגם הוא לא נתפס כסמל מבחינת האוהדים, סומן על ידו מהר מאוד כמועמד להחלפה. הצ'ילבות, ששיתפו פעולה כשחקנים בהפועל, יודעים כל אחד מה הוא השני חושב עליו. השיחה ביניהם בפורטוגל לא ממש תרמה לריכוך היחסים. אבוקסיס אפילו גישש לגבי החלפתו באסי דומב במקומו. בינתיים הסטטוס־קוו נשאר, על מנת לשמור על שקט במערכת, אבל ברור שאם יוסי יישאר לעונה נוספת, שביט כבר לא יהיה על הקווים.

צ'אנס חייו. אבוקסיס(צילום: ראובן שוורץ)

הערב, בשל הפציעה של ורמוט, הוא יציב מערך של 4־3־3, כשבחלק הקדמי ישחקו בן־חיים, דמארי ותמוז, ובקישור דג'מבה, גורדנה וממן.

עטר מחפש נקודת מפנה

"השאיפה שלי לפתוח את האצטדיון החדש עם אליפות". כך הצהיר רק לפני חודשיים ראובן עטר, מאמן מכבי חיפה, בראיון למגזין פתיחת העונה של "ידיעות אחרונות". בשביל שזה יקרה, יצטרכו כנראה לדחות את חנוכת האיצטדיון.

אחרי חמישה משחקים, הירוקים שלו במקום ה־11, עם ניצחון בודד (במחזור האחרון על הפועל ר"ג), פעמיים תיקו ושלושה הפסדים. במילה אחת: אכזבה. הערב תפגוש מכבי חיפה במשחק קריטי יריבה שחייבת להשיג נקודות כדי שהצמרת לא תברח – הפועל ת"א. הפעם, לצד היריבות הגדולה בין שני המועדונים, ברור לכולם שהפסד יגנוז סופית את חלום האליפות. אבל יותר מזה, הוא יגביר מאוד את הלחץ בגזרת המאמן.

ראובן עטר, 44, היה מהשחקנים הגדולים ובעיקר הנערצים בישראל. זה היה נכון אפילו כשמכבי חיפה הגיע לטדי. עבור האוהדים הירוקים הוא האהוב מכולם, וזה כולל לא מעט שחקנים גדולים שעברו במועדון. רובן אמנם שיחק בעוד כמה קבוצות, ואפילו עבר ליריבה העירונית הפועל חיפה, אבל הקשר בינו לבין יציע ג' לא נפגע. גם בשנים שבהן הקבוצה הצליחה עם מאמנים אחרים, הפוסטר שלו הונף בגאון ביציע, כאילו היה הרבי מלובאביץ'.

עדיין יקיר האוהדים. עטר(צילום: ראובן שוורץ)

גם הקריירה של עטר כמאמן נראתה בדרך הנכונה. במכבי נתניה הוא הגיע להישג לא מבוטל – ארבע שנים כרטיס לאירופה, פעמיים מהמקום השני. השנה סוף סוף האיש והתלתלים קיבל את קבוצת נעוריו, אבל מכבי חיפה עם כל הכבוד זו לא נתניה. מאמן אחר שהיה אחראי לפתיחת עונה כושלת כל־כך, בוודאי לא היה זוכה לשקט כזה. אבל לשני הצדדים ברור שיש גבול לכל דבר, אפילו כשאתה הסמל הגדול ביותר שצמח במועדון. ראו מקרה אבי נמני במכבי ת"א.

עטר מחזיק מעצמו, בלשון המעטה. "אין לי בעיה שהחצים יופנו אלי אם לא ניקח תואר", הוא אמר באותו ראיון חגיגי של פתיחת העונה. "כל שנה אני לוקח קבוצה ומסמן וי גדול. מעטים המאמנים שיש להם את מה שיש לי מבחינת סטטיסטיקות, תכניות אימונים, עריכת וידאו. הכל מתוקתק עם שרטוטים. אצלי כל אימון זה פי שניים זמן מאצל מאמנים אחרים". אבל זה שלמאמן יש ביטחון מופרז, לא מבטיח דבר. בינוניות לאורך זמן לא תספק את הבוס, אפילו אם האוהדים סובלים בשקט.

השחקנים מכבדים אותו, תשאלו אותם(צילום: ראובן כהן)

השחקנים מכבדים את ראובן, אבל הם גם פוחדים ממנו. לחלקם יש גם בטן מלאה עליו, וזה רק אחרי חודשיים של עבודה משותפת. החיבור בין המאמן לקפטן, יניב קטן, לא מוצא חן בעיני חלק מהשחקנים. לטענתם קטן מקבל יותר מדי כבוד. אחד מהם אפילו הקצין בדבריו: "יניב קובע הכל בקבוצה. אם הוא מתאמן, אם הוא עולה בהרכב, מתי הוא יוצא ממנו. לעטר יש יחס מועדף כלפיו. כולם רואים את זה, אבל אף אחד לא מעז לומר מילה".

גם בניית סגל השחקנים לא הייתה בדיוק סיפור הצלחה, ותרמה לטרוניות בקרב השחקנים שנפגעו. בהתחלה עטר אמר כי יסתפק בהבאת שני שחקני חיזוק, אבל בסוף הוא צירף לא פחות משבעה. למסתכל מהצד זה נראה כמו איבוד דרך ועשתונות. הגעתם של דינו אנדלובו, דקל קינן, אנדריי פיליאבסקי, אביחי ידין, לירוי צעירי, חן עזרא וג'ואל דמאו, הייתה כמובן על חשבון אלה שקיבלו אמון מהמאמן בתחילת העונה. גוסטבו בוקולי, שחקן מאוד אהוב ומרכזי בשנים האחרונות, בכלל לא מתלבש. עידן ורד לא תמיד פותח, ודלה ימפולסקי, שפרח יחד עם ראובן בנתניה, בטח מתגעגע למעמד שהיה לו בקופסה. במחנה האימונים באירופה בקיץ עטר החליק לימפולסקי על עבירת משמעת לא פשוטה, אבל כשלא סיפק את הסחורה על המגרש, דומה שמשהו השתבש במערכת היחסים בין השניים. בקריית אליעזר העסק פשוט לא עובד.

משהו השתבש במערכת היחסים ביניהם. ימפולסקי ועטר(צילום: ראובן שוורץ)

עד לניצחון על הפועל ר"ג, שגם הוא הושג בקושי ולא בזכות יכולת טובה, הקבוצה הייתה ממש על הקרשים. הניצחון הראשון עצר אולי את המפולת, אבל גם דברי התמיכה של נשיא המועדון, יעקב שחר, נשמעים יותר כניסיון להרגעה עצמית. הפנים של הבוס במהלך המשחקים אומרות הכל. שחר, כמו האוהדים העצבניים מולו, אוכל את הלב ביציע, אבל כלפי חוץ משדר עסקים כרגיל. במציאות הכלכלית הנוכחית, עוד עונה של אי הגעה לאירופה (את התארים נניח כרגע בצד), תהיה בבחינת מכה אנושה.

הפועל ת"א בחוץ, הירוקים יודעים, הם לא בדיוק היריבה והמקום המתאימים כדי להרים ראש. מצד שני, דווקא מול קבוצה כזאת יכול לבוא נקודת המפנה. בעיקר של עטר.